בשבוע שעבר נשלח אלי נייר עמדה של הר"י, ההסתדרות הרפואית בישראל, לגבי המלחמה. הפיסקה האחרונה בו קראה "לשני הצדדים להפסיק לאלתר את הסכסוך המזוין הגורם לשפיכות דמים, לאובדן חיי אדם ולסבל רב לכל תושבי האזור ולהביא לפתרון הסכסוך בדרכי שלום". עוד הופיעו במסמך "גינוי תקיף" של כל הגבלה, חסימה או ניסיון להפריע שלא לצורך לפעולת צוותים רפואיים, הבעת "צער עמוק על אובדן חיי אדם, נכות וסבל הנגרמים לשני העמים" ודאגה "מהעתקת זירת הלחימה למרכזי האוכלוסיה האזרחית התמימה".
שפשפתי את עיני ואז הבנתי. אלה לא ציטוטים מהיום. מדובר בנייר עמדה ישן בן יותר מ-20 שנה. בשנת 2003, בשיא האינתיפאדה השנייה, חשבו בהר"י ש"המציאות הפוליטית המתפתחת סביבנו כופה עלינו לדון בסוגיות מוסריות ואתיות קשות מאוד של מתן שירותי רפואה ובריאות לאוכלוסיה הערבית בגדה וברצועת עזה" וש"צורכי ההגנה והביטחון של מדינת ישראל מתנגשים, בתנאי הסכסוך האלים הקיים בינינו לבין הפלסטינים, עם מתן חופשי של שירותים אלו".
בשנה ההיא, שבה נרצחו עשרות ישראלים, בין היתר בפיגועים במייק'ס פלייס בתל אביב, במסעדת מקסים בחיפה, בגבעה הצרפתית ובמקומות נוספים בירושלים, הודו בהר"י כי "שעה שאנו קוברים מדי יום את מתינו, קורבנות תמימים של טרור חסר רסן, קשה עד מאוד לדבר על זכויות אדם של הפלסטינים". אך עם זאת הדגישו, "על ההסתדרות הרפואית לישראל, בהיותה ארגון מקצועי חסר צביון פוליטי, לגבש את עמדתה בנושא רגיש זה, לתת פומבי לעמדה זו ולפעול לקידומה".
דוגמאות לקריסה המוסרית שבה נמצאת החברה הישראלית מאז השבעה באוקטובר אפשר למצוא בכל תחומי החיים וגם ברפואה. קשה היום להעלות על הדעת שבהסתדרות הרפואית יעזו לפרסם נייר עמדה שכזה ולעמוד מאחוריו. אם דבר כזה היה קורה, נציגים מהר"י היו מוזמנים כנראה לוועדה לביטחון לאומי בכנסת יחד עם ארגונים כמו "בצלמו", "אם תרצו" ואחרים. אלה היו מעלים שם קרקס של גינויים על הבעת הצער העמוק ועל ההתייחסות ל"מרכזי האוכלוסיה האזרחית התמימה" ואז היו קובעים שהמסמך פוגע ברוח הלחימה ודורשים מהר"י לחזור בה.
פניות ללשכה האתית בהסתדרות הרפואית במהלך השנה האחרונה, בבקשה להתייחסות לפגיעה בצוותים רפואיים ובבתי החולים בעזה, נענו בתשובה שלפיה הלשכה "אחראית על האתיקה של הרופאים בישראל ולא על האתיקה של רופאי עזה או על פעילות צה"ל ברצועה". זו תשובה מתחמקת ממי שצריכים להשמיע קול מוסרי ברור. מתברר שב-2003 היו קודים מוסריים אחרים. אז הנושא היה מספיק חשוב, שדאגו להקים ועדה מיוחדת וזו נפגשה עם הגורמים הנוגעים בדבר כדי לגבש את מסמך העמדה הרשמי.
בשבעה באוקטובר השתלט חמאס על בסיסי צה"ל ועל ישובים בעוטף, רצח, אנס, שרף וזרע הרס. הניצחון הטקטי במתקפה הפך לניצחון אסטרטגי עם קריסתה המוסרית של החברה הישראלית, קריסה המתבטאת, בין השאר, בכך שנבחרי הציבור שלנו קוראים בגלוי להשמדת עזה ושהמשך הלחימה חשוב להם יותר מהחזרת החטופים.
את הקורבנות איש לא יכול להחזיר. את היישובים שחרבו אפשר יהיה לשקם. אבל את אמות המוסר שאימצנו מאז יהיה קשה לשנות. אפשר להתחיל בכך שההסתדרות הרפואית תשמיע את הקול שהעזה להשמיע אז, ב-2003.
הכותב, ד״ר ברי דנינו, הוא מומחה בכירורגיה אורתופדית בילדים, המרכז הרפואי איכילוב-ת"א
(המאמר התפרסם לראשונה ב"הארץ")
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
