חלק ראשון.

החיים כבן-אנוש הם, פעמים רבות, קשים וכואבים. זה חלק ממצבנו הקיומי, ובמוקדם או במאוחר כל אחד מאיתנו יגלה שאין לחמוק ממנו. החוויה האנושית כרוכה בהכרח, בין יתר הדברים, בסבל, במאבק, במאמץ ובמידה של חרדה. כשאני כותב על "הפרעות רגשיות", הכוונה איננה לכאב הכרוך באובדן של אדם קרוב או של תקווה שהתנפצה, או לחרדה בפני עתיד לא-ידוע או בפני גורמים שמאיימים על חיינו השלווים כמו חוב כספי או מחלה קשה. למעשה, הציפייה לחיות חיים נטולי כאב היא לא רק ציפייה בלתי-מציאותית, אלא גם מזיקה; דווקא הניסיון להתחמק מכל כאב נפשי הוא זה שגורם לבעיות ועלול לגרום להפרעה רגשית של ממש. כשקיימת הפרעה רגשית, הכאב הנפשי מופיע יחד עם סימפטומים נוספים, והוא חמור עד כדי כך שהוא פוגע פגיעה משמעותית בתפקוד האישי, המקצועי או החברתי שלנו; או שהוא אינו מרפה והורס גם את הרגעים היפים בחיינו ואינו משאיר להם מקום.

הפרעות רגשיות הן נפוצות - אחד מכל חמישה או שישה אנשים יסבול במהלך חייו מדיכאון, אחד מכל שישה יסבול מהפרעת חרדה - דאגנות, חרדה חברתית, התקפי פניקה, או הפרעה אובססיבית-כפייתית. הפרעות רגשיות יכולות להתבטא גם בסימפטומים גופניים המבטאים בעצם מצוקה נפשית, בהפרעות אכילה, בהתמכרויות, ובבעיות בוויסות רגשי (שכשהן קשות במיוחד אנחנו אומרים שהאדם סובל מ"הפרעת אישיות גבולית"). מה הסיבות להפרעות האלה ואיך מטפלים בהן? בפוסט הזה ובאלה שיבואו אחריו, אציג בפניכם עובדות שידועות לנו ממחקרים, ושיעזרו לכם לקבל מושג על מה שאנחנו יודעים כיום על הפסיכולוגיה של ההפרעות הרגשיות.

ישנן הפרעות שנגרמות פשוט בגלל טראומה בודדת, ממוקדת, וקשה מנשוא. טראומה שקל להבין שכמעט כל אדם יפתח כתוצאה ממנה הפרעה כלשהי: אונס, נפילה בשבי, השתתפות בקרב קשה במלחמה, התעללות, פציעה או עדות לפיגוע, רעידת אדמה או אסונות טבע אחרים. כאן, אני לא מתייחס להפרעות כאלה, שאנחנו קוראים להם הפרעות "פוסט-טראומטיות", אלא דווקא להפרעות שהאנשים שסובלים מהן והאנשים הקרובים להם לא מבינים למה הן מתרחשות. רוב האנשים הסובלים מדיכאון יגידו שאין להם סיבה להיות בדיכאון, ורוב הסובלים מחרדה חברתית או התקפי פניקה מבינים שאין סיבה הגיונית לפחדים שלהם. אצל אחרים, אפשר לזהות אירוע מצער או מפחיד שהתרחש, או נסיבות חיים קשות, אבל התגובה הרגשית היא הרבה יותר חזקה או הרבה יותר ממושכת ממה שהיינו מצפים; היינו יכולים להבין מידה מסויימת של חרדה או דיכאון במצב כזה, אבל לא עד כדי כך. בסופו של דבר, החרדה או הדיכאון נראים לנו בלי פרופורציה לאירוע שקרה. אז בכל זאת - למה ההפרעות הללו נוצרות?

אנשים סובלים מהפרעות רגשיות קודם כל כי יש להם מראש רגישות או נטייה לזה. יש להם "נקודות רגישות", ובמהלך החיים, קורים דברים מסויימים, שאנחנו קוראים להם "טריגרים", ש"לוחצים להם על הנקודות הרגישות". כתוצאה מכך, מתפתחים אצלם תהליכים פסיכולוגיים מזיקים שהתוצאה הסופית שלהם היא ההפרעה הרגשית. בואו נבין קצת יותר איך נוצרת נטיה להפרעות רגשיות.

