המסרים הנלמדים מהמאמר:

  • לאחרונה מצטברות יותר ויותר עדויות המצביעות על הקשר בין השמנת יתר קיצונית, לבין הפרעות קשב וריכוז. נתונים מחקריים חדשים מצביעים על שיעורם הגבוה של הסובלים מהפרעות קשב, בקרב אלו הסובלים מהשמנת יתר קיצונית, זאת בהשוואה לפיזורם בקרב כלל האוכלוסייה.
  • לא מעט אנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז מפרשים את חוסר השקט שהם נתונים בו, השעמום או תחושת הלאות כרעב. נמצא כי קיימים טיפים ייחודיים בנוגע להשמנת יתר עבור האוכלוסייה הסובלת מ-ADHD וכולם נוגעים לשינוי התנהגותי, שבו רותמים את החסרונות של הפרעת הקשב והופכים אותם ליתרון במלחמה במשקל העודף.
  • חשוב שהקהילה הרפואית העוסקת בהשמנת יתר תיתן את דעתה על הסימפטומים להפרעת קשב ודרכי הטיפול בבעיה, כחלק מהטיפול בהשמנת יתר.

תקציר:

מגפת ההשמנה הוכרה זה מכבר כבעיה עולמית. יותר משליש מהמבוגרים וכ-15% מן הילדים והמתבגרים מוגדרים כלוקים בהשמנת יתר. רשויות הבריאות בכל העולם מנסות להתמודד עם הבעיה בגישה רב תחומית, גם בהיבט המניעתי וגם בהיבטים הטיפוליים. בחיפוש אחר הגורמים להשמנת יתר ולחוסר היכולת לשמור על המשקל נחקר בשנים האחרונות הקשר בין הפרעות קשב וריכוז (ADHD) והשמנה. הקשר ניתן להסבר ע"י שתי תיאוריות: הפרעות קשב וריכוז תורמות להשמנה בגלל האכילה האימפולסיבית; הקשר בין שתי התופעות מקורו במנגנון פסיכופתולוגי משותף.

הפרעות קשב וריכוז מופיעות בדרך כלל בילדות וכוללות אימפולסיביות, מוסחות דעת והיפראקטיביות וברוב המקרים ממשיכות גם לחיים הבוגרים ומתבטאות בתסכול, חוסר ארגון, ותגובה רגשית גבוהה. הטיפול בהפרעות קשב דורש בדרך כלל שילוב של טיפול תרופתי , לצד טיפול נפשי וסיוע גופני (למשל, ריפוי בעיסוק) וכן הנחיה בנוגע לתזונה נכונה. לצד אלו חשוב גם ייעוץ של גורם מקצועי המעריך את התמונה החברתית והמערכתית (פסיכולוג חינוכי/עובד סוציאלי).

רוב המחקרים על הקשר בין ADHD והשמנת יתר התבצעו על אנשים שהגיעו לייעוץ לגבי השמנה, ונמצא שאחוז הפרעות הקשב אצלם גבוה מאחוז ההפרעות בכלל האוכלוסייה (בילדים ובמבוגרים). אותם מטופלים שמנים שטופלו תרופתית בהפרעת הקשב הצליחו לרדת במשקל בצורה יעילה יותר. בנוסף נמצא כי מנותחים בריאטריים בעלי הפרעת קשב וריכוז הקפידו פחות על ביקורי המעקב לאחר הניתוח.

נראה שהפתרון לבעיה הוא ראשית באבחון הפרעות הקשב אצל הסובלים מהשמנת יתר, ובשלב השני ע"י טיפול קוגניטיבי התנהגותי שירתום את הפרעת הקשב לצרכים של הירידה במשקל, כגון זיהוי נקודות המשבר (שעמום, דכדוך, עיסוק באוכל) והסטת תשומת הלב לתהליכים בונים כמו פעילות גופנית או פעילות אחרת שאיננה קשורה באוכל.

