בקורס ספרות ורפואה שתכננתי ושאני מנהלת זה תשע שנים בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אני מאמצת את הגישה הנרטיבית כדי להגביר את תחושת האמפטיה בקרב הסטודנטים לרפואה שבעתיד ייתקלו בקשר הייחודי שבין רופא לחולה. בד בבד, תכנית הקורס מעשירה את עולמם, כאשר הם לומדים להכיר תכנים של ספרות ושירה העוסקים ברפואה, בכאב, בחמלה ובמוות. במסגרת המפגש המשותף של סופרים ואנשי הגות לצד רופאים בכירים הם נתקלים בפרשות חולים, בסימפטומים של מחלות ובדרכי טיפול, שלדעתי יתקבעו בזכרונם בדרך חווייתית שאינם פוגשים בה במסגרת לימודי הרפואה השגרתיים.

לאחרונה במסגרת הקורס הזמנתי משוררים חולי סרטן שהקריאו משיריהם על אודות מחלתם, וסיפרו לסטודנטים על הסימפטומים שחשו, על אבחון המחלה, על ההתמודדות עם הטיפול, על יחס הרופאים אליהם ועל תחושותיהם הסובייקטיביות במהלך ההתמודדות הקשה.

לצפייה במפגש עם משורים חולי סרטן - ליחצו כאן

פתחתי את השיעור בדיון קצר על היצירה: "מותו של איוון איליץ'" מאת לב טולסטוי.

לב ניקולייביץ' טולסטוי 9.9.1828) – 20.11.1910), הסופר הרוסי שנודע בזכות יצירות מופת, המוכרות בהן הן "מלחמה ושלום" מ-1869 ו"אנה קנינה" מ-1877 המהוות את שיאו של הרומן הריאליסטי. הנובלה "מותו של איוון איליץ'" פורסמה בשנת 1886 והיא אחת מיצירותיו החשובות של הסופר.

עלילת הסיפור נפתחת במבט לאחור - כשנודע מותו של איוואן איליץ', שופט בית משפט, במקום עבודתו. הבשורה מתקבלת באדישות כאשר כל אחד חושב על קידום האינטרסים שלו בעקבות המוות. מכאן שב הסיפור אל ילדותו של איוואן איליץ׳ ומתאר את מהלך חייו, שעמדו בסימן שאיפתו להסתפח אל העשירים ובעלי המעמד, ליהנות מהשררה שמזמן לו תפקידו המשפטי, לבלות ולהשתעשע, ועיקר העיקרים, להימנע מכל ״אי נעימות״ או מכל קיצוניות שתשבש את הליכתו השלווה בתלם. עם הזמן מחליט איוואן איליץ׳ להשיג לו משרה בשכר גבוה יותר בבירה, ואחרי השגתה הוא מרהט ומעצב את בית המשפחה החדש בקפידה.

לרוע מזלו, כשהוא מנחה את עושה הטפטים במלאכתו, הוא נחבל. פגיעה זו, הנראית תחילה זניחה, מולידה עם הזמן כאב עמום ומסתבר שהוא סובל מסרטן (כפי הנראה בדרכי העיכול), המכלה את כוחו. כשהוא נופל למשכב, מתהפך עולמו. בעת גסיסתו רוויית הסבל הוא בוחן מחדש את חייו בראייה מעמיקה, מעבר לגינוני הכבוד שאליהם התרגל. לדאבונו הוא מגלה בהם בעיקר ריקנות, מה שמגביר את סבלו.

בסביבתו של איליץ'' קיימת הכחשה למצבו הסופני, כולם יודעים שהוא נוטה למות, איש אינו מעז לדבר על כך, ולכן החמלה שאליה איליץ' כה כמה, נמנעת ממנו. באופן דומה, אותה שררת שרד ואותם שקרים שהשמיע בבית המשפט, מתוך ביטחון גמור כי כך דרכו של עולם, שב איוואן איליץ׳ ושומע מפי הרופאים השונים שבהם הוא נועץ. ככל שהוא שוקע עמוק אל תוך מחלתו ומותו, הוא הולך ונלכד באי יכולתו  לפרוץ  את מערכת השקר המוסכם, האדישות וחוסר החמלה מצד הסובבים אותו. היחידי שמאפשר לו הצצה לאפשרות אחרת הוא המשרת גראסים, איכר אנלפבית שעבר העירה ומשרת אותו במסירות שאינה מסתירה את הבנתו שמדובר בשירות למי שמותו קרב.

לאחר קריאה משיריהם שעוסקים במחלת הסרטן, סיפרו המשוררים על תחושת הבדידות שחוו בעת מחלתם ועל כהות וחוסר אמפטיה שחוו לעתים מצד המטפלים. אחד מהם הדגיש דווקא את הכוח ששאב כדי להילחם במחלה באמפטיה שהפגינו כלפיו בני משפחתו וחבריו הקרובים.

שוחחתי עם הסטודנטים על אודות הלוגותרפיה - פרי הגותו של הרופא הווינאי ויקטור פרנקל (הנחשבת ל"אסכולה הווינאית השלישית", אחרי הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אלפרד אדלר). הלוגותרפיה נבעה מתוך חוויות ההישרדות של פרנקל במחנות הריכוז במלחמת העולם השנייה.

בספרו: "האדם מחפש משמעות" טוען פרנקל  שהמניע העיקרי המכוון את חייו של האדם הואהצורך למצוא משמעות לחייו. משמעות זו ניתנת לאיתור בשלוש דרכים עיקריות: באמצעות עשיית מעשה, בהתנסות בחוויה משמעותית של ערך (אמנותית, רוחנית או חוויה של אהבה) או במציאת משמעות לסבל.

פרנקל טען שכדי לחיות זקוק האדם למשהו שעבורו כדאי לחיות וכי למשמעות יש ערך הישרדותי בעולם. לפיכך, הלוגותרפיה מבוססת על תהליך המכוון את המטופל לחפש אחרי פשר לחייו.

ד"ר יונתן כנעני, בוגר סאקלר ומנהל יחידת לויקמיה בבית חולים שיבא, הוזמן על ידי לשיעור הקורס, שבמהלכו הסביר לסטודנטים ערכים בסיסיים הקשורים במחלת הסרטן ועל הטיפול האימונולוגי המקובל כיום בלוקמיה ובלימפומה.