רגישות / נטיה להפרעות רגשיות

הרגישות, או הנטייה להפרעות רגשיות, מורכבת משלושה גורמים:

(א) נטייה גנטית - יש הטוענים שקיימת אצל אנשים מסויימים נטייה מולדת לחרדה, להגיב לאירועים ברגשות שליליים חזקים, ולעכבות התנהגותיות, כמו ביישנות. בשנים האחרונות מדגישים יותר מדי את המרכיב הגנטי בהפרעות הרגשיות, כאשר למען האמת, ברוב המקרים המרכיב הגנטי כנראה אינו גדול. בכל מקרה, גם כאשר יש נטייה גנטית, יש צורך בגורמים נוספים כדי שהנטייה הזאת אכן תגרום להפרעה.

(ב) רגישות פסיכולוגית כללית - רגישות פסיכולוגית כללית להפרעות רגשיות מסוגים שונים נוצרת בגלל שני גורמים:

1. חוויות ילדוּת שיוצרות תחושה שאירועים שליליים הם לא-צפויים ובלתי-נשלטים -- למשל: אם התנהגותו של אחד ההורים או שניהם היא בלתי-צפויה, אם אחד ההורים אלכוהוליסט או משתמש בסמים, אם אחד ההורים נעדר הרבה מהבית, אם אין אדם קבוע שמטפל בילד, או אם הילד סובל מאלימות (למשל כחלק משיטות חינוך מיושנות), הזנחה, אכזריות פסיכולוגית כמו השפלות חוזרות, או הטרדה או התעללות מינית. חוויות כאלה הן נפוצות מאוד: אחד מכל שני ילדים בישראל של היום חווה אלימות, הזנחה או התעללות. חוויות כאלה גורמות לתחושה של חוסר שליטה, שבעקבותיה מופיעים רגשות כמו חרדה ודיכאון.

2. היעדר יכולת התמודדות, הרגעה עצמית וויסות רגשי. כאמור, חוויות ילדות שליליות הן נפוצות מאוד, ובכל זאת, חלק לא קטן מהאנשים מצליחים להתגבר עליהן. הסיכוי שחוויות אלה יובילו להפרעה רגשית בהמשך החיים גדל בצורה משמעותית כאשר הילד לא לומד להרגיע את עצמו ולווסת את הרגשות הקשים המתעוררים. אנחנו יודעים כיום על שלושה גורמים עיקריים לחוסר במיומנויות ויסות-רגשי:
הראשון הוא היעדרו של קשר בטוח לפחות עם אחד ההורים. קשר בטוח, שבו הילד מרגיש ויודע שההורה יבין אותו, יתמוך בו ויעזור לו להבין מה עובר עליו, מאפשר התפתחות של יכולת שנקראת "מנטליזציה" - היכולת לחשוב על מה שקורה לנו, על הרגשות ועל המחשבות שלנו, ועל המחשבות והרגשות של אחרים. היכולת הזאת, לקחת צעד אחורה ולקבל פרספקטיבה על מה שקורה בתוך הנפש, מאפשרת לעשות סדר בתוכנו, לשלוט בתגובות שלנו ולהתמודד עם הרגשות שלנו בלי שהם יציפו אותנו מצד אחד ובלי צורך להתנתק ולברוח מהם מצד שני. כאשר אין קשר בטוח, אין מנטליזציה ויכולת הוויסות הרגשי קטנה מאוד.
הגורם השני הוא חוסר במתן תוקף לרגשות שלנו. אנחנו נותנים תוקף, או וָלידַציה, לרגשות של מישהו, כאשר אנחנו שמים לב לרגש שלו ומבינים מה גרם לו להרגיש כך. למשל: כשחבר בא אלינו עצוב אחרי שהחברה שלו עזבה אותו, אנחנו אומרים לו "אתה נראה עצוב. זה הגיוני, אחרי מה שקרה לך". וזה מאד מרגיע. אבל אם כשאנחנו נפגעים, אומרים לנו שאין לנו ממה להיפגע; אם כשאנחנו בוכים אומרים לנו להפסיק לבכות כי זה ילדותי; ואם כשאנחנו אומרים שאנחנו מרגישים משהו, אומרים לנו שאנחנו טועים וזה לא מה שאנחנו מרגישים - אנחנו נעשים מבולבלים, אנחנו לא לומדים להבין את הרגשות שלנו, ואנחנו לא נרגעים והרגשות השליליים רק מתחזקים.
הגורם השלישי הוא מסרים מוטעים לגבי רגשות. למשל, אם אנחנו מקבלים את המסר שלהיות עצוב זה רע, ושצריך להיות תמיד שמחים; או שצריך מייד לעשות משהו כדי להעביר כל רגש שלילי; או שאם נרשה לעצמנו להרגיש עצב או כעס או פחד זה ישתלט עלינו ולא נוכל לצאת מזה; או שלהרשות לעצמנו לכעוס פירושו להרשות לעצמנו להתנהג בתוקפנות - התוצאה תהיה שאנחנו נלמד לפחד מהרגשות של עצמנו ולא נדע להתמודד איתם בצורה נכונה.

השילוב בין חוויות קשות לבין חוסר יכולת להתמודד עם הרגשות שהחוויות הללו גורמות, גורם לכך שהאדם יוכל לפתח סוגים שונים של הפרעות רגשיות, בתגובה לסוגים שונים של אירועים בהמשך חייו.

(ג) רגישות פסיכולוגית ספציפית - לאדם יכולה להיות לא רק רגישות כללית להפרעות רגשיות, אלא גם נטיה מיוחדת לבעיה פסיכולוגית מסויימת, למשל נטיה דווקא לדיכאון עם רגשות-אשמה, או דווקא לחרדה חברתית. רגישות ספציפית כזאת מתפתחת כתוצאה מהגורמים הבאים:

1. אמונות שליליות על עצמנו ועל העולם. כאשר צרכים רגשיים בסיסיים שלנו כילדים לא מתמלאים, אנחנו מסיקים מזה מסקנות שהן לפעמים מרחיקות-לכת, ומהוות אמונות-יסוד שמלוות אותנו אחר כך כל החיים. לכל הילדים יש כמה צרכים בסיסיים: ביטחון בסיסי, קשר לאנשים אחרים, עצמאות, ערך-עצמי, ביטוי-עצמי, וגבולות מציאותיים. כשיש חסרים רציניים במילוי אחד הצרכים האלה, מתפתחות בעיות ספציפיות. חוסר בביטחון בסיסי, למשל, גורם לבעיות שונות מאשר חוסר בעצמאות. ניקח לדוגמה את הצורך בערך-עצמי - הצורך לקבל הערכה ותחושה שאנחנו שווים, שאוהבים ומעריכים אותנו. אם, למשל, היה לך הורה שהיה מעליב אותך או קורא לך בשמות כשהיית עושה משהו שלא מוצא חן בעיניו, או הורה שכאשר היית מספר לו על המחשבות או הרגשות שלך היה אומר לך שמשהו אצלך לא בסדר, יכול להיות שהתפתחה אצלך אמונת-יסוד שקשורה בפגם ובבושה. בין אם אתה אדם ביישן או אדם שמבטל את עצמו, ובין אם אתה מנסה להסתיר את חולשתך ע"י התנהגות מתנשאת, בתוך-תוכך יש לך הרגשה שאתה פגום בצורה עמוקה - ככל שיכירו אותך יותר לעומק, כך יאהבו אותך פחות. רגשות של בושה יתעוררו אצלך בקלות רבה, ותהיה לך נטייה חזקה לדיכאון. עכשיו ניקח דוגמה אחרת - הצורך בעצמאות. אם, למשל, ההורים שלך לא לימדו אותך את הכישורים הדרושים כדי להסתדר לבד, אלא עשו את הכל בשבילך, וחיבלו בניסיונות שלך לעשות דברים בעצמך, כמבוגר עלולות להתפתח אצלך אמונות-יסוד של תלות: אתה מרגיש שאתה לא יכול להתמודד עם העולם בצורה יעילה, בלי הכוונה, עצות ותמיכה כלכלית של אנשים אחרים - אנשים שאתה מרגיש שהם חזקים וחכמים יותר. במקרה הזה תהיה לך נטיה לחרדה: רק המחשבה על כך שתצטרך להסתדר לבד יכולה לעורר בך פחד נוראי.

2. אירועי חיים שגורמים לנו לפחד במיוחד מדברים מאוד מסויימים. כשאירועים בחיים, בעיקר בילדות, גרמו לנו לפחד במיוחד מדברים מסויימים, אנחנו עלולים לסבול כחלק מההפרעה שלנו מהתקפים פתאומיים וחזקים של חרדה. הרגישות הזאת נוצרת, לדוגמה, אם בבית נזפו בנו הרבה פעמים במצבים חברתיים ש"נתנהג יפה" (אחרת "מה יחשבו עלינו") - במקרה כזה אנחנו עלולים לסבול מהתקפי חרדה בנסיבות חברתיות. או אם אדם קרוב נפטר ממחלת לב, אנחנו עלולים לפתח התקף חרדה כל פעם שנרגיש שהלב שלנו דופק קצת יותר מהר מהרגיל.

עד עכשיו הסברתי לגבי רגישות, או נטיה להפרעות רגשיות. בחלק הבא, אסביר בכמה מילים על "טריגרים", ואחר כך אדון בהרחבה בתהליכים הפסיכולוגיים המזיקים שמתרחשים כאשר "טריגר" פועל על אדם עם נטיה להפרעות רגשיות.