המאמר

מגפת ההשמנה הוכרה כבעיה עולמית. יותר משליש מהמבוגרים (35.7%) מוגדרים כשמנים (1). הארגון העולמי לשיתוף פעולה כלכלי מדווח על אחוזים גבוהים אפילו יותר, 53% (2). בשנים האחרונות, לאור ריבוי הפרוצדורות הבריאטריות, מנסים לפענח מהם גורמי ההצלחה להורדה במשקל וכיצד ניתן לשפר את ההיענות ההתנהגותית והרפואית של חולים שעוברים ניתוחים אלו.

הצלחה בניתוחים בריאטריים מוגדרת כהפחתה של לפחות 50% מהמשקל העודף, ומרבית החולים, אכן עומדים בקריטריון זה. אחוז משמעותי (15-20%), אינם מצליחים לרדת במשקל בצורה מספקת (3). חלק מאלו שמצליחים להפחית ממשקלם אינם מצליחים לשמור על התוצאות ומעלים שוב במשקלם. על כן, חשוב לזהות את הגורמים לחוסר ההצלחה לרדת במשקל או לשומרו, במטרה לעצב התערבויות מתאימות המגבירות היענות ומשפרות את התוצאות.

לאחרונה נצפה קשר בין השמנת יתר קיצונית לבין הפרעות קשב וריכוז. הקשר ניתן להסבר ע"י שתי תיאוריות: הפרעות קשב וריכוז תורמות להשמנה בגלל האכילה האימפולסיבית; הקשר בין שתי התופעות מקורו במנגנון פסיכופתולוגי משותף.

הבנה של המנגנון המשותף, יכולה לסייע במניעת התפתחות השמנה בקרב הלוקים בהפרעת קשב ויכולה לסייע בהבנת הסיבות להצלחה ולכישלון בהפחתת משקל לאחר ניתוחים בריאטרים.

הפרעות קשב וריכוז מסוג Attention Deficit Hyperactivity Disorder (ADHD) מאופיינות עפ"י המדריך הדיאגנוסטי של הפרעות נפשיות( (DSM-V בסימפטומים דומים אצל ילדים ואצל מבוגרים. הפרעת קשב וריכוז - ADHD מוגדרת כהפרעה כרונית-התנהגותית, המלווה במגוון של הפרעות נפשיות. התסמינים העיקריים של המחלה כוללים חוסר תשומת לב, אימפולסיביות, מוסחות דעת והיפראקטיביות (4). בוגרים המאובחנים בהפרעה זו מדווחים יותר על: חוסר סובלנות לשעמום, תסכול, חוסר ארגון ותגובה רגשית גבוהה (5), על ביצועים אקדמיים נמוכים יותר, רמות גבוהות של חרדה, דכאון, תאונות, שימוש לרעה בחומרים ובעיות תעסוקתיות (6).

במהלך השנים נשמעו טענות כי חלק גדול מההפרעה נעלם עם השנים וקיימת דעיכה עצמונית של התסמונת, ואכן, בחלק לא מבוטל של הילדים שסבלו מהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות פחת החלק ההיפראקטיבי ב-50% כל 5 שנים לאחר גיל 15. למרות הדעיכה בפעילות היתר, לא נמצאה דעיכה דומה בחלק הקשור לקשב ולריכוז. כשני שליש מכלל הילדים הסובלים מהפרעת קשב בילדות ממשיכים לסבול מההפרעה בצורתה המלאה או החלקית גם מעבר לגיל 18 (7). הפרעת קשב היא הפרעה גנטית משפחתית תורשתית. נמצא כי הורה אחד לפחות לילדים עם הפרעת קשב לוקה גם הוא בהפרעה. להורה עם הפרעת קשב סיכוי של 75% שילדיו יפגעו גם הם בהפרעה.

