ד"ר אולה גוטצייט, רופאה בכירה ואחראית מרפאת שימור פריון ביחידה להפריה חוץ גופית ברמב"ם, שבה לישראל לפני כחצי שנה לאחר תקופת התמחות מרתקת במכון וייס (Wyss Institute) למחקר יישומי של בית הספר לרפואה באוניברסיטת הארוורד. היא בחרה לחזור לישראל בזמן המלחמה ולהביא עימה את הידע והניסיון שצברה ומאז שובה היא עסוקה ביוזמות מרתקות בתחום הפריון ובין השאר חוקרת את המיקרוביום במערכת הרבייה הנשית והשפעתו על תפקוד הזרע ומפתחת טכנולוגיה חדשנית לשימור פוריות.
דרכה המקצועית של ד"ר גוטצייט, רופאה חוקרת, כללה לימודי גנטיקה ברוצ'סטר, לימודי רפואה בתל אביב, התמחות בגינקולוגיה ופוריות ברמב"ם, ולבסוף תת התמחות ב"הארוורד". בתום ההתמחות עבדה כרופאה בכירה ונסעה לתת התמחות במכון וויס, שם הצטרפה למעבדה של פרופ' דון אינגבר, מייסד מכון המחקר ואבי הטכנולוגיה של איבר על שבב.
היא עזבה את הארץ בשנת 2022 עם בעלה ושלושת ילדיהם כשפה עוד הכל היה רגוע פוליטית וחברתית וחזרה לישראל כי היא מאמינה ש"פה, למרות האתגרים, זה הבית. למרות שחזרתי לתוך תקופת האזעקות הקשה בחיפה, לא הרגשתי דאגה לביטחון האישי", היא מספרת. "החשש והדאגה לקיומה של מדינת ישראל היו גדולים יותר מרחוק. נכון, לא נעים להיות פה במלחמה, אבל מעולם לא היה ספק שאחזור ארצה".
ד"ר גוטצייט חזרה מצוידת בטכנולוגיה חדשנית ובתובנות שעשויות להאיר באור חדש את מחקר הפוריות ומערכת הרבייה הנשית. כעת, לצד עבודתה הקלינית השוטפת, היא נחושה להקים את המעבדה שלה ולהמשיך במחקרים בהם החלה ב"הארוורד". שוחחנו איתה על הפיתוחים המיוחדים, על האתגרים ברפואת נשים וגם על התקופה שחוותה באחד ממעוזי ההתנגדות לישראל בשיא המחאה בארה"ב.
חסמים במחקר בריאות האישה
"אנחנו כמעט ולא יודעים דבר על מערכת הרבייה הנשית, בהשוואה למשל למה שיודעים לגבי קרדיולוגיה או סרטן למשל", קובעת ד"ר גוטצייט. "יש פער מאוד גדול בין מה שאנחנו יודעים ברוב תחומי הרפואה לבין מה שאנחנו יודעים על בריאות האישה". הפערים, לדבריה, נובעים מסיבות מובנות אך בעייתיות: "נשים בגיל הפוריות הוצאו מכל המחקרים של מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) במשך תקופה ארוכה מאוד בגלל החשש לפגיעה בפוריותן. התוצאה היא שרוב הדברים שנבדקו ועליהם אנו מסתמכים עד היום, לא באמת מכוונים או נסמכים על מחקרים בתחום בריאות האישה.
"הבעיה עמוקה אף יותר", היא מסבירה. "במחקר הבסיסי, השימוש במודלים של חיות או תאים במעבדה אינו מדמה במדויק את הפן האנדוקריני או הגנטי של נשים. המודלים הם מודלים מאוד גבריים. גם אם אנחנו חוקרים מחלות כלי דם או מחלות כבד, עדיין המודל אינו מייצג את הפיזיולוגיה הנשית. כתוצאה מכך, כל הבסיס שנוצר הוא בסיס שקשה לעשות לו אקסטרפולציה ולהחיל אותו על גוף האישה".
