דורון, גבר כבן 60, בריא בדרך כלל, הגיע למיון בעקבות פרכוסים כשהוא מעורפל הכרה.

לא נרשמו אירועים דומים בעברו. ברקע הרפואי שלו היפרליפידמיה.

בשעה הראשונה במיון עבר דורון דום לב והחייאה ובמהלך 24 השעות הבאות בטיפול נמרץ, מצבו מתייצב, אך הוא נותר עם נזק מוחי אנוקסי בגרעיני הבסיס ועם תופעות נוירולוגיות הנובעות מכך.

מדוע הידרדר מצבו של דורון מפרכוסים אל דום נשימה, דום לב והוא נזקק להחייאה? מדוע נותר עם נזק מוחי? השאלה הופנתה לצוות הרפואי של אולמד והממצאים שהעלו היו:

דורון הגיע לבית החולים במצב של סטטוס אפילפטיקוס מעורפל הכרה. הוא פרכס פעם נוספת וטופל בואליום תוך ורידי שהפסיק את הפרכוס. במהלך כ-20 דקות בהן לא הונשם ולא היה במעקב צמוד, היה בדיכוי נשימתי וחנק חלקי. בהמשך הפסיק לנשום לגמרי, פיתח דום לב ועבר החייאה במשך כעשר דקות. רק לאחר מכן הועבר לטיפול נמרץ, שם התאושש בתוך יממה וחזר להכרה.

בהמשך האשפוז הועבר למחלקות כירורגית עקב חשד לפנקריאטיטיס, ורק שם, שישה ימים לאחר האשפוז, עלה החשד לנזק אנוקסי מוחי. בהמשך הועבר למחלקת טיפול נמרץ לב, שם נשללה בעיה לבבית כמקור לאירועים. כחודש מאשפוזו בבית החולים הועבר למרכז שיקום.

מסקנות

דורון נחנק מחסימת דרכי אוויר עליונות - ברור שחולה מעורפל הכרה בסטטוס אפילפטיקוס לאחר שלושה פרכוסים רצופים אשר קבל ואליום ונמצא בדיכוי נשימתי, יהיה עם דרכי אוויר עליונות בלתי מוגנות. במצב זה יש סיכוי גבוה לחנק בגלל חסימה חלקית או מלאה של דרכי האוויר.

דורון קיבל 10 מ"ג ואליום והגיב אליו כצפוי - תופעת לוואי השכיחה ביותר לואליום היא דיכוי נשימתי. ניתן היה  לצפות לכך כי חולה זה, שמראש היה במצב הכרה מעורפל ולאחר שלושה פרכוסים מהם לא התאושש, יפתח דיכוי נשימתי לאחר קבלת הואליום. דורון היה בסטטוס אפילפטיקוס, מצב מסכן חיים הדורש התייחסות מיידית כולל הנשמה.

בכל האפשרויות לעיל, הטיפול מורכב קודם כל מטיפול תומך במערכות החיוניות - דרכי אוויר, נשימה וסירקולציה, ומיד עם הרכבת עירוי, מתן טיפול תרופתי נוגד פרכוסים.

סיכום ע"י הצוות הרפואי באולמד

לא היתה מוכנות לאפשרות שהחולה יפסיק לנשום בעקבות הטיפול התרופתי שניתן. לו היה מונשם בזמן, מיוצב נשימתית והמודינמית ומועבר מיידית ליחידה לטיפול נמרץ, סביר להניח שהנזק המוחי היה נמנע. השאלה לגבי הסיבה המקורית לפרכוסים נותרה ללא מענה.