במחקרי הדמיה מוחית (MRI) נמצאו שינויים מבניים בקורטקס של האזורים המצחיים במוח (7). ההפרעה באיזור זה גורמת לעיכוב בהעברת הגירויים במוח, הגירוי נקלט במספר אזורים, והתגובה לגירוי מגיעה ממספר אזורים במקביל (חלוקת "תשומת הלב"). בעיות הקשב בדרך כלל מקבלות את מירב ההתייחסות הקלינית, אך לרוב הן רק חלק מהפרעה מפושטת יותר הכוללת בעיות בארגון החשיבה וביכולת ארגון, בעיות ביכולת התכנון, קשיים ביכולות הבקרה (היכולת של האדם לתקן עצמו תוך כדי פעולה), קשיים ביכולת לעצור תוך כדי פעולה ולבחון אפשרויות שונות, היכולת לשאול שאלות, נטייה לאימפולסיביות ועוד (7). מעבר לגורם הגנטי, נראה כי ישנה השפעה גם לשילוב של גורמים סביבתיים, כגון: תזונה, פגיעות מוחיות ומרכיבים חברתיים (8). הפרעת קשב מאופיינת בתחלואה נילווית משמעותית‏: לקויות פסיכולוגיות והתפתחותיות מגוונות מתקיימות באופן תדיר בכפיפה אחת עם הפרעת הקשב וכוללות: הפרעות שינה, דיכאון, חרדה, הפרעות במצב הרוח, הפרעות התנהגות, והפרעות נוירולוגיות שונות (9).

הקריטריונים לאבחון ADHD על פי המהדורה האחרונה של DSM-V מתוארים בטבלה 1 (10).

עפ"י מצג הסימפטומים, להפרעה שלושה סוגי-משנה (10):

  1. מצג חוסר קשב – מציג מספיק סימפטומים של חוסר קשב, אולם לא סימפטומים של היפראקטיביות – אימפולסיביות בששת החודשים האחרונים.
  2. מצג היפראקטיביות – אימפולסיביות - מציג מספיק סימפטומים של היפראקטיביות –אימפולסיביות, אולם לא סימפטומים של חוסר קשב בששת החודשים האחרונים.
  3. מצג משולב – מציג מספיק סימפטומים של שני הקריטריונים; חוסר קשב והיפראקטיביות – אימפולסיביות בששת החודשים האחרונים.

אין כלי אבחון בודד לגבי אבחנה של הפרעת קשב‏, ככל שהאבחון מסתמך על יותר מקורות בלתי תלויים זה בזה, תוקפו של האבחון גדל [22]‏. בילדים, נסמכים המאבחנים על המורים וההורים, על מנת לקבל מצג התנהגותי של הילד. המטרה הינה לאבחן את הבעיה ובמקביל לשלול הפרעות פסיכיאטריות אחרות, כגון; לקויות למידה, הפרעות חרדה, דכאון ועוד. במבוגרים, נסמך תהליך האבחון על אנשי מקצוע, אולם הסימפטומים נוטים להיות מגוונים יותר ולא חד משמעיים כבילדים. אנשי המקצוע, בוחנים את ההיסטוריה, התנהגויות בילדות וניסיון בי"ס ואף מתשאלים את בני הזוג, הורים או חברים. אבחון בוגרים, שלא אובחנו בילדותם, מביא פעמים רבות לתחושת הקלה. האבחון מאפשר למטופלים להבין את הסיבות לבעיות רבות שחוו והטיפול מסייע להם להתמודד עם בעיות בצורה אפקטיבית יותר.

בטיפול בהפרעות קשב נדרש לרוב שילוב של טיפול תרופתי, לצד טיפול נפשי וכן סיוע גופני (למשל, ריפוי בעיסוק) והנחיה בנוגע לתזונה נכונה. לצד אלו חשוב גם ייעוץ של גורם מקצועי המעריך את התמונה החברתית והמערכתית (פסיכולוג חינוכי/עובד סוציאלי). בדומה למצבים כרוניים אחרים, תוכנית הטיפול בהפרעת קשב צריכה להיבנות באופן ספציפי עבור כל מטופל, בהתאם למאפייניו הייחודיים (11). עם זאת, גם מערך טיפולי אשר יוביל לשיפור בתפקוד לא תמיד יצליח לנטרל באופן מלא את תסמיני הליבה של הפרעת הקשב (חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות). ‏הזנחת הטיפול בהפרעה עשויה להוביל לבעיות פסיכולוגיות.‏ בדומה לבעיות רגשיות אחרות, יש המשתמשים בסמים כדרך לריפוי עצמי. הפרעת קשב עלולה גם ליצור קשיים לימודיים, העלאת הסיכון לנשירה ממערכת החינוך ולעיסוק בפעילות עבריינית‏, כמו גם קשיים בעבודה, קשיים חברתיים, תסכול ועוד (5, 6)‏.

בבחינת שכיחות הפרעות קשב וריכוז באוכלוסייה בארה"ב נמצא כי בין 3-7% מהילדים בארה"ב מאובחנים כבעלי ADHD, אולם בבחינה מעמיקה יותר ומדיווחי הורים, ניכר כי שכיחות המחלה באוכלוסייה גבוהה יותר (9.5% בשנת 2002) והיא גדלה משמעותית לאורך השנים (10). בישראל דווחו 5.29% מתלמידי בתי הספר התיכוניים בשנת 2011, שנבחנו בבחינות בגרות, כבעלי הפרעת למידה כלשהי, שאפשרה להם לקבל הארכת זמן או הקלות מסוימות בבחינות (12).

בשנים האחרונות מתגלה הקשר בין הפרעות קשב וריכוז לבין אכילה מוגברת, העלולה להוביל להשמנת יתר קיצונית. במחקרים שבחנו שכיחות ADHD במבוגרים שחיפשו סיוע לטיפול במשקל, נמצאה שכיחות גבוהה פי 5-15 מאשר בכלל האוכלוסייה (13-17).

העבודות המוקדמות בנושא התרכזו בצעירים, התייחסו רק לערכי ה-BMI, ולא עסקו בהיענות של אוכלוסיית הנבדקים לפעילות הקשורה בירידה במשקל. בקבוצה של 93 ילדים (בנים) שאובחנו עם הפרעת קשב נמצא שלמרות פעילות היתר שלהם, נמדדו אצלם ערכי BMI גבוהים מן הממוצע לגילם – שיעור הילדים עם BMI באחוזון ה 90 היה גבוה ב 20% בקבוצה של הילדים הלוקים בהפרעת קשב לעומת הילדים ללא הפרעה זו (6). ממצאים דומים דווחו בילדים בני 8-17 בישראל אשר אושפזו בשל השמנת יתר חולנית. יותר ממחציתם (57.7%) תאמו לקריטריונים של DSM-IV ל ADHD (14).

מחקר בקבוצת תלמידי תיכון בסין, שבדק 1429 משתתפים בגילאי 13-17 הראה שאלו מתוכם שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז היו ב-40% יותר מועדים להשמנה חולנית (15). המחקרים במבוגרים מתייחסים לקשר בין חוסר היכולת לרדת במשקל או לשמר את הירידה במשקל לאורך זמן ובין הפרעת הקשב. במחקר על 200 מטופלים שפנו לייעוץ להרזייה נמצא ש- 27.4% התאימו לקריטריונים של ADHD (שכיחות של פי 6 מאשר באוכלוסייה הכללית). שכיחות ADHD נמצאה גבוהה יותר (42.6% ) בחולים עם BMI גבוה מ-40. בקבוצת חולים זו נמצא גם שיכולתם לרדת במשקל נמוכה מזו של מטופלים בעלי משקל יתר שלא אובחנו עם ADHD(13) .

