אחד המצבים המהווים אתגר לצוותים העוסקים בתחום הטיפול הפליאטיבי במסגרות הוספיס בית, הוא טיפול בחולים הסובלים מדמנציה בשלב מתקדם. חולים אלו סובלים בדרך כלל גם מתחלואה נוספת ולצד הירידה התפקודית הפרוגרסיבית מופיעות גם הפרעות ותנודות במצבם הנפשי והמנטלי. משפחותיהם של החולים הללו חוות קשיים לא מעטים בשל אזלת היד לנוכח מצבו של יקירם ותסכול מכך שמצבו הולך ומחמיר גם תחת טיפולם ההדוק ומסור.

תכנית הטיפול הפליאטיבי בחולים בדמנציה בשלביה המתקדמים מותאמת לדרגת המחלה אותה ולסימפטומים אותם ניתן להעריך באמצעות אומדנים שונים.

FUNCTIONAL ASSESSMENT STAGING - FAST

סולם המודד רמות תפקוד, לדוגמה: היזכרות בחפצים, ביצוע מטלות, יכולת הארגון והתכנון, דאגה להגיינה אישית ושליטה בצרכים, ירידה במספר המילים, צורך בעזרה ועוד. בשלב הסופני (7 בסקאלה FAST), החולה כבר מרותק למיטה רב שעות היום, עלול לסבול מפצעים מורכבים, אספירציות, מצוקה נשימתית, ירידה במשקל, כאבים, ניתוק, בלבול וחרדות. בשלב זה הטיפול מורכב מאד, גם למשפחות אשר יקירן חי בבית, עם מטפל צמוד – עולים צרכים נוספים. בשלב זה ניתן להכניס צוות טיפול בית על מנת למנוע הוצאת המטופל מהבית לסידור מוסדי. חשוב להדגיש שאצל חולי בדמנציה, אין פרוגנוסטיקציה מדויקת ולכן מצבם יכול להימשך תקופה ארוכה מאד, לעיתים גם מספר שנים.

Pain Assessment in Advanced Dementia Scale - PAINAD

נמצא כי סימפטום שכיח בחולי דמנציה הוא כאב. עם זאת, ישנו קושי בהערכת הכאב בחולים אלו בשל שיתוף פעולה לקוי. ניתן להיעזר באמדן הכאב PAINAD המיועד לאמוד כאב בחולים עם ירידה קוגניטיבית. האומדן PAINAD מתמקד בסימנים כגון: נשימה, שינויים בקול, הבעות פנים ושפת גוף.

הטיפול הפליאטיבי בחולה הדמנטי
נוסף על הטיפול בכאב, הטיפול הפליאטיבי בחולה הדמנטי במצב מתקדם מציף שאלות כמו העדפות סוף חיים, הנחיות מקדימות, תמיכה במטפלים עיקריים, עזרה בקבלת החלטות בנושאים כמו הזנה וטיפול במצבים אקוטיים. בטיפול במסגרת הבית ישנה התייחסות למניעת פצעי לחץ, טיפול בפצעי לחץ קיימים, טיפול במצבי אי שקט, סימני דיכאון ועוד. נעשות הערכות תדירות לבחינת הצורך בטיפולים תרופתיים קיימים, פוליפארמסי וכן התייחסות למחלות רקע נוספות ומניעת אשפוזים.

מניעת אשפוזים
העברתם של חולים מבוגרים מסביבתם הקבועה עלול לגרום לאי שקט ובלבול. על אחת כמה וכמה שינוי הסביבה של חולים בדמנציה. אשפוז בבית חולים בחדר לא מוכר ובנוכחות פנים לא מוכרות של הצוותים המתחלפים הוא בבחינת ערעור השגרה בחולים אלו ומלווה באי שקט, עצבנות ועד דליריום. הניסיון מלמד שככל שהאשפוז מתארך, כך יהיה קשה יותר להחזיר את החולה למצבו הקודם.

לאור זאת, מניעת האשפוז היא חיונית. דבר זה יכול להתאפשר רק עם טיפול הדוק ע"י מטפל עיקרי ותמיכה של צוות רב מקצועי. הדרכת המשפחה על ידי צוות טיפול בית מנוסה מאפשרת למטפל העיקרי לזהות מצבי דחק, כאב, רעב וסימנים נוספים הדורשים טיפול והתייחסות. מעורבות כזו נמנעת בד"כ בזמני אשפוז במחלקה אקוטית ושגרת החולה מופרעת. נוסף על כך, קיימת בחולים אלו הנמצאים באשפוז האפשרות של שימוש בהאכלה מלאכותית וצינתור שלפוחית השתן. אשפוז שלחולים אלו נמצא כמגביר את הסיכון להידבק בזיהומים הקיימים בבית החולים ועקב פרוצדורות שעובר המטופל בזמן האשפוז.