בעיה מיוחדת קיימת במחקר של המיקרוביום הנשי, אוכלוסיית החיידקים המשפיעה על בריאותנו. "אין לנו מודל טוב לחקור מיקרוביום בגוף האישה. זה משהו מאוד מורכב כי הוא מושפע בשלבים השונים של המחזור החודשי ומשתנה באופן דינמי", היא מסבירה.
שבב קטן, פריצת דרך גדולה
כמענה לאתגרים אלה פנתה ד"ר גוטצייט לטכנולוגיית "איבר על שבב" (Organ-on-a-Chip), פלטפורמה המאפשרת ליצור מודלים ממוזערים של איברים אנושיים על שבבים זעירים. "השבבים הם חומרים פולימריים ועליהם מגדלים תאים חיים שמדמים רקמות של איבר מסוים. השבב מכיל תעלות מיקרוסקופיות דרכן זורמים נוזלים, דם מלאכותי או חומרים מזינים, שמדמים את הסביבה הפיזיולוגית של האיבר האמיתי".
במעבדה של פרופ' אינגבר נחשפה למודלים של נרתיק על שבב וצוואר רחם על שבב והיא לקחה זאת צעד קדימה: "חיברתי בין שני השבבים כי גוף האישה זה לא רק וגינה והמערכת היא מורכבת יותר. משם יכולתי להמשיך ולבחון איך החיבור הזה משפיע על המיקרוביום". המהלך הוביל לתגלית משמעותית שפורסמה בכתב העת Nature בחודש ינואר האחרון: "כאשר חיברנו בין צוואר הרחם לבין הנרתיק, גילינו תפקידים מאוד משמעותיים לשיח ביניהם. המיקרוביום שלהם משפיע האחד על השני, וגילינו שצוואר הרחם חשוב מאוד בטיפול בדלקות חוזרות".
החוקרים בחנו את תפקיד המגן של ריר צווארי-נרתיקי בשמירה על בריאות הנרתיק, במיוחד בהקשר של וגינוזיס חיידקי (BV). הם השתמשו בשבבי צוואר רחם ונרתיק אנושיים מקושרים כדי להדגים שהריר הצווארי מפחית משמעותית דלקת ונזק לרקמת האפיתל הנגרמים על ידי מיקרוביום לא מאוזן הקשור לוגינוזיס חיידקי. עוד גילה הצוות כי צוואר הרחם מגיב לדלקת ברמה החיסונית ומפריש חלבונים שיש להם תפקידים באיזון החיידקי בנרתיק, וכאשר יש שיבוש בתהליך הזה, הסיכוי לדלקת בנרתיק הוא גבוה יותר. תגלית זו עשויה להוביל לפיתוח טיפולים חדשים מבוססי חלבון לדלקות חוזרות שפוגעות באיכות חייהן של נשים רבות.
"הפערים בין מה שאנחנו יודעים על המיקרוביום במערכת הרבייה לבין המציאות גדולים מאוד ולכן השימוש במודל של איבר על שבב קידם אותנו מאוד", מספרת גוטצייט. "חשוב לציין שאי אפשר ללמוד מיקרוביום בשום מערכת אחרת, כי התאים לא שורדים את המיקרוביום, החיידקים הורגים את התאים, ולאור זאת המערכת הזאת היא מאוד ייחודית".
סודות חדר השינה במבחנה
ד"ר גוטצייט לא הסתפקה בחקר דלקות אלא המשיכה ליישם את המודל שפיתחה בחקר הפוריות. "רבע ממקרי אי הפריון אינם מוסברים", היא מציינת. "אפשר לעשות הפריה חוץ גופית, אך זהו תהליך פולשני ארוך וקשה רגשית. לשבבים שלי יש רקע הורמונלי ידוע ומבוקר ולכן אני יכולה לשאול שאלות לגבי האינטראקציה בין חיידקים בשלב מסוים של המחזור לבין פעילות הזרע. זה היה מאוד קשה לבדוק עד היום כי, כאמור, כל המיקרוביום הנשי משתנה עם המחזור החודשי.
