חדשות

ועדת מומחים: קיים קשר סיבתי-רפואי בין PTSD למחלות כרוניות שכיחות

דו"ח ועדת מומחים בינתחומית שמינה משרד הביטחון קובע באופן תקדימי: קיים קשר סיבתי-רפואי בין פוסט טראומה לסוכרת, יל"ד, מחלת לב איסכמית, שבץ מוחי, פיברומיאלגיה, פסוריאזיס ו-COPD

הפרעת חרדה פוסט-טראומתית, PTSD (צילום: אילוסטרציה)

קיים קשר סיבתי-רפואי בין פוסט טראומה לשבע מחלות כרוניות שכיחות. כך עולה מדו"ח ועדת מומחים בינתחומית שמינה משרד הביטחון בשיתוף עם ארגון נכי צה"ל, לבחינת הקשר בין הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) למחלות נלוות. הוועדה קבעה באופן תקדימי כי קיים קשר סיבתי-רפואי בין פוסט טראומה לסוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב ועוד.

הוועדה ממליצה על הכרה בקשר סיבתי-רפואי בשיעור של שליש בין פוסט טראומה לבין המחלות הכרוניות; על עריכת בדיקות סקר מניעתיות ועל הקמת גוף לאומי לטיפול בפוסט טראומה. לאחר קבלת הדו"ח בשבוע שעבר, הודיע משרד הביטחון כי הוא מקבל את מסקנות והמלצות הוועדה ויקים צוות בין משרדי ורב תחומי לבחינת משמעותן ואופן יישומן.

הוועדה בראשות השופטת (בדימוס) אל"מ (מיל') מאיה הלר, הוקמה כחלק מרפורמת "נפש אחת" וכללה צוות מומחים בינתחומי שבחן את הקשר הסיבתי-הרפואי בין PTSD לשבע המחלות הכרוניות השכיחות ביותר בקרב מתמודדי פוסט טראומה המטופלים באגף השיקום במשרד הביטחון: סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם, מחלת לב איסכמית, שבץ מוחי, פיברומיאלגיה, פסוריאזיס ומחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD).

הוועדה הגישה שלוש המלצות מרכזיות. האחת ליצירת "מסלול ירוק" להכרה מלאה לצורכי טיפול רפואי והכרה בשיעור של שליש לצרכי קצבה למתמודדים עם PTSD, וזאת בתנאי שוועדה רפואית קבעה כי לקו בנוסף באחת מהמחלות הכרוניות שלעיל, וזאת ללא צורך בהוכחת קשר סיבתי-רפואי פרטני. כל מבקשי ההכרה יידרשו לבחינת ועדה רפואית לצורך קביעת אחוזי הנכות של המחלה הנוספת.

כן המליצה על הקמת גוף לאומי לניהול נתונים על PTSD בישראל - איסוף וריכוז נתונים והובלת שיתופי פעולה מחקריים לשיפור מדיניות הטיפול והמעקב אחרי המתמודדים עם פוסט טראומה ועל שילוב בדיקות סקר במעקב רופא המשפחה, הכרה ב-PTSD כגורם סיכון רפואי והמלצה על בדיקות מניעה תקופתיות, לרבות ניטור לחץ דם, רמות סוכר ועוד.

לצד השופטת בדימוס בבית הדין הצבאי לערעורים, אל"מ (מיל') הלר, חברי הוועדה כללו את פרופ' מרק וייזר מומחה לפסיכיאטריה, מנהל האגף הפסיכיאטרי במרכז הרפואי שיבא ופרופ' מן המניין בפסיכיאטריה באוניברסיטת תל אביב; פרופ' הווארד עמיטל, מומחה לרפואה פנימית וראומטולוגיה, מנהל המחלקה לרפואה פנימית ב' במרכז הרפואי שיבא ופרופ' מן המניין באוניברסיטת תל אביב; פרופ' נדב דוידוביץ', ראש תחום מדיניות בריאות במרכז טאוב ומייסד בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון; פרופ' גיל ליבוביץ', מומחה לרפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה, מנהל יחידת הסוכרת בבית החולים הדסה עין כרם, פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברי; ד"ר אורית קרני-רחקוביץ', מומחית לרפואה פנימית וקרדיולוגיה, מנהלת מכון שיקום הלב ומניעה קרדיווסקולרית במרכז הרפואי רבין (קמפוס השרון).