בהשוואת קבוצה של 65 מבוגרים בעלי משקל עודף, שאובחנו עם ADHD, טופלו תרופתית נגד הפרעת הקשב והשתתפו בתכנית לירידה במשקל עם 13 מטופלים שמנים עם ADHD שלא קבלו טיפול תרופתי, נמצא כי ממוצע הירידה במשקל אחרי 277 ימים בקבוצה המטופלת היה 12.7% לעומת תוספת משקל של 2.78% בשמנים עם ADHD ללא טיפול תרופתי (16). קבוצה אחרת של 187 מועמדים לניתוח בריאטרי נסקרה לאבחון של הפרעות קשב ושל דיכאון, חרדה, ואכילה לא מסודרת. מבין המועמדים לניתוח אובחנו 10% כסובלים מ-ADHD לעומת 4% של  ADHD באוכלוסייה הכללית באותה תקופה. יתר על כן, נמצא מתאם ברור בין הפרעת הקשב והריכוז והפרעות פסיכולוגיות אחרות כגון חרדה, דיכאון, והפרעות אכילה (18). מחקר נוסף שפורסם לאחרונה עקב במשך 33 שנה אחר משקלם של קבוצת מטופלים שאובחנו בילדותם עם ADHD.

גברים שסבלו בילדותם מ ADHD היו בעלי BMI גבוה יותר ושיעור השמנה גבוה יותר לעומת גברים שלא סבלו מ ADHD בילדות (BMI=30.1 לעומת 27.6 ושיעור השמנה 41.4% לעומת 21.6%, בהתאמה) (19). ילדים בעלי הפרעת קשב שאותרו וטופלו, הראו ירידה משמעותית ב-BMI עם התחלת הטיפול, עובדה המדגישה את חשיבות הגילוי המוקדם של ADHD למניעת השמנה (20). מחקר חדש אשר נערך באוניברסיטת אילינוי, מצביע על קשר אפשרי מדאיג בין תזונה עתירת שומנים ותפריט תזונתי לקוי, לבין היפראקטיביות והפרעות קשב וריכוז אצל ילדים אשר אובחנו כלוקים ב ADHD (21).

בחיות ניסוי נמצא כי תזונה עתירת שומן השפיעה על חילוף החומרים ועל רמות הדופמין במוח. לאחר שבוע בלבד של תזונה עתירת שומן וקלוריות בעכברי מעבדה, עוד בטרם נצפתה עליה במשקל, ניכר היה שינוי משמעותי של ממש בהתנהגות. עדויות לחרדה, התרוצצות מוגברת על גלגל השעשועים בכלוב, בעיות בזיכרון בבדיקת מבוכים ועוד. שינוי של תפריט התזונה לתפריט מאוזן ודל שומן, החזיר את עכברי המעבדה לתפקוד תקין והעלים את בעיות הזיכרון. כאשר עורב בתהליך ריטלין, הוסדרו הפרעות אלו ובעיות הזיכרון והלמידה נעלמו.

קשר מעניין נוסף נמצא בין הפרעות קשב בילדים, השמנה ופעילות גופנית. ילדים שלא השתתפו במשחקים הכרוכים בפעילות פיזית בילדותם, התגלו כסובלים מהפרעת קשב בבגרותם (22). כמו כן נמצא קשר בין הפרעות קשב או התנהגות, והימנעות מפעילות ספורטיבית בגיל ההתבגרות, אך לא נמצא קשר בין הפרעת קשב בילדות ואכילה כפייתית (22). ממצאים דומים על הקשר שבין השמנה לפעילות ספורטיבית נמצאו בקבוצת מתבגרים שעברו ניתוח בריאטרי. בשאלון שביעות רצון שמילאו הנבדקים לאחר הניתוח נמצאה המנעות מפעילות ספורטיבית, שעומדת בניגוד לשביעות הרצון במדדים אחרים כמו תדמית עצמית והשתלבות חברתית (23).