"כרופאת פוריות זה נחמד לחקור מיקרוביום אבל אין לכך יישום מיידי במה שאני עוסקת בו ביומיום. אז חשבתי, יש לנו את מערכת הרבייה התחתונה של האישה על שבב, אולי ננסה לעשות אינטראקציה עם הזרע. פיתחתי טכנולוגיה שבודקת את תפקוד הזרע כששמים אותו על מודל של מערכת הרבייה של האישה. שמתי זרע על השבב ובחנתי איך התנאים החיידקיים השונים משפיעים על פעילות הזרע", היא מתארת.
התוצאות היו דרמטיות. "ראינו שחיידקים טובים מסייעים לזרע וחיידקים לא טובים פוגעים בו. אם לזרע יש יכולת תנועה טובה ויכולת קישור טובה והסביבה תומכת, הוא יתפקד מצוין, אך אם הוא באיכות טובה והוא מגיע לסביבה עוינת, התפקוד שלו נפגע. כלומר, סביבות חיידקיות מסוימות קוטלות זרע או פוגעות בפעילותו. הזרע פחות נקשר לחומצה ההיאלורונית שעוזרת לו להיכנס לביצית, ומאידך הוא עובר יותר פרגמנטציה של הדנ"א".
ד"ר גוטצייט מסבירה כי ניתן לעשות מניפולציה על מנת לתקן זאת: "ראינו שזהו תהליך לגמרי הפיך. אם אנחנו משנים את הסביבה החיידקית, הזרע שוב יכול לפעול בהצלחה". מחקר זה, שהוצג בכנס האירופאי הגדול ביותר בתחום הפוריות (ESHRE), צפוי להתפרסם בקרוב ולשנות את הגישה לטיפול באי פוריות בלתי מוסברת.
טכנולוגיה חדשה לשימור פוריות
פרויקט נוסף שד"ר גוטצייט מובילה נוגע לשימור פוריות עבור נשים צעירות העוברות טיפולים אונקולוגיים. "כיום יש כמה טכנולוגיות לשימור פוריות כמו הקפאת ביציות או שימור עוברים. אנחנו יכולים גם לשמור רקמת שחלה ואנחנו עושים את זה כיום כשאין לנו אפשרות לעשות משהו אחר, בגלל שזו שיטה נהדרת אך עדיין מעט מוגבלת", היא מסבירה.
"כאשר ילדות עוברות טיפולים שפוגעים בפוריות, בעיקר טיפולים כימותרפיים, אנחנו משמרים עבורן רקמה מהשחלה, עם הביציות. לאחר שאנחנו משתילים את רקמת השחלה, כמות מאוד גדולה של הזקיקים בשחלה נהרסת בגלל הזמן הרב שחולף עד שיש אדפטציה של הרקמה לסביבה הטבעית.
"אנו מנסים להנדס calf-fold מבנה סביב רקמת השחלה, שיאפשר אדפטציה מהירה יותר ובעצם ככה נשפר משמעותית את הטכנולוגיה הזו של שימור פוריות ובתקווה שבעתיד גם השתל יתפקד לתקופה ארוכה יותר. אם נצליח בכך", היא אומרת, "יהיו לזה הרבה יתרונות, כי רקמת השחלה לא רק מייצרת ביציות ומאפשרת הריון ספונטני, היא גם יודעת לייצר הורמונים, לייצר אסטרוגן ופרוגסטרון וכך לשמור על גוף האישה ולמנוע מנאפאוזה. התקווה היא שברגע שנוכל לעשות זאת בצורה אופטימלית, אז במקום לעשות הפריה חוץ גופית נוכל לעשות ביופסיה קטנה מהשחלה בעת הצורך, להשתיל אותה בחזרה ובעצם לשמור את הפוריות".