יו"ר ארגון נכי צה"ל, עו"ד עידן קלימן, אמר כי "קבלת מסקנות הדו״ח תהווה אבן דרך חשובה לקידום רפורמת ׳נפש אחת׳, אשר תיתן מזור נוסף לגיבורות והגיבורים שהקריבו גופם ונפשם, ויפה שעה אחת קודם. על כלל אנשי המקצוע ללמוד לעומק את המלצות הדו"ח וליישמן במהירות ובאופן מלא".

יו"ר הוועדה כב' השופטת (בדימוס) אל"מ (מיל') הלר ציינה כי "ראינו הכרח להיות נאמנים לאמות המידה המדעיות בעת קביעת המסקנות והצעת ההמלצות. ההכרה בקשר בין PTSD לבריאות הפיזית תוביל לשיפור משמעותי בטיפול בנכי צה"ל ומערכת הביטחון ובהבטחת זכויותיהם, תשפר באופן משמעותי את איכות חייהם של נכי PTSD ותמנע החמרה במצבם הבריאותי".

בפורום יהלומי הקרב – ארגון הגג להלומי והלומות הקרב בישראל, הגיבו לדברים במורת רוח. לדבריהם, "הוועדה קובעת שמדינת ישראל אחראית רק לשליש מהמחלות הנלוות לפוסט טראומה, וגם זאת רק למחלות מצומצמות שהוגדרו מראש. החלטה זו סותרת את המצב הקיים כיום בתקנה 9, ופוגעת פעם נוספת בלוחמים שפצעיהם אינם תמיד גלויים אך עמוקים וכואבים לא פחות. שוב, באמצעות תרגילים ביורוקרטיים מציגים את הפגוע כשלם, ואת הלום הקרב כאדם שפשוט 'הגיע פגום מהבית'. זו לא רק התכחשות לאחריות – זו מחיקה של אמת כואבת".

בפורום יהלומי הקרב קראו להקמת גוף מתכלל ייעודי לפוסט טראומה – "גוף שידע להעניק שיקום, הכרה וטיפול אמיתי להלומי הקרב. איש לא מבקש את הסוכרת, איש לא שואף לשבץ. אבל עם ההחלטה הזו, המדינה שוב רומזת שכל זה באשמתנו".

נושאים קשורים:  הלם קרב,  פוסט-טראומה,  משרד הביטחון,  נכי צה"ל,  מחלות כרוניות,  חדשות
תגובות

הקביעות הללו אינן אחראיות ופותחות פתח לשיטפון של תביעות על פי תקנה 9 (נכות מוסבת). במיוחד הדבר נכון בקשר שבין מחלות שהאטיולוגיה שלהן מולטיפקטוריאלית כמו סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם או מחלת לב איסכמית לתסמונת בתר חבלתית. למשל חולה הלוקה באוטם שריר הלב כאשר ברקע יש עישון, סיפור משפחתי כבד של מחלה זו, השמנת יתר והיפרכולסטרולמיה, על סמך מה ייקבע כי שליש מנכותו הקרדיאלית היא בגין תסמונת בתר חבלתית? אם נקבל כי אכן תסמונת בתר חבלתית מהווה גורם סיכון לאוטם שריר הלב, אזי במקרה שלפנינו היא נוספת לעוד 4 גורמי סיכון מובהקים, דהיינו 5 גורמי סיכון במקרה הנדון ואז יש לקבוע 20% על חשבון הנכות המוכרת בגין תסמונת בתר חבלתית ולא שליש. טוב היתה עושה וועדת המומחים לוּ היתה מסתפקת בהמלצה כללית ומשאירה לשיקול הוועדה את המשקל היחסי של תסמונת בתר חבלתית לנכות המוסבת ממנה בכל נכה באופן פרטני.