לא פעם כתבתי כאן שהטיפול בקורונה מתבסס על הנחות אינטואיטיביות, סמויות, שלא עומדות במבחן המציאות.

אחת ההנחות המובילות היא ההנחה שיש למצוא איזון בין האינטרס הכלכלי לבריאותי, שכן מדובר באינטרסים מנוגדים. אלא שמחקרים מדעיים מוכיחים פעם אחרי פעם שמדובר בהנחה מוטעית מיסודה.

מחקר שניתח את נזקי מגיפת ה-SARS מצא כי הנזק הכלכלי אשר גרמה, שהגיע לעשרות מיליארדי דולרים, נגרם ברובו המוחלט כתוצאה משינוי התנהגות הצרכנים, המשקיעים והשווקים, לעצם נוכחות המגיפה ורק בחלקו הקטן מצעדי המדינות לבלימתה. חוסר הביטחון הבריאותי הביא לחוסר ודאות כלכלית ולשינוי דרסטי בהתנהגות הצרכנים והוא הגורם לחלק הארי באובדן התוצר ובנזק הכלכלי הכולל.

מחקרים ראשונים מראים שגם הקורונה אינה שונה במובן הזה:

מחקר חדש שערכו חוקרים ב–CEBI, המרכז להתנהגות כלכלית ואי שוויון באוניברסיטת קופנהגן, השווה בין הירידה בפעילות הכלכלית הצרכנית בשוודיה, אשר השאירה את כלכלתה פתוחה, לבין הפעילות בדנמרק, אשר נקטה בסגר מחמיר. המחקר הפריך את  ההנחה הבסיסית שהטלת הסגר היא זו שפוגעת בכלכלה ומה שגורם לקריסה הכלכלית.

גם מחקר חדש של שני כלכלנים בארה"ב (גולסבי וסיוורסון) מצא כי הפגיעה הכלכלית היתה דומה במדינות שונות בארה"ב למרות שננקטו בהן הגבלות שונות לחלוטין ורק כ-7% מהירידה בצריכה ניתנת להסבר בצעדי סגר והגבלות אחרות שהטילו הרשויות. גם מחברי מחקר זה טוענים כי עיקר הנזק הכלכלי נגרם כתוצאה משינוי בהתנהגות הצרכנים עצמם בתגובה לחשש מהידבקות והרבה פחות מהגבלות יזומות על ידי הרשויות.

מחקרים אלה מלמדים כי הדרך הטובה ביותר "להבריא את הכלכלה" היא בעצם למגר את המגיפה וכי ייתכן כי הצעדים הדרסטיים שנקטו מדינות כמו סין, ניו זילנד ולאחרונה אוסטרליה, הם גם היעילים ביותר וה"זולים" יותר כלכלית.

במילים אחרות, כמו שאומרים במקומותינו: "מה שזול בסוף יוצר יקר".

נראה על כן כי הדרך הטובה ביותר והזולה ביותר להבראת הכלכלה במדינת ישראל היא דווקא הטלת סגר כולל והדוק למשך חמישה שבועות כפי שמציע מכון New England Complex Systems Institute (NECSI, ולאחריו פתיחת גבולות מבוקרת רק עם מדינות אשר יהפכו ל"ירוקות" ו"נקיות מקורונה".

הדרך הזו אמנם נראית אינטואיטיבית, יקרה ובלתי אפשרית אך זוכה פרס הנובל הפרופ' כהנמן כבר הראה כי השימוש באינטואיציות אולי טוב לחיי היום יום אבל לא לפתרון בעיות מורכבות כמו זו העומדת לפנינו.

אז מי שלא רוצה ללמוד מסין ("אנו לא סינים") מוזמן ללמוד מניו זילנד.