ספר חדש פרי עטי על "הרמב"ם והרפואה" ראה אור בימים אלה. ספר זה מהווה כרך חמישי בסדרה קודמת שכתבתי: "הרהורים על ספרות ורפואה - דילמות ביחסי רופא-חולה" בהוצאת הפקולטה לרפואה עש סאקלר- אוניברסיטת תל-אביב.

דווקא כיום, בעידן שבו הטכנולוגיות החדשות מתפתחות בקצב אקספוננציאלי ומתנגשות ברפואה השמרנית, ישנה סכנה להפיכת האדם לנתון סטטיסטי וחסר נשמה. לכן החלטתי לחזור 800 שנה אחורנית ולשוב ולעיין בגישתו הרפואית-חינוכית של הרמב"ם שהיה פורץ דרך יחסית לרקע התרבותי-מדעי של תקופתו. כל דור של רופאים, חוקרים ומדענים נסמך על אלה שקדמו לו.

הרפואה של היום ממשיכה במידה רבה את גישתו הרציונליסטית, הפוזיטיביסטית וההוליסטית של הרמב"ם, ולכן בעידן החדש ברפואה, אני רואה חשיבות רבה לעיי בכתביי הרפואה של הרמב"ם והדרך שסלל בגישתו לבריאת, לאבחנה ולטיפול אל מול אלה המקובלים כיום שעל בסיסם תקום "הרפואה החדשה".

הרמב"ם היה פורץ דרך יחסית לרקע התרבותי- מדעי של תקופתנו כאשר התפיסה הרפואית הרווחת בתקופתו התבססה על תורת ארבע הליחות של היפוקרטס וגלנוס ועל אמונות תפלות. לא נערכו מחקרים אנטומיים מעמיקים על גוף האדם ומסקנות התצפיות שבוצעו בעיקר על בעלי חיים יונקים יוחסו לגוף האדם. מדע האנטומיה הפיזיולוגית לא היה קיים וכמובן לא עמדו לרשות הרמב"ם ובני דורו אמצעי הבדיקה והמחקר שעומדים לרשות הרפואה המודרנית. הישגיו של הרמב"ם בתחום הרפואה התבססו על תצפיות מדוקדקות, אנמנזה ותגובות החולים והתבוננות במכלול חיים, ועל עיון בכתביהם של הרופאים היוניים והערבים בני דורו ואלה שקדמו לו. כל אלה הובילו אותו לשלול גישות רפואיות מוטעות ולהסיק כללים מסוימים על האטיולוגיה הרפואית, תהליכי המחלות ודרך ריפוין, שחלקם מקובלים אף בימינו.
לדברי פרופ' נורית גוברין:" כרך זה הינו רחב יריעה. מעבר להיבטים ביוגרפיים, היסטוריים, התעמקות בספרות הרפואית העצומה שכתב הרמב"ם, בדמותו של הרמב"ם כרופא וגישתו לעולם הרפואה בכללותו ולהשקפותיו לגבי דמותם של הרופא, החולה והקשר הייחודי ביניהם בולט הספר בייחודו בהשוואה המפורטת בין גישתו של הרמב"ם למחלות וסיבות התחלואה העיקריות לבין הגישה המקובלת בימינו; למשל לגבי מחלות דרכי עיכול, מחלות ריאה, מחלות מטבוליות, סרטן, מחלות נפשיות ועוד. הספר מדגיש את האקטואליות של הרפואה המונעת וחשיבות השמירה על היגיינה אישית וציבורית הרמב"ם קובע שעל הרופא להתייחס למטופל כאינדיבידואל, והטיפול חייב להיות "לפי איש איש", מה שאנו מכנים כיום רפואה מותאמת אישית".

מעניינת היא גישתו של הרמב"ם למחלת הסוכרת המתייחס אליה כמחלה אקלימית: בספרו פרקי משה (פרק ח' עמוד 69 ) מספר הרמב"ם שלא ראה את מחלת הדיאבטס בספרד ומרוקו ואף מוריו שלמד אצלם לא הבחינו בה, אולם במצרים מצא במשך עשר שנים 23 מקרים. "עלת דיאביטיס מעט שתראה אותה... כי אני עד היום הזה לא ראיתיה, אלא פעמיים לבד אמר משה, וכן אני לא ראיתיה במערב (במרוקו) ולא ספר לי אחד מן הזקנים (מוריו) שקריתי לפניהם, שראה אותה. אך אני פה במצרים, ראיתי מי שמצאו העילה, בכמו עשר שנים יותר מעשרים איש". הרמב"ם למעשה קושר את המחלה עם האקלים החם והמים המתוקים של הנילוס. "והנה זה ממה שיורה אותך, שזה החולי ברוב יולד בארץ חמה. ואולי יש למי הנילוס בשביל ערבותם (מתיקותם) בזה רושם! ".

