מחקר עוקבה חדש מצא כי בין 22% ל-44% ממקרי הדמנציה עד גיל 80 ניתנים לייחוס לגורמי סיכון וסקולריים הניתנים לשינוי באמצע החיים ובתחילת הגיל המתקדם. המחקר נערך על ידי צוות חוקרים ממספר מוסדות מחקר מובילים בארה"ב, בראשות חוקרים מבית הספר לבריאות הציבור של ג'ונס הופקינס בבולטימור ופורסם בראשית החודש בכתב העת JAMA Neurology.
עוד בעניין דומה
הממצאים מצביעים על כך שגורמי סיכון וסקולריים הניתנים לשינוי אחראים לכמעט מחצית ממקרי הדמנציה עד גיל 80, מה שמציע פוטנציאל משמעותי למניעה באמצעות שליטה ביתר לחץ דם, סוכרת ועישון. לאחר גיל 80 האפקט יורד ל-2%-8%.
המחקר התבסס על ניתוח עוקבה פרוספקטיבי של מחקר הסיכון לטרשת עורקים ונערך בארבעה מרכזים בארה"ב. החוקרים בחנו את גורמי הסיכון בשלושה שלבי חיים: אמצע החיים (45-54 שנים), סוף אמצע החיים (55-64 שנים) ותחילת הגיל המתקדם (65-74 שנים). המחקר כלל עשרות אלפי משתתפים בשלוש קבוצות הגיל, עם ייצוג שווה של נשים וגברים בכל קבוצה.
גורמי הסיכון הווסקולריים כללו יתר לחץ דם (מעל 130/80 מ"מ כספית או טיפול תרופתי), סוכרת (גלוקוז בצום מעל 126 מ"ג/ד"ל, גלוקוז ללא צום מעל 200 מ"ג/ד"ל, אבחנה קיימת או טיפול תרופתי) ועישון פעיל.
הממצאים מראים כי חלק הדמנציה עד גיל 80 שניתן לייחוס לגורם סיכון וסקולרי אחד לפחות בגיל 45-54 שנים היה 21.8%, בגיל 55-64 שנים היה 26.4% ובגיל 65-74 שנים היה 44.0%.
ההשפעה של גורמי הסיכון הווסקולריים על דמנציה היתה גדולה יותר בקרב נשים ובקרב אנשים שאינם נושאים את הגן APOE ε4 הקשור לאלצהיימר. לעומת זאת, גורמי הסיכון הללו הסבירו רק 2%-8% מהדמנציה שהתפתחה לאחר גיל 80.
התוצאות מלמדות כי השמירה על בריאות וסקולרית אופטימלית לאורך כל החיים עשויה למתן חלק ניכר מהסיכון לדמנציה עד גיל 80. המחקר מדגיש את החשיבות של התערבויות קליניות ובריאות הציבור המכוונות לגורמי סיכון וסקולריים החל מאמצע החיים, במטרה לעכב או למנוע חלק משמעותי מהסיכון לדמנציה עד גיל 80.
החוקרים מציינים כי התוצאות שלהם מעידות על "הערך הפוטנציאלי העצום של זיהוי מוקדם של גורמי סיכון וסקולריים ומניעה ראשונית (כגון קידום פעילות גופנית וניהול משקל גוף בריא) החל מאמצע החיים". בהתחשב בקשרים סיבתיים, השמירה על בריאות וסקולרית אופטימלית לאורך מהלך החיים עשויה להפחית חלק ניכר מהסיכון לדמנציה עד גיל 80.