תרופות אנטגוניסטיות לקולטנים למינרלוקורטיקואידים (MRAs, Mineralocorticoid Receptor Antagonists) מווסתות מסלולים לבביים ומערכתיים כגון פיברוזיס ודלקת, אשר עשויים לתרום להופעת פרפור פרוזדורים (atrial fibrillation) או רפרוף פרוזדורים (atrial flutter). במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of the American College of Cardiology, חוקרים ביקשו להעריך את ההשפעה של התרופה האנטגוניסטית הלא-סטרואידית, פינרנון (finerenone), על ההיארעות של פרפור או רפרוף פרוזדורים, על פני רצף המחלות הלבביות-כלייתיות-מטבוליות.
עוד בעניין דומה
השפעה זו נבדקה באנליזה מאוחדת ברמת המשתתף, שתוכננה מראש, על בסיס שלושה מחקרים קליניים רחבי היקף. הנתונים אוחדו משני מחקרים שכללו מטופלים עם מחלת כליה כרונית וסוכרת מסוג 2 (FIDELIO-DKD ו-FIGARO-DKD), וממחקר נוסף שכלל מטופלים עם אי ספיקת לב ומקטע פליטה שמור או ירוד במידה קלה (FINEARTS-HF). המטופלים הוקצו באקראי וביחס 1:1 לטיפול עם פינרנון או אינבו. מקרי פרפור או רפרוף פרוזדורים חדשים הוערכו מראש בכל המחקרים על ידי ועדות בלתי תלויות שסקרו את האירועים. הסיכון להופעת פרפור או רפרוף פרוזדורים חושב באמצעות מודלים של רגרסיית קוקס, תוך ריבוד לפי אזור גיאוגרפי ולפי מחקר.
מתוך 14,581 מטופלים ללא פרפור או רפרוף פרוזדורים בעת ההצטרפות למחקרים, 631 (4.3%) חוו אירוע חדש במהלך המעקב. גורמי סיכון כללו גיל מתקדם, היסטוריה של אי ספיקת לב, מדד מסת גוף (BMI, body mass index) גבוה, אזור גיאוגרפי ורמות גבוהות של יחס אלבומין-לקריאטינין בשתן. תוצאות המחקר הדגימו כי במהלך מעקב חציוני של 2.9 שנים, פרפור או רפרוף פרוזדורים התרחשו ב-286 (3.9%) ממשתמשי פינרנון וב-345 (4.7%) ממשתמשי אינבו (יחס סיכונים 0.83; רווח בר-סמך 95%: 0.71-0.97; P = 0.019). הירידה בסיכון הייתה עקבית ללא תלות במספר המצבים הלבביים-כלייתיים-מטבוליים (P לאינטראקציה = 0.87) וללא הבדל בין המחקרים (P לאינטראקציה = 0.57). משתתפים שפיתחו פרפור או רפרוף פרוזדורים היו בסיכון מוגבר לתמותה קרדיווסקולרית, לאשפוז עקב אי ספיקת לב ולתוצאים כלייתיים שליליים.
החוקרים מסכמים כי פינרנון, אנטגוניסטית לא-סטרואידית לקולטן למינרלוקורטיקואידים, הפחיתה את הסיכון להופעה חדשה של פרפור או רפרוף פרוזדורים על פני רצף המחלות הלבביות-כלייתיות-מטבוליות.
מקור: