בעקבות המלחמה: החמרה במצבם של חולי פסוריאזיס

77% מחולי הפסוריאזיס דיווחו על החמרה במחלתם בעקבות המלחמה המתמשכת. כך עולה מסקר חדש שנערך על ידי אגודת הפסוריאזיס הישראלית.

סקר שנערך בקרב 361 חולי פסוריאזיס בישראל, במטרה לבחון את השפעות המלחמה המתמשכת על מצבם הפיזי והנפשי של החולים. החולים ענו על שאלונים שבחנו את תסמיני המחלה, מחלות נלוות, השפעות נפשיות והיענות לטיפולים במהלך תקופת המלחמה.

בישראל, כ-260 אלף איש מתמודדים עם מחלת הפסוריאזיס, מחלת עור דלקתית כרונית, המתאפיינת בהופעת נגעים אדומים מכוסים בקשקשת לבנה עבה על העור. המחלה פוגעת באופן שווה בנשים וגברים, כאשר מרבית האנשים סובלים ממחלה קלה-בינונית, אולם רבע עד שליש מהחולים סובלים ממחלה בינונית עד קשה, עם נגעים נרחבים והשפעה משמעותית על איכות החיים.

מבין החולים שדיווחו על החמרה במחלתם, 67% סובלים ממחלות נלוות נוספות לפסוריאזיס, כאשר מחלות מפרקים מהוות את הסיבוך השכיח ביותר (31%) ואחריהן השמנה (21%), יתר לחץ דם (20%), סוכרת (15%) ודיכאון (13%). מבין החולים שדיווחו על מחלות נלוות, 64% חוו החמרה גם בתסמינים של המחלות הנלוות בזמן המלחמה.

בסקר מצא גם כי 25% מהחולים דיווחו על הסתייעות בטיפול רגשי-נפשי בשל ההחמרה במחלה ו-18% מהחולים דיווחו כי המלחמה המתמשכת פגעה באיכות הטיפול במחלה. נתון מדאיג נוסף הוא ש-67% מהחולים דיווחו על המתנה ארוכה וממושכת לרופא עור בקהילה.

בנוסף, הסקר בדק את רמת ההיענות של החולים לטיפולים מתקדמים למחלה ומצא כי 43% מהחולים שמעו על טיפולים מתקדמים לפסוריאזיס הקיימים בסל התרופות ויכולים לסייע להגיע לעור נקי מנגעים. לגבי נטילת טיפול ביולוגי, הסקר מצא כי 61% מהחולים שדיווחו על החמרה במחלה שוקלים ליטול טיפול ביולוגי ו-54% מאלה שלא דיווחו על החמרה במחלה ישקלו אף הם ליטול טיפול ביולוגי במידת הצורך. מעניין לציין כי 69% מהחולים חוששים מהיעלמות של מערכת החיסון כתוצאה מטיפול ביולוגי, 18% חוששים ממתן הטיפול בזריקה ו-13% סוברים כי אין עדיין ניסיון מספק בטיפול ביולוגי למחלה.

ד"ר חגית מץ, מנהלת שירות פסוריאזיס ופוטותרפיה במרכז הרפואי תל אביב, נשיאת אגודת הפסוריאזיס הישראלית, אמרה כי "הממצאים אינם מפתיעים. ידוע כי פסוריאזיס, מחלת עור דלקתית כרונית, מתאפיינת בהתפרצויות והפוגות, כאשר לחץ נפשי הוא בין הגורמים הקשורים להתפרצות והחמרת המחלה. חוסר היציבות הרגשית בתקופה זו, ובפרט של החולים במחלות כרוניות כמו פסוריאזיס, יכול להביא גם לדיכאון, אכילה רגשית, השמנה, הזנחה וחוסר רצון לטפל בעצמנו. בנוסף, ניתן להסביר את הפגיעה באיכות הטיפול על ידי 'עייפות רגשית', חוסר אכפתיות או חרדה, שמונעת מהמטופל להגיע לרופא, גם אם מצבו החמיר, ובוודאי שלכך תורמים גם חוסר זמינות התורים והמתנה ממושכת לרופא עור מומחה בקהילה".

לדבריה, חוסר הוודאות בתקופת המלחמה עלול לגרום גם למצב של טראומה מאוחרת והחמרה בתסמינים שיכולים להופיע חודשים לאחר מכן, "כך שאנו יכולים להתמודד בעתיד עם גל החמרה נוסף של מחלת הפסוריאזיס והמחלות הנלוות אליה."

יונה קציר, מנכ"לית אגודת הפסוריאזיס הישראלית, הוסיפה כי "אגודת הפסוריאזיס מסייעת לחולים גם בהיבט הנפשי ומקיימת קבוצות תמיכה וסדנאות דמיון מודרך ומיינדפולנס לחיזוק החוסן הנפשי של המתמודדים".