במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Ophthalmology נמצא כי ילדים שהשתמשו בטיפול באור אדום בעוצמה נמוכה (RLRL) למשך יותר משנה הציגו צפיפות נמוכה יותר של תאי קונוס, במיוחד בטווח של 0.5 מ"מ מהפוביאה הרשתית, כאשר בחלק מהמקרים נצפו נגעים חריגים דמויי דרוזן. המחקר, שנערך על ידי צוות חוקרים מסין ומבריטניה, השווה בין 52 ילדים שטופלו ב-RLRL לבין 47 ילדים שלא טופלו, והממצאים מעלים חששות לגבי בטיחות השימוש בטיפול זה לבקרת קוצר ראייה, במיוחד בחשיפה ארוכת טווח.
עוד בעניין דומה
טיפול חוזר באור אדום בעוצמה נמוכה (RLRL) הופיע כהתערבות פוטנציאלית לבקרת התקדמות קוצר ראייה בילדים. עם זאת, השפעותיו ארוכות הטווח על פוטורצפטורים ברשתית נותרו יחסית לא ידועות. ילדים רבים עם קוצר ראייה נחשפים לטיפולים אלה בשנים האחרונות, מה שמדגיש את החשיבות של הערכת בטיחותם.
במסגרת מחקר עוקבה רטרוספקטיבי רב-מרכזי, נותחו נתונים שנאספו בין ינואר למרץ 2024, בקרב ילדים סינים בגילאי 5 עד 14 שנים עם קוצר ראייה, שגויסו באמצעות שאלונים. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות: קבוצת טיפול RLRL, שכללה 52 ילדים ו-97 עיניים, עם גיל ממוצע של 10.3 שנים וסטיית תקן של 1.9, מתוכם 27 היו בנות (51.9%); וקבוצת ביקורת, שכללה 47 ילדים ו-74 עיניים, עם גיל ממוצע של 9.8 שנים וסטיית תקן של 2.1, מתוכם 25 היו בנים (53.2%).
קריטריוני ההכללה כללו שקילה כדורית של פחות מ-6.00- דיופטר וחדות ראייה מתוקנת מיטבית של 20/20 או טובה יותר. מדדי התוצא העיקריים היו צפיפות פוטורצפטורים מסוג קונוס שנמדדה לאורך 4 מרידיאנים רשתיים מהפוביאה המרכזית עד 4° אקסצנטריות על אופטיקה מסתגלת ברזולוציה גבוהה (AOSLO). אנומליות ברשתית הוערכו באמצעות AOSLO, טומוגרפיה אופטית קוהרנטית (OCT), וצילום קרקעית. מעריכי התמונות היו מוסווים לשיוך הקבוצתי.
התוצאים הראו כי קבוצת ה-RLRL הציגה צפיפות קונוסים מופחתת בטווח של 0.5 מ"מ אקסצנטריות ממרכז הפוביאה, בולט במיוחד באזור הטמפורלי. באקסצנטריות טמפורלית של 0.3 מ"מ, קבוצת ה-RLRL הראתה הבדל ממוצע של 2.1- × 103 תאים/מ"מ2 בהשוואה לקבוצת הביקורת (רווח בר-סמך של 95%: 3.68- עד 0.59- × 103 תאים/מ"מ2; P = .003). סך הכל 11 עיניים הציגו אותות חריגים בתדירות נמוכה ובבהירות גבוהה ליד הפוביאה. יחס הסיכויים לאותות חריגים במשתמשי RLRL לעומת לא-משתמשים היה 7.23 (רווח בר-סמך של 95%: 1.15 עד 303.45; מבחן פישר המדויק, P = .02). משתתף אחד הציג אנומליות ציסטואידיות קטנות יחסית ב-OCT בשכבת תאי הגנגליון, שנעלמו 3 חודשים לאחר הפסקת טיפול ה-RLRL.
מסקנות המחקר מציעות כי טיפול RLRL למשך שנה לפחות היה קשור לצפיפות קונוסים מופחתת בפוביאה הפרצנטרלית ואנומליות רשתיות עדינות אחרות בחלק מהילדים שקיבלו טיפול זה לבקרת קוצר ראייה. ממצאים אלה תומכים בצורך במחקר נוסף להערכת הבטיחות ארוכת הטווח של טיפול RLRL בפרטים דומים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
