ד"ר שופמן אמי

להפתעתי קראתי בעתון המכובד של הארץ, דה מרקר, שקבוצת פסיכיאטרים מאוניברסיטת ייל היוקרתית קבעו שאיבחונו של נשיא ארה"ב – הפרעת אישיות נרציסיסטית.

איזו אבחנה "גאונית".

לשיטתם של רופאים אלה, או אם ניכנס לראשם (שאני מנסה להמנע בכל כוחי) לכאורה , שיעשו מחקר על מאות פוליטיקאים ויביאו לח"מ אף מספר פחות מ10 של פוליטיקאים שאינם עונים על האבחנה הזו של נרציסיזם. אני מודיע להם שחבל על זמנם וכספם-הם לא ימצאו.

הרופאים הנ"ל לדעת הח"מ ביצעו לכאורה חטא משולש:

ראשית לימדו אותנו כל מורינו ואבות הרפואה לדורותיהם שאין לתת אבחנה מבלי לבדוק אישית את המטופל.

שנית מדובר בפגיע חמורה בסודיות הרפואית

שלישית יש פה חטא אתי ומוסרי מדרגה ראשונה. אנו הרופאים בכלל ופסיכיאטרים בפרט רשאים לתת אבחנה רק לשם ביצוע שתי מטרות: טיפול ומחקר. ברור לכל שאין מדובר פה לא בטיפול ולא במחקר, אלא ניגוח פוליטי.

אסור, לדעתי, לרופאים בכלל ולפסיכיאטרים בפרט להשתמש בכלי האיבחוני שלהם לצרכים רכילותיים, לצרכי תוקפנותם האישית, לצרכי האגו שלהם וכמובן לא למטרות פוליטיות כדי לנגח את מי שלא בחרו בקלפי.

מעבר לחטאים הנ"ל יש פה פוטנציאל לפגיע אנושה במקצוע הפסיכיאטריה שגם כך נמצא במקום נמוך בדעת הקהל (לפחות בארץ).

כדאי גם שהקולגים שלי מאוניברסיטת ייל ידעו ויפנימו שמבחינת הרמה המדעית אוביקטיבית המקצוע שלנו, דהיינו פסיכיאטריה, הפחות מדוייק ומדעי בלשון המעטה משאר מקצועות הרפואה. ודאי פחות ממקצועות כמו אונקולוגיה, המטולוגיה, אימונולוגיה, קרדיולוגיה, גסטרו אנטרולוגיה, כירורגיה, אורטופדיה ועוד, הן ברמת האיבחון, אתיולוגיה והטיפול.

אי לכך דרוש לכולנו ובמיוחד לקולגים הנ"ל מעט צניעות, ענווה ושידעו מה מקומם הטבעי וגבולות הגזרה שלהם.

אם ניגע בנושא האיבחון במקצועינו, הרי הוא פחות מדויק וזאת בלשון המעטה מההתמחויות הנ"ל ברפואה ואז לכאורה ניתן לפריצה מסוכנת לכל מיני גחמות רכילותיות או פוליטיות על ידי כל מיני נרציסיסטיים.

למרות שאני חלק ממקצוע הפסיכיאטריה, אני חייב להודות על האמת המדעית (שהיא כבר סוד גלוי), שחלק מהתרופות שלנו, עיקר פעולתן הוא פלצבו אפקט ואת זה בטח אותם קולגים מאוניברסיטת ייל יודעים ולא יאהבו לשמוע, אך כמו שהם מצפים שהפצינטים שלהם לא יכחישו את בעייתם, אלא יהיו מודעים לאמת המרה, שיעשו את זה קודם בעצמם בבחינת דוגמא אישית.

איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי אמר את דברו וגינה בצדק רב את אותם פסיכיאטרים עבריינים.

לסיכום אני צופה, שכלפי אותם פסיכיאטרים תהיה תביעה בבית משפט מהצד הנפגע ובצדק ולמען הצדק.

הייתי מציע לכל חברי הרופאים ולפסיכיאטרים בפרט, שאת כל המאמצים שלנו נשקיע במטופלינו ובמחקר ופחות בתקשורת. 

לסודיות הרפואית ולמוסר יש ערך מקודש ברפואה עוד מימיו של היפוקרטס, כי אחרת נקעקע את כל מה שבנינו.