הפרעת שימוש באופיואידים היא מצב כרוני עם נטייה להישנות, שלעיתים קרובות מלווה בהפרעות שינה כמו אינסומניה (insomnia). למרות שמחקרים קודמים הצביעו על קשר בין הפרעות שינה לבין תוצאי טיפול שליליים, עד כה לא נערכו מחקרים רחבי-היקף שבחנו כיצד אינסומניה משפיעה על הצלחתו של טיפול אקוטי בהפרעת שימוש באופיואידים. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Sleep, חוקרים ביקשו להעריך את הקשר בין תסמיני אינסומניה בעת הקבלה לטיפול, במהלך הטיפול ולאחריו, לבין הסיכוי לחזרה לשימוש או למנת יתר לא קטלנית לאחר סיום הטיפול.
עוד בעניין דומה
המחקר כלל נתונים מ-1,905 אנשים שאובחנו עם הפרעת שימוש באופיואידים, וקיבלו אחד משלושה סוגי טיפול אקוטי: גמילה בפיקוח, טיפול אמבולטורי אינטנסיבי, או טיפול במסגרת מגורים. הטיפולים התקיימו ב-70 תוכניות ברחבי ארצות הברית בשנת 2021. תסמיני אינסומניה הוערכו באמצעות מדד חומרת אינסומניה (ISI, Insomnia Severity Index). כמו כן, אנליזות של רגרסיה לוגיסטית ורגרסיה מעורבת בוצעו כדי לבחון את הקשר בין אינסומניה לבין הישנות או מנת יתר לא קטלנית לאחר סיום הטיפול.
תוצאות המחקר הדגימו כי ציוני ISI גבוהים בעת הקבלה לטיפול ניבאו באופן מובהק סטטיסטית סיכוי גבוה יותר לחזרה לשימוש חודש לאחר סיום הטיפול (p = 0.006). ירידה בציוני ISI במהלך הטיפול הייתה קשורה לירידה בסיכויי ההישנות (p = 0.015). בנוסף, ציוני ISI שהעידו על אינסומניה לאחר סיום הטיפול נמצאו בקשר מובהק לחזרה לשימוש (p < 0.001) ולמנת יתר לא קטלנית (p < 0.004) בחודשים אחד, שלושה ושישה לאחר הטיפול.
החוקרים מסכמים כי לאינסומניה ישנו תפקיד מרכזי בהישנות של הפרעת שימוש באופיואידים לאחר טיפול אקוטי. ממצאים אלו מדגישים את החשיבות שבהתייחסות להפרעות שינה כבר בשלבים הראשונים של הטיפול. שיפור איכות השינה, הן במהלך הטיפול והן לאחריו, עשוי לתרום להצלחת ההחלמה בטווח הארוך. לפיכך, התערבויות ממוקדות באינסומניה עשויות לשפר את תוצאי הטיפול בהפרעת שימוש באופיואידים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