הסיבה העיקרית שבגללה פונים המטופלים לניתוחים בריאטריים, היא השאיפה לרדת במשקל. אצל רוב המטופלים, המחלות הנילוות להשמנה כגון סוכרת, יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם ועוד, מהווים דחף קטן יותר לביצוע הניתוח, בעיקר בשל העובדה שהם "ניתנים לשליטה" בטיפול תרופתי, לעומת ההשמנה שאיננה ניתנת לשליטה. ואכן, ניתוחים סטטיסטיים לגבי ירידה במשקל מראים ירידה של כ- 34% מהמשקל לאחר 24 חודשים מהניתוח, לעומת כ-5% במטופלים שלא עברו ניתוח (24).

עם התגלות הקשר בין השמנת יתר ובין ADHD נבדקה גם השפעת הפרעות פסיכולוגיות על יכולת ההתמודדות של המטופלים עם שמירת המשקל, אחרי ניתוחים בריאטריים. מחקר שבדק את היכולת של מנותחים לאחר מעקף קיבה להתמיד בתכנית הדיאטה והאימון הגופני לאחר הניתוח מצא כי קיים קשר מובהק בין חולים שאובחנו כבעלי הפרעות פסיכולוגיות ודיכאון לבין חוסר היענות לפגישות מעקב לאחר ניתוח (25). בקבוצת מחקר אחרת (26) לאחר ניתוח טבעת, בלטה הקבוצה שאובחנה ע"י החוקרים כבעלי אישיות נרקיסיסטית, אצלה נצפה חוסר היענות לדיאטה ולפעילות גופנית לאחר הניתוח. מחקר נוסף בדק את הגורמים הטרום ניתוחיים המסייעים לנבא הצלחה בירידה במשקל לאחר הניתוח. במטה-אנליזה של 115 מאמרים נמצא כי הגורמים המשפיעים על שיעור הירידה במשקל לאחר הניתוח הם BMI טרום ניתוחי, יכולת להפחית משקל לפני הניתוח, והפרעות אישיות (27).

אנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז מפרשים את חוסר השקט שהם נתונים בו, השעמום או תחושת הלאות כרעב. ניתן לרתום את חסרונות הפרעת הקשב ולהפכם ליתרון באמצעות שינוי התנהגותי (28).

  1. יש להשתמש במוח ההיפראקטיבי על מנת לרזות - להסיט את החשיבה הנוגעת לרצון לאכול לאפיקים חיובים כמו בישול בריא או תוכנית אימון גופני.
  2. אם אי אפשר להימנע ממזון אהוב יש לסלק אותו מהבית.
  3. כאשר מצב הרוח הופך להיות מדוכדך כדאי לצאת לפעילות גופנית להפגת המתח.
  4. בזמן שעמום יש לגרות את המוח על ידי פעילות יצירתית הדורשת מאמץ.
  5. יש לקבוע סדר יום קבוע לארוחות ולצמצם ככל האפשר ספונטניות.
  6. יש ללמד את הגוף מתי להפסיק לאכול לפני תחושת מלאות וגודש.
  7. מותר לחטוא לפעמים ולא צריך לשקוע לתוך תחושת כישלון ואכילה נוספת.

חשוב שהקהילה הרפואית העוסקת בהשמנת יתר תיתן את דעתה על הסימפטומים להפרעת קשב ודרכי הטיפול בבעיה, כחלק מהטיפול בהשמנת יתר.

טבלה 1: הקריטריונים לאבחון ADHD על פי המהדורה האחרונה של DSM-V

 

אנשים עם הפרעת קשב מראים דפוס קבוע של חוסר תשומת לב ו/או היפראקטיביות המפריעים לפעילות או להתפתחות

חוסר תשומת לב Inattention :

לפחות 6 סימפטומים בילדים עד גיל 16, לפחות 5 סימפטומים במתבגרים מעל גיל 17, ובמבוגרים. הסימפטומים חייבים להתקיים 6 חודשים לפחות, ולהיות חריגים יחסית לרמת ההתפתחות של הנבדק.

