עירוי תוך ורידי: תמיסת רינגר לקטט או תמיסת מלח?

מחקר קנדי חדש שכלל יותר מ-43 אלף חולים הראה כי שימוש בתמיסת רינגר לקטט, לעומת תמיסת מלח לעירוי תוך-ורידי, לא הביא להפחתה משמעותית בשיעור התמותה או האשפוז החוזר בתוך 90 יום. המחקר פורסם בשבוע שעבר בכתב העת New England Journal of Medicine.

הניסוי נערך על ידי צוות חוקרים בראשות ד"ר לורלין מקאינטייר ממכון המחקר של בית החולים אוטווה, בשיתוף הקבוצה הקנדית לניסויים בטיפול נמרץ. המחקר בוצע בשבעה בתי חולים באונטריו שבקנדה, כולל מרכזים אקדמיים וקהילתיים.

מדובר במחקר פתוח, פרגמטי, אקראי מבוקר בשתי תקופות. בכל בית חולים הוקצה נוזל הניסוי לכל המחלקות במשך 12 שבועות. לאחר תקופת שטיפה הנוזל הוחלף לנוזל החלופי למשך 12 שבועות נוספים. ארבעה בתי חולים התחילו עם תמיסת מלח ועברו לתמיסת רינגר לקטט, ושלושה התחילו עם תמיסת רינגר לקטט ועברו לתמיסת מלח.

כל החולים שקיבלו עירוי תוך-ורידי ואושפזו לראשונה במהלך תקופות הניסוי נכללו בניתוח, ללא קשר לחשיפה בפועל לנוזל הניסוי. הקריטריונים להכללה כללו חולים מעל גיל חודש אחד ללא אשפוז קודם ב-90 הימים האחרונים. הניסוי כלל חולים ממחלקות שונות כולל מלר"דים, מחלקות כירורגיות, יחידות טיפול נמרץ וחדרי ניתוח.

התוצאה הראשית היתה מורכבת ממוות או אשפוז חוזר תוך 90 יום מהאשפוז הראשוני. תוצאות משניות כללו מוות בלבד תוך 90 יום, אשפוז חוזר בלבד, משך אשפוז, התחלת דיאליזה, ביקור במלר"ד ושחרור למוסד ולא הביתה. כל הנתונים הקליניים נאספו ממאגרי מידע ממשלתיים של מערכת הבריאות הקנדית.

מתוך 43,626 חולים שנכללו בניתוח, 22,017 קיבלו תמיסת רינגר לקטט ו-21,609 קיבלו תמיסת מלח. הניסוי התקיים בין אוגוסט 2016 למרץ 2020 והופסק מוקדם בגלל מגיפת הקורונה לפני הגעה ליעד של 16 בתי חולים.

מאפייני הבסיס של החולים היו דומים בין הקבוצות. שיעור ההיענות לנוזל הניסוי שנקבע היה 78.2% לתמיסת רינגר לקטט ו-93.6% לתמיסת מלח.

התוצאה הראשית של מוות או אשפוז חוזר תוך 90 יום היתה 20.3% בקבוצה של תמיסת רינגר לקטט לעומת 21.4% בקבוצה של תמיסת מלח. כל התוצאות המשניות הראו תוצאות דומות.

החוקרים ציינו מספר מגבלות למחקר, כולל הפסקה מוקדמת בגלל הקורונה שהפחיתה את הכוח הסטטיסטי, היענות נמוכה יותר לתמיסת רינגר לקטט ותחילה מדורגת של הניסוי בבתי החולים השונים שיכלה ליצור בלבול בגלל השפעות עונתיות.