בבלוג הקודם הראיתי כי ניתן היה, בחודש פברואר השנה, למנוע כליל את התפשטות הקורונה במדינת ישראל לו היו מוטלות הגבלות יציאה או אף אזהרות מסע בלבד למדינות שבסיכון. למרבה הצער' הדבר כלל לא נדון ברצינות בזמן אמת.

גם כיום הדיון הציבורי מתאפיין בקונפליקט מדומה בין הכלכלה לבריאות שמקורו בעיוורון באשר לסיבותיו של המשבר הכלכלי העמוק שנלווה  למגיפה. ההנחה היא כי ככל שהממשלה תאפשר למשק להתנהל ללא הגבלות, כך יקטנו הנזקים הכלכליים על אף נוכחותה "הנסבלת" של המגיפה. אולם כאמור ידוע ממחקרים על מגיפת ה-SARS  שעיקר הנזק הכלכלי  קשור לתגובת האזרחים והשווקים לנוכחות המגפה עצמה וככל שהתארכה כך גם גדלו הנזקים הכלכליים [1].

גם מחקר חדש במהלך מגיפת הקורונה המשווה את הפגיעה הכלכלית בשuuדיה מול דנמרק מראה כי לא היו כמעט הבדלים על אף שדנמרק הטילה סגר מחמיר ואילו שבדיה נקטה גישה הפוכה[2]. גם בישראל קל לראות כי עוד לפני ההגבלות הממשלתיות צנח מספר הנוסעים בנמל התעופה , ענף התיירות קרס.

לכן ברור לכל בר דעת כי החזרת המשק לפעילות צריכה, לכל הפחות, להתבסס על תחושת ביטחון אמיתית של הציבור, ולא על החלטות ממשלה שאינן מגובות באמצעים לשימור הישגי הסגר/ למרבה הצער, בישראל, כמו בישראל, לא נוצל הזמן על מנת לייצר מערך בדיקות מקיף ומערך חקירות אפידמיולוגיות נרחב, כמו בדרום קוריאה, .

אמצעי הזהירות והריחוק החברתי אינם נאכפים, אין כל דוגמה אישית של מנהיגי הציבור והמדיניות למניעת "הגל השני" (ככל שקיימת כזו) אינה מועברת לציבור בשקיפות ובבהירות, וזאת בשעה שכל מיני "מומחים" עדיין מספרים לציבור כי מדובר "בסוג של שפעת".

הגל השני ככל הנראה כבר כאן.

מקורות:

[1]Estimating the global economic costs of SARS

        https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK92473

[2] לא הצילו חיים, לא הצילו את הכלכלה: מחקר חושף מה באמת קרה בשוודיה בזמן הקורונה