רקע:

מחקר SELECT-COMPARE הוא מחקר שבחן טיפול ב-UPA מול ADA בחולי דלקת מפרקים שגרונית שלא הגיבו לטיפול במתוטרקסט. התוצא העיקרי היה תגובה ב-12 שבועות, וזו היתה טובה יותר במטופלים ב-UPA לעומת ADA. בהמשך דיווחו כי גם במעקב של 3 שנים, נשמרו אותן תוצאות, עם פרופיל בטיחות עקבי ונסבל היטב. במאמר הנוכחי דיווחו על המשך המעקב לחמש שנים.

שיטות:

במחקר המקורי השתתפו חולי דלקת מפרקים שגרונית שקיבלו טיפול רקע במתוטרקסט וחולקו לשלוש קבוצות באופן כפול סמיות ביחס 2:2:1  לקבלת UPAי15 מ"ג ליממה (N=651), ADAי40 מ"ג אחת לשבועיים (N=327) או פלסבו (N=651). מטופלים שלא השתפרו מספיק יכלו לעבור לטיפול הצלה בשבועות 14, 18 או 22 (פלסבו ו-ADA ל-UPA,יUPA ל-ADA). בשבוע 26 קבוצת הפלסבו כולה עברה לטיפול ב-UPA.

המטופלים שהשלימו 48 שבועות כפולי סמיות יכלו להמשיך טיפול ב-UPA או ADA באופן פתוח עד 10 שנים.

המחקר בחן בטיחות ויעילות.

בטיחות – דווחו תופעות לוואי הקשורות לתרופה ותופעות לוואי מעניינות, לכל מטופל שקיבל לפחות מנה אחת של התרופה, בהתאם לחשיפה לתרופה בזמן הופעת תופעת הלוואי.

יעילות בחמש שנים דווחה בהתאם לקבוצת הטיפול המקורית בתחילת המחקר, וגם בהתאם לשינויים בטיפול שבוצעו בהמשך, עבור פעילות מחלה נמוכה (LDA) לפי CDAI שווה או נמוך מ-10, DAS28CRP שווה או נמוך מ-3.2 והפוגה (CDAI שווה או נמוך מ-2.8, DAS שווה או נמוך מ-2.6), וכן ACR20/50/70. כמו כן דווחה התקדמות רדיוגרפית לפי הפער מהסוף להתחלה בציון modified total Sharp score, ושיעור המטופלים ללא התקדמות כלל בשבוע 192.

תוצאות:

במחקר השתתפו 1,692 מטופלים, מהם 79% נשים, משך מחלה ממוצע של 8.2 שנים, 87% סרופוזיטיבים, 40% מאירופה, ו-27% ממרכז ודרום אמריקה.

בבחינת נתוני הבסיס של החולים, ניתן להתרשם כי 60.3% השתמשו בסטרואידים, עם מינון ממוצע של 6.3 מ"ג/יממה. 9.3% מהמטופלים קיבלו בעבר טיפול ביולוגי למחלתם. כל המטופלים קיבלו מתוטרקסט, עם מינון ממוצע של 17 מ"ג לשבוע. מבחינת פעילות המחלה בתחילת המחקר – CDAI ממוצע היה 39.9, CRP ממוצע היה 18.3 מ"ג/ליטר ו-DAS28CRP ממוצע היה 5.8.

עד שבוע 26, 47% מהמטופלים בקבוצת הפלסבו עברו לטיפול ב-UPA,י48.6% מהמטופלים שקיבלו ADA עברו ל-UPA, ו-38.7% בלבד מקבוצת ה-UPA עברו ל-ADA.

בשבוע 48, 1,402 מטופלים נכנסו לשלב ההארכה ארוכת הטווח (long term extension).

בטיחות:

במהלך 5 שנים, 1417 מטופלים נחשפו ל-UPA (4,497 שנות מטופל) ו-579 נחשפו ל-ADA (1,472 שנות מטופל).

באופן כללי, הסבילות ל-ADA היתה טובה, עם שיעור זהה של תופעות לוואי ותופעות לוואי חמורות (11.5 ו-13.3 ל-100 שנות מטופל עבור UPA ו-ADA בהתאמה), תופעות לוואי שהובילו להפסקת הטיפול, ותופעות הקשורות בזיהומי COVID-19 לאלו שטופלו ב-ADA.

