פרופ' ניסים לוי הלך לעולמו החודש (16.7.18). את המושג צניעות וענווה ביטא חברנו נסים לוי במלוא מובן המילה. רופא גסטרואנטרולוג, מומחה ומאבות המקצוע בארץ, ובד בבד חוקר ומורה דרך בתחום תולדות הרפואה בישראל. הייחוד של תחיית הישוב והקמת המדינה קשור היטב לכך שאיפשר לחלוצים, מייסדים וחולמים לפעול בתנאי המחלות והמחסור ולדעת לבטח כי יקבלו טיפול גם במחלה וגם בפציעה.

פרופ' ניסים לוי הוא ההיסטוריון של המפעל הזה ואלמלא עבודתו הפנומנלית (יחד עם רעייתו יעל תיבדל לחיים ארוכים) השלימו מפעל אדיר של רישום מדוקדק מבוסס על אסמכתאות כראוי להיסטוריון מקצועי (ולאו דווקא למי שמתבונן במעי מדי יום). ספרו 'פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל' הוא נכס צאן ברזל של כל חוקר ומורה בתחום, ולנו חברי האגודה להיסטוריה של הרפואה היה אורים ותומים לצורך לימוד, מחקר והוראה. רק בשל  ספר זה היה די כדי להעניק לו את התהילה של כותב העיתים. ואולם הוא ורעייתו לא הסתפקו בכך וליקטו והעלו על ספר את שמותיהם וסיפורי חייהם של כל רופאי ישראל החל מתחילת המאה ה-19 ועד קום המדינה, יהודים וערבים. ספר זה, 'רופאיה של ארץ ישראל', אינו רק רשימה שמית אלא סיפור מפואר ההולך ומשתבח מדי יציאת מהדורה חדשה, שלצערנו הרב נסים יקירנו לא יזכה לראות.

פרופ' נסים לוי ז"ל

כאשר עלה האיש נמוך הקומה הזה לדוכן ההרצאות, פתח את המחברת בה נרשם בעפרון בכתב יד סיפור מרתק זה או אחר מתולדות הרפואה והחל לספר את הכתוב, היינו כולנו מרותקים ורצים ללמוד עוד ועוד על המאורע שזה עתה סופר. לא נשכח את הסיפור המרתק על הרופא שניצל מציפורני הנאצים, הגיע ארצה ורק במקרה לאחר מותו נתגלה ארון ובו סודות ההצלה שהיו כמוסים. ועדיין לא נעשתה סדרת הרפתקאות בטלוויזיה מסיפור תולדות האמבולנסים של מד"א, שנשלחו דרך טהרן כתרומה לצבא הרוסי במלחמת העולם השנייה.

נסים קיבל בלבביות ובאירוח נפלא את תלמידיו שבאו לשמוע ולהשמיע, והוא יחסר לנו מאוד בימים אלה של אובדן דרך וערכים.