מאמר זה מוקדש בעצב לזכרו של פרופ' ג'ו הרמן, אחד מהמאורות הגדולים של הרפואה בארץ ובעולם ויחד עם זאת צנוע ונעים הליכות מאין כמוהו. זכיתי ללמוד ממנו. יהא זכרו ברוך.

אנו מצויים בעידן חשוך וקודר! ברמה האקולוגית, העולם בו התעללנו ללא גבול, משיב לנו בעוצמה רבה, בדמות סערות משתוללות ואזורי בצורת קיצונית. מדיניות דיקטטוריות מרשות לעצמן לפלוש ולרצוח רבבות אנשים, למרות מחאות גושי מדינות דמוקרטיות.

בארצנו, לה קשרנו בגאווה את כתר אומת ההייטק שפיתחה טכנולוגיות רפואיות מדהימות, נוצר לפתע איום אמיתי על הדמוקרטיה המאיים לפגוע בכלכלה, בבריאות, בביטחון ובמקצועות האקדמיים. אם שמענו לפני מספר חודשים על הקצאה מוגברת למערכת הבריאות הפגועה, הרי שהבשורות האחרונות מדברות דווקא על קיצוץ מוגזם ופוגעני בתקציב.

ומה בכל זאת מתוכנן לעשות בתקציב שנותר (בינתיים)? – לצערי חוזרת המנגינה התפלה של תוספת מיטות ובתי חולים...

אני שמח שיצאתי לפנסיה ממערכת הרפואה הראשונית הדורסנית והדרשנית! מרשה לעצמי לנשום לרווחה, לעסוק בתחביבים שונים ובעיקר להקדיש זמן למלאכת הקודש של תמיכה בעמיתים - פעם בשבוע מתקיימת סדנת הנחיה למומחים מהם ניתן ללמוד בצער על מה שקורה במחוזותינו.

עצוב לשמוע מומחים שנאנקים תחת עומס עצום של פונים, הן במרפאות והן ברפואה המקוונת. כאלה, שעדיין מנהלים קרב מאסף נגד מערכת שדורשת מהם לטפל "בלקוחות" ולא במטופלים, שדורשת מהם להגביר ייעול ("לטקטק מטופלים") ובמקום להתמקד באיכות ובתועלת, מבקרת את עבודתם בעזרת "סקרי לקוחות" שאינם מתקרבים אפילו במקצת לבקרת איכות אמיתית.

מערכת שבה מונצח מצב של גרעון תקציבי (מיליארדי שקלים) כדי שניתן יהיה לטעון במשך עשרות שנים שאין אפשרות להוסיף רופאים למערכת המורעבת והמותשת.

מערכת  בריאות שאינה עוסקת באסטרטגיה של גיוס מומחים נוספים ברפואת המשפחה (עוד בבית הספר לרפואה למשל) אלא בדרכים בהם ניתן "לקנות" זמן מרפאה באמצעות העמסת מטופלים נוספים על רופאים שחוקים, בדרכים בהם ללחוץ על רופאים לא לצאת לחופשה כי "יש מחסור ברופאים מחליפים".

"אז מה אם תעבוד עוד שעות? נשלם לך!"

"אז מה אם תצטרך להקדיש למטופל הקשיש רק 3 דקות? אל תיילל! גם אחרים עושים זאת!"

וכן הלאה וכן הלאה...

הרי זו בדיוק הבעיה שגורמת לאשפוזים לא מוצדקים, לפניות עצמיות מופרזות למיון (או דרך הדרישה מהרופא המקוון להפנות למיון), לפגיעות יאטרוגניות עקב טעויות ורשלנות שב"טיקטוק". לכן כביכול, יש כמובן דרישה להוסיף מיטות ובתי חולים.

במקום לסתום את הפרצה שבסכר, מחסלים כפרים שלא נותנים למים הפורצים והולכים להתפשט בעמק.