הרמב"ם הכיר את תסמיני המחלה, כגון פולידיפסיה, פוליאוריה ואף את השתן המדולל והאפשרות של קטואצידוזיס. "העלה הנקראת באמת התרת השתן, ורבים יקראוה 'דיאביטיס' ורבים יקראוה 'הצמא החזק'", הוא כותב. "כשיהיה השתן דומה למים מהירה, והוא בעלה הנקראת דיאבטי, הנה זה הרע שבשתנים הבלתי מבושלים ובעל העלה הזאת יצמא צמא גדול, וישתה שתיה רבה, וישתין מה ששתה מהרה. ומדרגת העלה הזאת בכליות והמקוה (המחלה קשורה לכליות ולשלפוחית השתן), כמו המעדת מים מן האצטומכא והמעים (המים יוצאים בלתי מעוכלים בשתן)".

מגיפת הקורונה המתרחשת עלינו הסבה את לבי שבספרי על הרמב"ם והרפואה מוזכרות גישותיו של הרמב"ם למחלות זיהומיות ולמגפות כגון: כולרה, ודיזנטריה הנכללות במחלות השילשוליות שמתוארות על ידו, כאשר הדיזנטריה קרויה על ידו בפירוש לפרקי אבוקרט "שלשול הדם", וכן הוא מתייחס לשחפת ולצרעת.

בפרקי משה מדגיש הרמב"ם שלהבדיל מסרטן, השחפת (סקרופולה scrofula) נגרמת מהיווצרות של גידול נוקשה ברקמת העדינות של דרכי הנשימה. בפירוש לפרקי אבוקרט מזכיר הרמב"ם שלשול שנגרם עקב דלקת מעיים שחפתית (tuberculous enteritis), כהוכחה לחולשתו הקיצונית של החולה שמותו קרוב (ה, 12).

בספר מוזכר ספרו של אבן סינא: ספר הריפוי והקנון של הרפואה, שנחשב כטקסט סטנדרטי במערב במשך 700 שנה שבו הוא מיין את המחלות, שרטט את גורמיהן, פרט מיני תרופות ואת הפיזיולוגיה של אברי הגוף. בספר זה הוא טען כי השחפת הינה מדבקת, עובדה שהאירופאים חלקו עליו ולבסוף התגלה כנכון.

"הצרעת הגדמית" מוזכרת בספר במובאה מפרקי משה מאמר 9 (מונטנר, פסקאות 107, 108 עמ' 147):"הצרעת הגדמית והמורסא הסרטונית, בהתחלתם איפשר רפואתם הרקת הליחות השחורות והנהגת בעלי העלה הנהגה (הדיאטה). מועילה, מולידה דם משובח... כי אנחנו נמצא הצרעת הגדמית באלכסנדריאה (באלכסנדריה) של מצרים יקרה הרבה מן האנשים בשביל רוע המזג (מזג האוויר) וההנהגה ולא נמצאה בארץ גרמניה." הרמב"ם מציע תרופות לצרעת ולסרטן המורכבות מכשך שעורים ומי החלב, ירקות שונים, דגים עופות ובשר האפעה כדלקמן: "כשך שעורים ומי החלב ומן הירקות: מלואש וארמוץ (חרמל) ובלשין (אלברסיה בליטום) ודלעת. ומן הדגים מה שיהיה מרעהו (ב"מרעה" הסלעים) והעופות כלם, לבד עופות המים. ואכילת בשר האפעה לבעלי הצרעת הגדמית היא רפואה נפלאת. וראוי שיאכלהו אחר שיחתך ראשו וזנבו, וינוקה וירוחץ בטנו ויופשט עורו, ויבשל במים רבים ושמן זית מעט ושבת וכרתי (חציר) ויבושל עד שימו(ר) עד שיתמרס".

בנוסף מופיעה בספר התייחסות הרמב"ם למזונות השונים בתוספת לטבלת צמחי מרפא הכוללת פירוט שמותיהם המדעיים, תכונותיהם, הטיפול בהם ברפואה העממית, אזכוריהם בספרי הרמב"ם, תכונותיהם והתרכובות שהם מכילים כולל רגישויות והתוויות נגד.

פרק רלוונטי לימינו עוסק בהתייחסות לקנביס ביהדות, בתקופות היסטוריות שונות ביניהן בתקופתו של הרמב"ם וכיום.
מדברי פרופ' שלמה שוהם: "ד"ר לימור שריר מיטיבה לגייס בעבורכם את אונה במיטבה כשהיא מביאה לידיכם " את משמעות מקצוע הרפואה בתקופות שונות ואף בתקופת הרמב"ם. הארה הומניסטית ופילוסופית על אודות משמעות החיים ועל הצורך של הרופא להיות אידיאליסט ואידיאולוג, תוך הדגשת השאלות האתיות. הרופא והאדם כאיש מוסר, ימצא הרבה כיווני דרך והכוונות מאירות " עיניים בספר מחונן, מבריק ובהיר זה".

"הרהורים על ספרות ורפואה- דילמות ביחסי רופא-חולה". כרך 5 "על הרמב"ם והרפואה" - יוני 2020
5 כרכים-1133 עמ'

רכישת הספרים המודפסים: הוצאת כרמל-ירושלים טל': 026540578. ניתן לרכוש שם גם לחוד את הכרך החמישי: "הרמב"ם והרפואה" ( 277 עמ'). רכישת הספרים הדיגיטליים: e-publish: shorturl.at/vRST4