מחלת COPDי(Chronic obstructive pulmonary disease) פוגעת בעיקר בזרימה בנשיפה, עקב חסימה מתקדמת של זרימת האוויר ואלסטיות מופחתת של הריאות. עדויות מתגברות מדגישות את חשיבותה של הזרימה בשאיפה כסמן ביולוגי לבחירת משאף ולאספקת מידע אווירודינמי נוסף. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת CHEST, חוקרים ביקשו לבחון האם השינויים האורכיים בזרימה המקסימלית בשאיפה המאומצת (FIFmax, maximum forced inspiratory flow) משפיעים על התקלחויות אקוטיות וירידה בתפקודי הריאות בחולים עם COPD.
עוד בעניין דומה
מחקר אורך זה העריך את ערך ה-FIFmax בחולים עם COPD על פני תקופה של 7 שנים, מ-2004 ועד 2020. החולים המתאימים סווגו לשתי קבוצות על סמך המסלול של FIFmax: קבוצה בה FIFmax עלה וקבוצה בה FIFmax ירד. המחקר העריך את השיעור השנתי של התלקחויות אקוטיות ואת שיעור הירידה השנתית של FEV1י(Forced Expiratory Volume in one second). כמו כן, אנליזות של תתי-קבוצות נערכו על סמך סטטוס הטיפול, תוך התמקדות בטיפול בשאיפה ושימוש במשאפים.
מבין 956 חולי COPD מתאימים, 56.5% השתייכו לקבוצת ה-FIFmax שעלה. תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר התאמת ציוני נטייה, קבוצת ה-FIFmax שעלה חוותה שיעורים נמוכים יותר של התלקחויות חמורות (0.16 לשנה לעומת 0.25 לשנה, P = 0.017) וירידה איטית יותר ב-FEV1 (0 [טווח בין-רבעוני -51-(71)] מ"ל בשנה לעומת 43- [טווח בין-רבעוני -119-(6)] מ"ל בשנה; P < 0.001), בהשוואה לקבוצה בה FIFmax ירד. קשרים אלו בלטו במיוחד בחולים שהשתמשו במשאפים ספציפיים, כגון משאפי אבקה יבשה.
החוקרים מסכמים כי שינויים לאורך זמן ב-FIFmax קשורים לתוצאים קליניים בקרב חולי COPD. חולים עם עלייה ב-FIFmax חוו שיעור נמוך יותר של התלקחויות אקוטיות וירידה איטית יותר בתפקודי הריאות. ממצאים אלו מצביעים על היתרונות האפשריים באופטימיזציה של הזרימה בשאיפה בניהול COPD, אם כי דרושים מחקרים נוספים לאישוש ממצאים אלו בשל ערפלנים פוטנציאליים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
