המשפט "תלות אינה התמכרות" נראה פשוט לכאורה ורוב אנשי המקצוע כנראה יסכימו איתו, אך ככל שנתעמק יותר בהבדלים בין שתי התופעות, תתגלה בפנינו תמונה מורכבת בהרבה. ההבחנה בין תלות להתמכרות אינה מסתכמת רק בספירת קריטריונים מתוך ספר האבחנות (DSM), המשמש ככלי ראשוני. למעשה, קיים פער משמעותי בין העולמות הייחודיים הנלווים לכל אחת מהן, הן מבחינה חברתית והן מבחינה נפשית. פער זה מחייב אותנו לחשיבה מחודשת על תכניות הטיפול ועל ההתאמה הייחודית הנדרשת לאוכלוסיית התלות.

בעבר, נהוג היה לתאר את המכור האופייני לאופיואידים כאדם המגיע מרקע סוציואקונומי קשה, נוטה לפעילות פלילית וצורך את החומר בצורה לא חוקית, תוך הזנחת חייו האישיים. תפישה זו התמקדה ב"בריחה מהמציאות הקשה״ ו"מילוי הבור הפנימי" כגורם מרכזי להתמכרות. עם זאת, עליית השימוש בתרופות אופיואידיות כטיפול רפואי בכאב גרמה לשינוי משמעותי בתמונה. כיום, רבים מהסובלים מתלות לאופיואידים בשירותי הבריאות השונים מגיעים מרקע נורמטיבי לחלוטין, ופיתחו תלות כתוצאה משימוש לגיטימי בתרופות אלו. עבור מטופלים אלה, המטרה העיקרית היא חזרה לתפקוד תקין בחיי היומיום, ולאו דווקא בריחה מהמציאות.

הבנת ההבדלים בין אוכלוסיות אלו קריטית לבניית תכניות טיפול יעילות. בעוד העבודה עם אוכלוסיית הסובלים ממחלת ההתמכרות משלבת לא פעם גישות סמכותניות, גבולות ברורים ופיקוח, עבודה עם אוכלוסיית התלות טומנת בחובה דיאלוג בין המטפל למטופל, הסברים פסיכו-חינוכיים על השפעת הטיפול האופיואידי ומתן מענה למורכבות הרגשית שנוצרה כתוצאה מהתלות.


למרבה הצער, לאורך השנים תכניות הטיפול השונות לא הותאמו מספיק לאוכלוסיית התלות. כתוצאה מכך, רבים מהסובלים מכאב כרוני מצאו עצמם ללא מענה הולם לטווח הארוך. לאחר תקופת טיפול אופיואידי זמנית, הם נאלצו להתמודד עם התלות המוגברת שנוצרה ועם ההבנה כי טיפולים אלה אינם מיועדים לטיפול בכאב כרוני מתמשך. הפתרון היחיד שנראה זמין עבורם עם התפתחות התלות היה מעבר למרכזי גמילה. אולם, מרכזי הגמילה תוכננו בעיקר עבור אוכלוסיית המכורים ה"קשים", והכלים הטיפוליים שיועדו להם התגלו כהרסניים עבור הסובלים מתלות. כתוצאה מכך, מטופלים אלה נאלצו לבחור בין שתי אפשרויות קשות:

טיפול במסלולים שיתייגו אותם חברתית ונפשית כמכורים ״כרוניים״ - דבר שפוגע עמוקות בזהותם, בתפישת העצמי וברווחתם הנפשית.

הימנעות מטיפול - התמודדות עצמאית וקשה עם הגמילה מהאופיואידים, ללא הדרכה כיצד להתמודד בצורה יעילה יותר עם הכאב הכרוני.

מצב זה גרם לסבל רב ומנע מאוכלוסיית התלות לקבל את הטיפול המתאים לה.

לאור זאת, במהלך השנים האחרונות הלכה וגברה ההבנה כי התאמת השירותים השונים לאוכלוסיית התלות היא קריטית להצלחת הטיפול. האגודה לבריאות הציבור, המפעילה תשעה מרכזים לטיפול בהתמכרויות ברחבי הארץ ובקופות החולים מכבי ומאוחדת, מעניקה זה שנים רבות שירותים בתחום הטיפול בהתמכרויות. המרפאה עובדת במודל עבודה ייחודי המיישם שיטות טיפול חדשניות באוכלוסיה נורמטיבית. מודל זה התפתח מתוך עבודתנו בשטח לאורך השנים, מתוכו עלו הדגשים הבאים שסייעו להצלחת הטיפול:

  • הדגשת התלות - יש חשיבות רבה להדגיש שמדובר בתלות ולא בהתמכרות על מנת להפחית את הסטיגמה ולעודד את המטופלים לפנות לעזרה. שימוש בשפה רגישה ובמונחים כגון ״תלות גוברת״ ו״צמצום תלות״, תוך הימנעות ממונחים בנוסח "מכור", "נקי" ו"גמילה", מדגיש שמדובר בתופעה שונה שאפשר להתמודד עימה ולשפר בהדרגתיות את המצב.
  • טיפול אופיואידי תומך - חלק מהמטופלים הסובלים מתלות נמנעים משימוש בטיפול חליפי אופיואידי תומך, בגלל שתי סיבות עיקריות: הראשונה היא סטיגמה. עקב תפישה שגויה סביב שימוש בתחליפים אופיואידיים, רבים חוששים להיחשב כ"מכורים כרוניים" אם ייטלו תחליפים. בנוסף, רבים מהמטופלים לוקים בחוסר הבנה ואינם מודעים לכך שטיפול חליפי תומך הוא כלי טיפולי יעיל המסייע רבות בתהליך ההתייצבות, צמצום התלות ושיפור סיכויי ההצלחה בטיפול.

לאור זאת, חשוב להבהיר למטופלים עם תחילת התהליך כי הטיפול בטיפול תרופתי חליפי תומך אינו מעיד על חומרת ההתמכרות וכי הוא כלי טיפולי יעיל ולגיטימי המסייע רבות בהחלמה ובהחזרת השליטה לחייהם.

  • טיפול משולב בקהילה - שילוב תכניות טיפול להפחתת תלות במסגרת שירותי הבריאות הקהילתיים (קופות חולים, בתי חולים) מאפשר מענה יעיל יותר עבור אוכלוסיית התלות. תכניות אלו מותאמות לצרכים הייחודיים של המטופלים הללו, תוך התחשבות בסביבה הטבעית שלהם (משפחה, חברים, קהילה) להצלחת הטיפול. גישה זו שונה מהטיפול במחלת ההתמכרות, בה נדרשת לעתים קרובות התנתקות מהסביבה הטבעית ועבודה בקהילה סגורה.
  • התמודדות עם הכאב - סיוע למטופלים לחזור בהדרגה להתמודדות עם הכאב הכרוני הראשוני בצורה יעילה יותר, הן מבחינה המשאבים הטבעיים שברשותם והן מבחינה תרופתית.
  • הקשבה ואמפתיה - גישה טיפולית המבוססת על הקשבה סבלנית ואמפתיה חיונית להבנת המצוקה הרגשית של אוכלוסיה זו ובמתן הסיוע לה. על אף שלרוב לא נמצא ״פתולוגיה אישיותית״ שהובילה לתלות, אין זה אומר שלא נגלה תסכול, בושה וכאב רגשי כתוצאה מהתלות עצמה. התייחסות למימד רגשי זה היא קריטית למטופל ולתחושה כי המטפל המתלווה אליו מכיר בנזקי התלות, במצוקה הרבה ובצורך בתמיכה ובמענה רגשי הולם.