כיצד השפיעה המלחמה על חולי אסתמה בדרום הארץ?

מחקר שבוצע במרכז הרפואי ברזילי באשקלון על ידי ד"ר אנה ברסלבסקי, מנהלת היחידה לרפואת ריאות פולשנית, וצוות המערך לרפואת, זכה בפרס ePoster מצטיין בכנס הבינלאומי pneumo-Update במינכן בקטגוריית אסתמה.

המחקר בחן את השפעת הלחץ הפסיכולוגי החריף בעקבות מתקפת השבעה באוקטובר והמלחמה שלאחר מכן על חולי אסתמה חמורה המטופלים בטיפולים ביולוגיים.

המחקר כלל 44 חולי אסתמה חמורה מדרום הארץ, שקיבלו טיפול ביולוגי יציב במשך לפחות שישה חודשים לפני השבעה באוקטובר 2023. אוכלוסיית המחקר כללה 31 נשים ו-13 גברים בגיל ממוצע של 59.3 שנים, עם היסטוריה של אסתמה למשך ממוצע של 24.1 שנים.

ד"ר אורי ונד, מנהל המערך לרפואת ריאות ויוזם המחקר, מסביר כי בשל מיקומו של בית החולים ברזילי במרחק כעשרה ק"מ בלבד מרצועת עזה, מרבית המטופלים הם תושבי העוטף שחוו טראומה ישירה מהאירועים. "המטופלים שלנו נמצאים במעקב ומנוטרים באופן סדיר. בשבועות הראשונים לאחר שהמלחמה החלה התחלנו לראות החמרה בתסמיני אסתמה והידרדרות במצבם, למרות שהרוב המוחלט המשיכו לקבל טיפול באופן סדיר".

לדבריו, ידוע שמתח נפשי מגביר את תסמיני אסתמה. "עבודות שבדקו אנשים במתח נפשי הראו כי הוא מחמיר את תסמיני האסתמה, בעיקר כשמדובר בחוויות של אלימות, אולם גם כשמדובר בסטודנטים בתקופת בחינות למשל. החידוש במחקר שלנו הוא ההתייחסות להשפעת המלחמה על התסמינים במי שמטופלים בתרופות ביולוגיות, ועל כך אין מידע קודם".

כל המטופלים שהשתתפו במחקר קיבלו את הטיפול הסטנדרטי במשאפים למחלתם, בנוסף לטיפולים ביולוגיים. החוקרים ביצעו השוואה בין נתונים קליניים משתי תקופות של 100 יום כל אחת - התקופה שלפני האירועים (1 ביולי עד ל-7 באוקטובר 2023) והתקופה שלאחר מכן (8 באוקטובר 2023 עד 15 בינואר 2024). הפרמטרים שנבדקו כללו את מבחן השליטה באסתמה (ACT), תדירות של חמרות הדורשות סטרואידים סיסטמיים, תוצאות ספירומטריה וספירת אאוזינופילים בדם הפריפרי.

"הצלחת הטיפול הביולוגי הובילה להערכה שהוא גם יכול להביא להפוגה, רמיסיה, של אסתמה במהלך הטיפול אצל חלק מהמטופלים. רצינו לבדוק האם הסטרס גם החמיר את התסמינים אצל מטופלים שהיו ברמיסיה", מסביר ד"ר ונד.

התוצאות היו משמעותיות. 29 מתוך 44 המטופלים (65.9%) חוו הידרדרות במחלתם בתקופה שלאחר האירועים. ההידרדרות התבטאה במספר דרכים: 22.7% חוו החמרות הדורשות טיפול בסטרואידים, 13.6% הראו ירידה משמעותית בתפקודי הריאות, 6.8% דיווחו על החמרת הסימפטומים וחלק מהמטופלים חוו שילוב של מספר סוגי הידרדרות. רק 15 מטופלים (34.1%) לא הראו כל הידרדרות.

ד"ר ונד מתאר: "למרות שרובם קיבלו טיפול בזמן ובצורה טובה, עדיין הם יצאו מאיזון ואנו ייחסנו זאת לסטרס נפשי וללחץ שנגרמו במהלך תחילת המלחמה".

הבדיקות הקליניות הראו ירידה משמעותית בתפקודי הריאות - נפח FEV1 הממוצע ירד מ-2.11 ליטר לפני האירועים ל-1.91 ליטר לאחר מכן. גם ציון מבחן השליטה באסתמה (ACT) ירד מ-18.1 ל-16.6. מעניין לציין שספירת האאוזינופילים בדם נשארה יציבה, מה שמלמד שההידרדרות כנראה לא נבעה מדלקת אאוזינופילית.

ממצא מפתיע במחקר היה שגם מטופלים שהיו במצב של רמיסיה קלינית לא הצליחו להימנע מההידרדרות. מתוך 12 מטופלים שהיו ברמיסיה (תשעה ברמיסיה מלאה ושלושה ברמיסיה ללא קריטריונים של תפקודי ריאות), שמונה מהם (66.7%) חוו הידרדרות - שיעור דומה למטופלים שלא היו ברמיסיה. הרמיסיה המלאה הוגדרה כהיעדר התלקחויות ללא צורך בסטרואידים סיסטמיים, ACT של 20 ומעלה ו-FEV1 של 80% מהצפוי ומעלה במהלך 12 חודשים לפחות.

ארבעה מטופלים חוו עיכוב בטיפול הביולוגי של שבעה ימים או יותר, ושניים מהם חוו הידרדרות בצורת החמרות. נתון זה מדגיש את החשיבות של המשכיות הטיפול גם בזמני משבר.

המחקר מספק עדות לכך שטיפולים ביולוגיים, למרות יעילותם המוכחת בבקרת אסתמה חמורה, אינם מספקים הגנה מפני ההשפעות השליליות של לחץ רגשי חריף על מהלך המחלה. הממצאים מצביעים על הצורך בהכרה ובטיפול משלים במרכיב הפסיכולוגי של האסתמה, גם אצל מטופלים המטופלים בטיפולים מתקדמים ואפילו אצל אלה הנמצאים ברמיסיה קלינית.