שלא תהיינה טעויות, לא התעוררנו כעת! בעיתון הזה באוקטובר 2018, לפני יותר מארבע שנים, פרסמנו במסגרת עמותת המסע החברתי להבראת הרפואה, תחת כותרת דומה, את הקטע הבא:

בסיס הפתרון למערכת הבריאות אינו בתוספת מיטות, בתי חולים, מחלקות או מכשירי MRI, אלא קודם כל ובחשיבות הגבוהה ביותר – חיזוק רפואת המשפחה. זאת, על ידי עידוד הפניה להתמחות במקצוע זה ובו זמנית שיפור סביבת העבודה של רופא המשפחה כדי שיוכל להקדיש את מיטב זמנו, השכלתו, הידע הרחב שרכש ומיומנותו לטיפול במטופליו.

חיזוק רפואת המשפחה יאפשר לא רק טיפול זמין ומקצועי יותר במטופלים, אלא שבמקביל גם יפחית את הלחץ במרפאות הייעוץ ובחדרי המיון. היועצים יוכלו להתמודד ביתר הצלחה עם נושאים מורכבים יותר הדורשים את הידע הייחודי שלהם. או אז גם יגיעו פחות מטופלים למלרד"ים, חוויית הפיגוע ההמוני שחווים צוותי המלר"ד מדי יום תתמתן ואולי אף תיעלם והעומס במחלקות יפחת.

במחלקות האשפוז יוכלו הצוותים הרפואיים לשדרג את האבחון והטיפול לאותם מצבים מורכבים הדורשים בירור תוך אשפוז או טיפול מיוחד.

לגבי הקצאת המשאבים: כיום מבוזבז כסף רב של מערכת בריאות מורעבת, כתוצאה ממשך המפגש הקצר להחריד ברפואה ראשונית: הרופא האמור להתמודד עם מטופל מדי שבע דקות (במקרה הטוב! פעמים רבות 3 דקות בלבד), "מוציא אותו מהחדר" עמוס במרשמים, בהפניות למעבדה, לבדיקות, ולייעוצים.

כל המכיר את המציאות בקהילה, יודע כמה רפואת היתר המזיקה הזו נובעת מרפואה בחסר!

סוף ציטוט.

באותו גיליון צוטטו מחקרים בינלאומיים המדגימים כיצד מדינות שהשכילו לקדם את רפואת המשפחה שדרגו את מערכות הבריאות שלהן כך שהן משפרות את בריאות התושבים וגם חוסכות מיליארדי דולרים כתוצאה מהתהליך.

לא ידוע לנו עד כה, על שום דרך בה נוקטים (או מתכננים) במשרד הבריאות או בקופות כדי לשפר את איכות הטיפול ולהפחית את שחיקת הרופאים תוך טיפוח הרפואה הראשונית.

מה שנחוץ כרגע כאוויר לנשימה הוא הארכת זמן המפגש ובעיקר להתאמתו למפגשים עם אוכלוסיה מבוגרת הסובלת מתחלואה כרונית. דבר זה יביא לחסימת הפירצה בסכר. באופן טבעי, מפגש סביר של מומחה יביא להפחתה במספר המרשמים, הבדיקות וההפניות המיותרים ויפחית את מספר הפונים למיון.

או אז נצטרך כמובן פחות מיטות, בתי חולים, ואפילו הפער בין הרצוי למצוי בתקציב הבריאות עשוי להצטמצם קמעא.

עדיין יש לי חלום של "מנהיגים לרפואה" - קבוצת רופאים צעירים ואידאליסטים שתנקוט יוזמה ופעולה. רופאות ורופאים שעל דגלם חרוטים ערכי רפואה אנושית ואמפטית השזורה בידע עדכני ובחמלה (רפואה שלמה). קבוצה כזו, ללא שייכות לקופה מסוימת או למפלגה פוליטית, תוכל להניע תהליך שיצמח מהשורשים ובסופו של יום אולי, אולי ישפיע על מקבלי ההחלטות שיתעשתו ויצילו את מערכת הבריאות לטובת כולנו.

[email protected]