תופעות לוואי שהיו בשיעור דומה בין הקבוצות, ל-100 שנות מטופל – UPA ו-ADA בהתאמה: זיהומים חמורים (3.7 ו-3.3), זיהומים אופורטוניסטים (0.3 ו-0.1), ממאירויות למעט גידולי עור שאינם מלנומה (0.6 ו-0.8), אירועים קרדיווסקולרים (MACE,י0.3 בשתי הקבוצות), אירועים קרישתיים ורידיים (VTE,י0.3 ו-0.4), ומוות (0.9 ו-1).

אירועים שהיו גבוהים יותר מספרית בקבוצה שקיבלה UPA, ל-100 שנות מטופל – UPA ו-ADA בהתאמה: שלבקת חוגרת (2.8 ו-1.2; רוב רובם של המקרים היה לא חמור), עליה של CPK (4 ו-1.8), לימפופניה (2.6 ו-0.9), הפרעה בתפקודי כבד (בעיקר טרנסאמינזות, 10.6 ו-6.9) וגידולי עור שאינם מלנומה (NMSC) (0.5 ו-0.1). כמו כן אירועים הקשורים
ב-COVID-19 כולל זיהום, זיהום חמור וזיהום קטלני היו מספרית גבוהים יותר בקבוצה שקיבלה UPA.

אירועי לימפומה היו גבוהים יותר מספרית בקבוצה שקיבלה ADA לעומת אלו שקיבלו UPA (0.2 ו-0, בהתאמה).

יעילות:

באנליזה לפי קבוצות המקור – המטופלים שהחלו טיפול עם UPA השיגו שיעורים גבוהים יותר של פעילות מחלה נמוכה והפוגה לפי CDAI (36.4% ו-26.4%, p=0.004; 24.6% ו-16.7%, p=0.04, בהתאמה) ו-DAS (34.7% ו-24.8%, p=0.002; 31.8% ו-23.2%, p=0.006, בהתאמה), וגם שיעורי תגובה גבוהים יותר לפי ACR02/50/70 (38.4%/35.3%/28.6% לעומת 28.4%/25.7%/22.3%, p=0.002/0.003/0.04, בהתאמה) לעומת המטופלים שהחלו טיפול עם ADA, אחרי 5 שנים.

באנליזה לפי הטיפולים ששונו במהלך המחקר – המטופלים שהחלו וסיימו טיפול עם UPA או ADA השיגו שיעורים דומים של פעילות מחלה נמוכה, הפוגה ושיעורי ACR במהלך 5 שנים. מטופלים שעברו מ-ADA ל-UPA השיגו תוצאות טובות יותר מספרית של פעילות מחלה נמוכה, הפוגה ושיעורי ACR50/70 מאלו שעברו מ-UPA ל-ADA, במהלך של 5 שנים.

שיעור המטופלים שבו לא הייתה כלל התקדמות רדיוגרפית היה זהה בין כל הקבוצות (74-81%), אם כי המטופלים שהחלו וסיימו טיפול עם UPA הדגימו את השינוי הקטן ביותר בהתקדמות הרדיוגרפית לעומת שאר קבוצות (mTSS של 0.53 לעומת 0.88-1.72 בקבוצות האחרות).

במטופלים שקיבלו סטרואידים בתחילת המחקר – בסיומו לאחר 12 שבועות, 28.8% ו-35.9% הצליחו להפסיק את הטיפול בסטרואידים בקבוצת ה-UPA ו-ADA בהתאמה.

סיכום ומסקנות:

1. פרופיל הבטיחות של UPA במהלך חמש שנות טיפול במטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית בנוסף לטיפול במתוטרקסט היה תואם למה שהיה ידוע במעקב של שלוש שנים, ואנליזת הבטיחות של מחקרי הפאזה השלישית, ולא נצפו סיכונים חדשים.
2. חיסון נגד שלבקת חוגרת מומלץ בכל המטופלים שמתחילים טיפול ב-UPA.
3. לא נצפתה עליה בסיכון לאירועים קרדיווסקולרים, אירועים קרישתיים ורידיים או ממאירויות (למעט NMSC) במטופלים שקיבלו UPA, גם במעקב ארוך טווח של 5 שנים.
4. UPA ממשיך להציג תגובות קליניות טובות יותר מספרית מאשר ADA בחמש שנים, בדומה לתוצאות של מעקב השלוש שנים.
5. שיעור ההתקדמות הרדיוגרפית נותר נמוך מאוד אחרי 192 שבועות עבור UPA ו-ADA.

תרגום ועריכה: ד"ר טלי אביתר

המידע בחסות אבווי

למידע נוסף יש לעיין בעלון לרופא

למידע נוסף על רינבוק לחץ/י כאן

IL-RNQR-250023 JUN2025