כדי להניע את המהלך, ד"ר גוטצייט עובדת עם חברה בתחום הנדסת רקמות ואיברים תלת מימדיים בניסיון לפתח אברונים שישמשו תחליף לשחלה הקיימת מבחינת ייצור הורמונים ואולי גם ייצור ביציות. החזון ארוך הטווח שלה הוא לשנות את הליך ההפריה החוץ גופית: "מדוע לא ניתן יהיה לקחת ביופסיה קטנה מהשחלה ובתוכה לגדל את הביציות, מחוץ לגוף? התהליך עדיין ידרוש ביופסיה, אך יחסוך את הטיפולים ההורמונליים הקשים", היא אומרת ומספרת כי בשיתוף פעולה עם פרופ' שולמית לבנברג מהטכניון, הן כבר קיבלו מימון ראשוני למחקר.
המטרה: פרס נובל
ד"ר גוטצייט לוקחת חלק בתכנית ITRn של רמב"ם להכשרת רופאים חוקרים, בשותפות עם יד הנדיב וארגון 8400. "זו תכנית שמאפשרת לי לשלב בין עבודה קלינית כרופאת פוריות לבין מחקר", היא מסבירה. "במכון וייס למחקר יישומי של הרווארד, ראיתי איך לוקחים תגליות מדעיות ומועילים בעזרתן לחולים", היא מתארת. זרקור על ד"ר גוטצייט ועל עבודתה במכון וייס הופיע במרץ אשתקד באתר המכון.
"יש למכון כ-90 סטארטאפים שמלווים גם בפיתוח עסקי, אבל היו להם מעט מאוד פיתוחים בתחום מערכת הרבייה הנשית. כל הפרויקטים החלו כולם ב'הארוורד', אני ממשיכה בהם כאן ויש לנו תוצאות ראשוניות מהממות. כעת האתגר שלי הוא לנסות להיות גם קלינאית חוקרת שמריצה מעבדה וממש בימים אלה אני מגייסת סטודנט ראשון ל-PHD".
ההבדלים בין סביבות העבודה גדולים: "'הארוורד' עשירה בטכנולוגיות ובתקציבים. התחושה היתה שאפשר לקבל מענק להגשים כמעט כל חלום. בארץ, למרות שהתקציבים נמוכים יותר וקשה למצוא זמן למחקר, קל יותר ליצור שיתופי פעולה והתחושה היא שהמטרה של כולם היא באמת לקדם דברים".
היא גם מציעה נקודת מבט על המחאות האנטי-ישראליות בקמפוס: "לאחר שהחלה המלחמה, 'הארוורד' היה המעוז של כל ההפגנות הפרו-פלסטיניות. התחושה שלי היתה שאנשים בעלי השפעה בארה"ב יודעים מי טוב ומי רע, והם לטובתנו. מה שקורה באוניברסיטאות זה בעיקר סטודנטים צעירים שרוצים להילחם בעד הצדק, אבל אין להם את היכולות או הרצון להבין את המורכבות האמיתית". עם זאת, ד"ר גוטצייט מביעה דאגה מהעתיד הרחוק יותר: "אני חוששת שבעוד כ-20 שנה, כשהצעירים הללו יובילו את החברה האמריקאית, תהיה לנו בעיה. אני לא חושבת שדעתם תשתנה כי לא מחנכים אותם על בסיס מידע מהימן".
לצד פעילותה המחקרית והקלינית, ד"ר גוטצייט היא חובבת סנואובורד נלהבת: "הייתי מדריכת סנואובורד במהלך כל לימודי הרפואה. היום אני כבר לא עוסקת בזה אבל ממשיכה לטוס לחופשות גלישה", היא מספרת.
שאיפותיה המקצועיות גבוהות: "אני באמת מאמינה שבתחום הפוריות הגיע הזמן למצוא את פריצת הדרך החדשה. בכלל, ברפואת נשים יש פערים כל כך גדולים ביחס לתחומים אחרים ברפואה והמטרה שלי היא לייצר התקדמות בנושא. אני שואפת לקבל פרס נובל וכמה שיותר מהר, יותר טוב".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
