מניעת הקאות לאחר נטילת תרופה בילדים – מה ניתן לעשות?

הקאות לאחר מתן תרופה דרך הפה הן תופעה שכיחה בקרב ילדים, אך אין הנחיות רשמיות שיכוונו את הרופאים כיצד לפעול במצבים אלה. מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Acta Paediatrica, מציג כלי תמיכה בקבלת החלטות קליניות שפותח על ידי צוות רב תחומי בבית החולים לילדים Queen  Silvia בגטבורג, שוודיה.

פיתוח הכלי נעשה באמצעות זיהוי של 40 תרופות רלוונטיות קלינית, סקירת ספרות מדעית, דיונים מקצועיים ובדיקה פנימית. הצוות שכלל שני מומחים ברפואת ילדים, שני מומחים בפרמקולוגיה קלינית ושני רוקחים קליניים שקיימו דיונים לקבלת הסכמה לא פורמלית, זיהו שלושה תחומי מפתח שיש לשקול בעת ההחלטה האם לתת מינון נוסף: מצבו הרפואי של הילד והאינדיקציה לטיפול, מאפייני התרופה וצורת הגלולה, וההיבט הזמני בין נטילת התרופה להקאה.

הכלי מדגיש את החשיבות של הערכת יחס הסיכון-תועלת עבור כל מטופל באופן אישי. במקרים של אינדיקציה חריפה, הנטייה לתת מינון נוסף גדולה יותר בהשוואה לתרופות שניתנות באופן קבוע. תרופות עם אינדקס טיפולי צר או סיכון לתופעות לוואי חמורות מקטינות את הנכונות לתת מינון נוסף, בעוד שתרופות שהחמצת מינון עלולה לגרום לתסמיני גמילה או החמרה מגבירות את המוטיבציה למינון נוסף.

החוקרים מציינים שתרופות עם שחרור מושהה עשויות להגיע לריכוז מקסימלי רק לאחר מספר שעות, בעוד שתרופות אחרות נספגות במהירות. הדרך הוודאית היחידה לקבוע שהילד לא ספג דבר היא אם התרופה נראית בקיא במלואה.

לגבי ההיבט הזמני, החוקרים אימצו את נקודות הזמן המקובלות קלינית של 15, 30 או 60 דקות, כאשר הקאה לאחר 60 דקות מעלה את הסבירות שהתרופה עברה דרך הקיבה ולכן הסיכון להשפעה על הספיגה נמוך יותר.

החוקרים מדגישים את החשיבות של מניעת הקאות באמצעות יצירת אווירה רגועה ובטוחה, שימוש בטכניקה נכונה למתן התרופה, הדרכת הורים על ידי אחיות, שינוי צורת הגלולה או התרופה ולעיתים מתן תרופה נגד בחילות. הכלי מוטמע כיום בשימוש קליני ונועד לסייע לאנשי צוות רפואי, במיוחד רופאי ילדים צעירים עם ניסיון מוגבל.