1)     לעיתים קרובות אינו שם לב לפרטים; מרבה בטעויות של חוסר תשומת לב בלימודים, עבודה, ובמילוי משימות אחרות

2)     מתקשה לשמור על קשב בפעילות ארוכת טווח או בזמן משחק

3)     לעיתים קרובות נראה כאילו אינו מקשיב כאשר מדברים אליו

4)     מתקשה לעקוב אחר הוראות ולכן מתקשה במשימות בבית הספר או בעבודה (אבדן פוקוס)

5)     מתקשה בארגון מטלות ופעילויות

6)     נמנע או משתדל להימנע מפעילויות הדורשות מאמץ מחשבתי לאורך זמן (למשל שעורי בית)

7)     נוטה לאבד חפצים הקשורים בפעילות בבית הספר או במקום העבודה (ספרים, כלי כתיבה, מכשירים, ארנקי כסף, משקפים, טלפונים סלולריים)

8)     נוטה לאבד תשומת לב בקלות

9)     נוטה לשכוח מטלות יומיות שהיה צריך לבצע

היפראקטיביות ואימפולסיביות Hyperactivity and Impulsivity:

לפחות 6 סימפטומים בילדים עד גיל 16, לפחות 5 סימפטומים במתבגרים מעל גיל 17, ובמבוגרים . הסימפטומים חייבים להתקיים 6 חודשים לפחות, ולהיות חריגים יחסית לרמת ההתפתחות של הנבדק.

1)     נע בעצבנות, מטופף בידיים או ברגליים, מתפתל בכסא

2)     נוטה לקום מהכסא לעיתים קרובות ללא סיבה

3)     בילדים – נוטה לרוץ ולטפס ללא סיבה עניינית

4)     מתקשה לשחק משחקי חברה

5)     מוכן תמיד ל"תזוזה"

6)     נוטה לדבר הרבה

7)     "יורה" תשובות לפעמים לפני שהשאלה נשאלת

8)     מתקשה לחכות לתורו

9)     מתערב בדבריהם או בפעילותם של אחרים

בנוסף חייבים להתקיים במאובחנים בהפרעות הקשב התנאים הבאים:

1)     חלק מהסימפטומים של היפראקטיביות/אימפולסיביות היו קיימים לפני גיל 12

2)     חלק מהתסמינים קיים גם בבית וגם בבית הספר/מקום העבודה, עם חברים או בני משפחה

