שר הבריאות אוריאל בוסו החליט השבוע שישראל תמתין ולא תחתום על הסכם המגיפות של ארגון הבריאות העולמי בשלב זה, כיוון שהדיון בנושא בישראל טרם הסתיים. התאריך האחרון שנקבע לחתימה על ההסכם הוא 19 ביולי. בחודש מאי האחרון נמנעו 11 מדינות, וישראל ביניהן, מהצבעה על הסכם המגיפות החדש של ארגון הבריאות העולמי. 124 מדינות תמכו בהסכם ואף מדינה לא התנגדה.
עוד בעניין דומה
אנשי בריאות הציבור בישראל עוקבים בדאגה אחר השתלשלות העניינים כיוון שלדבריהם להצטרפות להסכם יש יתרונות חשובים של שיתוף במידע והתמודדות טובה יותר במקרה של התפרצות מגיפה.
ההסכם החדש, שאומץ בחודש מאי האחרון לאחר שלוש שנים של משא ומתן בעקבות מגיפת הקורונה, נועד לחזק את שיתוף הפעולה הבינלאומי במגיפות עתידיות. אולם, הוא לא ייכנס לתוקף עד שיושלם נספח בנושא שיתוף נגיפים וחיסונים PABSי- Pathogen Access and Benefit Sharing. על פי הנספח, מדינה שמגלה נגיף חדש תשתף אותו עם העולם ובתמורה תקבל גישה לחיסונים ולתרופות.
ההסכם מבהיר כי שום דבר בו אינו נותן לארגון הבריאות העולמי, כולל למנכ"ל הארגון, סמכות להכתיב חקיקה לאומית או מדיניות של מדינה חברה, או לחייב מדינות לנקוט פעולות כמו איסור נוסעים, הטלת חובות חיסון או יישום סגרים.
המדינות שנמנעו מההצבעה הציגו נימוקים שונים. פולין הסבירה שאינה יכולה לתמוך בהסכם לפני בדיקה, בעוד רוסיה העלתה חששות מפגיעה בריבונות. נציג איראן אמר ש"חששות מרכזיים של מדינות מתפתחות לא טופלו" והביע צער על היעדר התייחסות לנזק שסנקציות כלכליות גורמות למערכות בריאות.
המשא ומתן על הנספח צפוי להימשך עד חודש מאי 2026. רק לאחר אימוץ הנספח ההסכם ייפתח לחתימה ואישור ויידרשו לפחות 60 מדינות שיאשררו אותו כדי שייכנס לתוקף.
ארה"ב, שהודיעה על פרישתה מארגון הבריאות העולמי בתחילת 2025 לאחר כניסת הנשיא טראמפ לתפקיד, לא השתתפה בהצבעה. שר הבריאות האמריקאי רוברט פ. קנדי הטיח בארגון הבריאות העולמי באמצעות הודעה וידיאו לאסיפה, שההסכם "יקבע את כל התקלות של תגובת WHO למגיפה ואנחנו לא הולכים להשתתף בזה".
היעדרותה של ארה"ב, התורמת הגדולה ביותר לארגון הבריאות העולמי, מעוררת ספקות לגבי יעילותו של ההסכם בעתיד. עם זאת, מומחי בריאות רבים רואים בהסכם צעד משמעותי לקראת יותר שוויון בבריאות העולמית לאחר שמדינות עניות נותרו בחסר של חיסונים ואבחונים במהלך מגיפת הקורונה.
מומחים באקדמיה מציינים שההסכם, למרות היותו הישג דיפלומטי, חסר מנגנונים חזקים ליישום ולא השיג את כל המטרות שנקבעו בתחילה. ההצלחה האמיתית תתברר לפי היכולת להפוך את ההתחייבויות לפעולות ממשיות ולחזק את ההיערכות העולמית למגיפות הבאות.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
