צילום מטופלים לצורכי הכשרה רפואית – איפה עובר הקו האדום?

בדיון בנושא צילום מטופלים בחדרי טראומה שנערך השבוע (ב') בוועדת הבריאות של הכנסת הביע ד"ר זאב פלדמן, יו"ר ארגון רופאי המדינה, עמדה תומכת בצילום וטען כי "הרפואה כולה ומתחילתה היא למידה מהחולה הזה לחולה הבא, והליך זה נעצר בגלל חוק זכויות החולה".

ד"ר פלדמן הוסיף ואמר כי "יש לברך על העבודה שנעשתה ולהילחם ברעה החולה של פגיעה והדלפת מידע פרטי ופרסומו בציבור, כולל הטלת סנקציות ברף הגבוה. יחד עם זאת, בצד המקצועי ולמען הטיפול בחולים, חייבים לאפשר העברת מידע רפואי ובעזרת הטכנולוגיה למחוק את הפרטים לאחר הטיפול".

הסוגיה עלתה לראשונה לדיון ציבורי במרץ 2023 בוועדת הבריאות של הכנסת, ומאז מתנהל מאבק משפטי ואתי סביב האיזון בין שיפור איכות הטיפול הרפואי לשמירה על זכויות המטופלים.

יו"ר הוועדה ח"כ יונתן משריקי דרש לבחון החמרת הענישה על צילום מטופלים שלא כדין במערכת הבריאות וכן ביקש ממשרד הבריאות "לקיים שיח עם כל הגורמים, ובכללם הרשות להגנת הפרטיות וארגוני מטופלים, על מנת לטייב את חוזר מנכ"ל בנושא ולפרסם את החוזר המעודכן להערות הציבור".

בדיון השתתפו נציגי משרד הבריאות שתמכו בצילום בחדרי טראומה. ד"ר מרים פינק-לביא, סגנית ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, הסבירה כי צילום בחדרי טראומה הכרחי להצלת חיי אדם בגלל הצוות המקצועי המגוון הפועל בהם, ההחלטות המהירות ההכרחיות, וההכרח שמתמחים ילמדו מצילום הטיפול למען התמקצעות וניסיון. פרופ' מאיר ליברגל, יו"ר הוועדה הלאומית לטראומה, ציין כי לאור חשיבות והכרח הצילום, נעשה הכל כדי להבטיח את פרטיות המטופלים.

מנגד, עו"ד נועה דיאמונד מהקליניקה לפרטיות באוניברסיטת תל אביב, טענה כי הצילום נועד לא להצלת חיי המטופל עצמו אלא לשיפור הצלת חיי המטופלים הבאים, ומדובר בשימוש באדם אחד להצלת חיי אדם אחר. לדבריה, צעד כזה הוא בעייתי ודורש זהירות מרובה.

כזכור, בעקבות דיון בוועדת הבריאות במרץ 2023 בנושא צנעת הפרט של מטופלים במערכת הבריאות, הוקם במשרד הבריאות צוות עבודה רב תחומי לבחינת הטיפול בנושא. הצוות התמקד בבדיקה האם הרגולציה מתאימה לשינויים הטכנולוגיים והחברתיים בצילום בטלפון הנייד וגיבש המלצות. זוהו שלושה נושאים מרכזיים להתערבות: צילום מטופלים למטרות טיפוליות, צילום למטרות חברתיות וצילום לצרכי פרסום ופרסומת.

בנובמבר 2024 פרסמה חטיבת הרפואה חוזר הקובע אמות מידה לצילום בחדרי טראומה וטיפול נמרץ במחלקות לרפואה דחופה, אך החוזר עורר התנגדות חריפה של משפטנים ומומחי פרטיות. החוזר מאפשר לבתי חולים לתעד בווידיאו ובאודיו את הטיפול הרפואי בחדרי הטראומה ובטיפול הנמרץ לצורכי למידה ולשיפור איכות הטיפול. ההוראה קובעת שאין חובה ליידע פרטנית כל מטופל על קיום הצילומים ואין צורך לקבל הסכמתו לצילום, מראש או בדיעבד.

עוד קובע החוזר כללים לאבטחת הצילומים ומגבלות על הצפייה בהם. המורשים לצפייה יהיו חברי ועדת בקרה ואיכות וגורם בכיר שהוסמך על ידם, ובלבד שאותו גורם לא שימש כמטפל באירוע הרפואי שצולם. הוועדה תהא רשאית לאשר לגורמים נוספים לצפות בחומרי הצילום לשם לימוד ושיפור איכות ובטיחות הטיפול. החוזר מנחה להשתמש בטכנולוגיה המצמצמת פגיעה בפרטיות ומטשטשת את פני המצולמים כשהסרת הטשטוש מתאפשרת במידת הצורך בלבד.

בתגובה לחוזר פנו מומחים בהגנת פרטיות למנכ"ל משרד הבריאות ולראש חטיבת הרפואה וטענו כי החוזר מפר זכויות יסוד ומנוגד לחוק הגנת הפרטיות ולחוק זכויות החולה. המתנגדים טוענים שצילום מטופלים ללא הסכמה, בעת שהם במצב פגיע במהלך אשפוז, מהווה פגיעה חמורה בפרטיות ובכבוד האדם.

הלשכה לאתיקה: יש לקבוע מנגנון לקבלת הסכמה מדעת

גם הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית הצטרפה להתנגדות לחוזר במאי 2025 ופנתה ישירות לשר הבריאות ולמנכ"ל משרד הבריאות. הלשכה מעלה מספר התייחסויות מרכזיות לחוזר החדש לעומת חוזר קודם שפורסם בשנת 1999. לפי הלשכה, בחוזר החדש לא נדרשת קבלת הסכמת המטופל לצילום בחדרי טראומה וטיפול נמרץ, למרות שבאופן חד משמעי עולה מהחוזר כי תיתכן פגיעה בפרטיות המטופל הכוללת אפשרות זיהוי.

הלשכה מציינת כי החוזר מאפשר לוועדת איכות ובקרה שממנה מנהל המוסד הרפואי לצפות בצילומים, אולם ועדה זו לא בהכרח מורכבת מאנשי טיפול או רפואה כלל, וכי הוועדה מורשית להעביר את החומרים המצולמים לגורמים נוספים. שינוי נוסף שמציינת הלשכה הוא בפרק הזמן לשמירת החומרים המצולמים. החוזר החדש מאפשר לשמור את החומרים למשך שלושה חודשים עד למחיקתם הסופית מהמערכות, בניגוד לחוזר הקודם שקבע פרק זמן של 48 שעות בלבד.

הלשכה לאתיקה הציעה מספר פתרונות למציאת נוסח מאוזן לשיפור הטיפול הרפואי מבלי לפגוע בזכויות היסוד של המטופלים. ההצעות כוללות קביעת מנגנון המאפשר קבלת הסכמה מדעת לכל הפחות בדיעבד מהמטופל או מנציגו החוקי, הגדרה מדויקת של הגורמים הרשאים לצפות בחומר המצולם תוך צמצומם לאנשי מקצוע רפואי רלוונטיים בלבד, וחזרה למדיניות המקורית של מחיקת החומר המצולם בתוך 48 שעות בלבד או לכל היותר 72 שעות, למעט במקרים חריגים ומנומקים.