3)     ברור שהתסמינים פוגעים בתפקוד בלימודים/בעבודה/חברתית

4)     התסמינים אינם קשורים בהפרעות נפשיות אחרות

References

  1. Prevalence of Obesity in the United States, 2009–2010 [Internet]. 2012.
  2. Overweight and obesity [Internet]. 2013.
  3. Maggard MA, Shugarman LR, Suttorp M et al. Meta-Analysis: Surgical Treatment of Obesity. Ann Intern Med 2005;142:547-59.
  4. Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders 4th Edn. ed. Washington, DC: American Psychiatric Association; 1994.
  5. Biederman JF, Stephen V, Spencer TJ, et al. Functional Impairments in Adults With Self-Reports of Diagnosed ADHD: A Controlled Study of 1001 Adults in the Community. J Clin Psychiatry. 2006;67:524-40.
  6. Holtkamp K, Konrad K, Muller B, et al. Overweight and obesity in children with Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder. International journal of obesity and related metabolic disorders : journal of the International Association for the Study of Obesity. 2004;28(5):685-689.
  7. Barkley RA. Behavioral Inhibition, Sustained Attention, and Executive Functions: Constructing a Unifying Theory of ADHD. Psychological Bulletin. 1997;121(1):65-94.
  8. Attention Deficit Hyperactivity Disorder: Diagnosis and Management of ADHD in children, young people and adults: The British Psychological Society and The Royal College of Psychiatrists; 2009.
  9. AMERICAN ACADEMY OF PEDIATRICS CoQI, Subcommittee on Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder. Clinical Practice Guideline: Diagnosis and Evaluation of the Child With Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder. Pediatrics. 2000;105:1158-70.
  10. http://www.cdc.gov/ncbddd/adhd/index.html. Attention-Deficit / Hyperactivity Disorder (ADHD).
  11. Faraone SV, Antshel KM. Diagnosing and treating attention-deficit/hyperactivity disorder in adults. World Psychiatry 2008;7(131-136(
  12. Even D. Report: More Israeli students due to be diagnosed with ADD. Haaretz. 2012.
  13. Altfas JR. Prevalence of attention deficit/hyperactivity disorder among adults in obesity treatment. BMC Psychiatry. 2002;2:9.
  14. Agranat-Meged AN, Deitcher C, Goldzweig G, et al. Childhood obesity and attention deficit/hyperactivity disorder: a newly described comorbidity in obese hospitalized children. The International journal of eating disorders. 2005;37(4):357-9.
  15. Lam LT, Yang L. Overweight/obesity and attention deficit and hyperactivity disorder tendency among adolescents in China. International journal of obesity. 2007;31(4):584-90.
  16. Levy LD, Fleming JP, Klar D. Treatment of refractory obesity in severely obese adults following management of newly diagnosed attention deficit hyperactivity disorder. International journal of obesity. 2009;33(3):326-34.
  17. Gruss B, Mueller A, Horbach T, et al. Attention-deficit/hyperactivity disorder in a prebariatric surgery sample. European eating disorders review : the journal of the Eating Disorders Association. 2012;20(1):e103-7.
  18. Alfonsson S, Parling T, Ghaderi A. Screening of adult ADHD among patients presenting for bariatric surgery. Obesity surgery. 2012;22(6):918-26.
  19. Cortese S, Ramos Olazagasti MA, Klein RG, et al. Obesity in men with childhood ADHD: a 33-year controlled, prospective, follow-up study. Pediatrics. 2013;131(6):e1731-8.
  20. Dahlgren J, Bjork A. The importance of early screening and treatment of attention-deficit hyperactivity disorder in order to avoid morbid obesity in children. Acta paediatrica. 2014;103(1):16-8.
  21. Kaczmarczyk MM, Machaj AS, Chiu GS, et al. Methylphenidate prevents high-fat diet (HFD)-induced learning/memory impairment in juvenile mice. Psychoneuroendocrinology. 2013;38(9):1553-64.
  22. Khalife N, Kantomaa M, Glover V, et al. Childhood Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder Symptoms Are Risk Factors for Obesity and Physical Inactivity in Adolescence. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry. 2014.
  23. Raziel A, Sakran N, Szold A, et al. Mid-term follow-up after laparoscopic sleeve gastrectomy in obese adolescents. The Israel Medical Association journal: IMAJ. 2014;16(1):37-41.
  24. Mingrone G, Panunzi, S, De Gaetano, A, et al. Bariatric Surgery versus Conventional Medical Therapy for Type 2 Diabetes. N Engl J Med 2012;366:1577-85.
  25. Toussi R, Fujioka K, Coleman KJ. Pre- and postsurgery behavioral compliance, patient health, and postbariatric surgical weight loss. Obesity. 2009;17(5):996-1002.
  26. Pontiroli AEF, Vedani A, Fiorilli P, et al. Post-surgery Adherence to Scheduled Visits and Compliance, More than Personality Disorders, Predict Outcome of Bariatric Restrictive Surgery in Morbidly Obese Patients. Obesity surgery. 2007;17:1492-7.
  27. Livhits M, Mercado C, Yermilov I, et al. Preoperative predictors of weight loss following bariatric surgery: systematic review. Obesity surgery. 2012;22(1):70-89.
  28. Fleming J, Levy L. ADHD and Disordered Eating. In: Patricia Quinn aKN, editor. Gender Issues and ADHD: Research, Diagnosis, and Treatment: Advantage Books; 2002.