"רופאים החורגים מהחוזה החברתי שנכרת בינם לבין החברה, ראוי שיעמדו לביקורת מקצועית ואתית" - כך חותם פרופ' ישראל שטראוס את מאמרו היוצא נגד מכתב הרופאים במילואים להפסקת המלחמה ושחרור החטופים.
התשתית התיאורטית לבחון את קביעתו של שטראוס היא האתיקה העוסקת במקצוענות רפואית. צודק שטראוס כשהוא מפנה לאותו "חוזה" שנכרת בין הרפואה לחברה המשמש כקוד אתי פרופסיונאלי. אמנת המקצוענות הרפואית (Medical Professionalism Charter) משנת 2002 היא ביטוי מוסכם, מרכזי ומובהק של חוזה זה. האמנה משרטטת את המחויבות והאחריות הבלתי מתפשרות של הרפואה לרווחת ציבור המטופלים, לשמירה על האינטרסים שלהם, לאוטונומיה, לצדק חברתי, לידע מדעי, לכשירות מקצועית, לאלטרואיזם, לכנות ואמון בין רופאים למטופליהם.
"ניטרליות" ו"שמירה על גבולות" שדורש שטראוס, אינן נכללות כעקרונות יסוד באמנה זו ובוודאי שאינן מוגדרות כ"עקרונות בסיסיים ומהותיים" כלשונו. בהקשר זה בולטת באמנה המחויבות של הרופא/ה לשמירה על אמון בינו לבין המטופל על ידי ניהול ניגודי אינטרסים (בעיקר אלה הנוגעים לרווח אישי).
פרופ' שטראוס טוען, כפי שטענו גם פוליטיקאים ועיתונאים תומכי הממשלה, כי הבעת עמדה פוליטית עלולה לפגוע באמון שיש למטופלים ברופאיהם ואף לפגוע באיכות הטיפול הרפואי. טענה זו הינה שגויה ואף מסוכנת, וזאת מכמה טעמים:
1. בדמוקרטיה, שהיא שלטון העם, כל האזרחים אמורים לעסוק בפוליטיקה, בחופש ביטוי כמעט מוחלט. פוליטיקה היא שיח ציבורי ופעילות במישורים רבים למען מטרה ערכית, תוך עיסוק מתמיד במתח שבין ערכים שונים. נשות ואנשי רפואה אוחזים לפעמים נקודת מבט ייחודית שהתגבשה במהלך עיסוקם. בשיח הציבורי הכללי, רשאי וזכאי כל אדם לציין כל רקע אישי רלוונטי לעמדות שהוא מקדם, בין אם הוא רופא, לוחם במיל', קרוב של חטוף או אזרח מן היישוב, והציבור ישפוט האם הרקע רלוונטי לנושא הדיון.
אם 300 רופאים משרתי מילואים פעילים חותמים על עצומה כנגד חידוש המלחמה, ומספר החותמים בצד השני הוא בעליל זעום ביותר, ראוי הדבר שיוודע ברבים ולא יוסתר מן הציבור, אשר ישקול את משמעות הדברים
לצערנו, בשל תהליכים שקצרה היריעה מלפרטם, ועליית הפופוליזם הינה אחד מהם, המושג "פוליטיקה" נתפש כיום כסחר-מכר, קיטוב בין זהויות ומשחקי כוח הכוללים השתקה. אדרבא, צורות משטר שונות מצמצמות את העיסוק בפוליטיקה לחוגי השלטון ומגבילות את הזכות לביטוי פוליטי – במישרין ובעקיפין.
2. קביעתו של פרופ' שטראוס כי המלחמה היא ענין בטחוני-מדיני גרידא ולפיכך אינה מעניינה של הרפואה, מתעלמת מההשלכות החברתיות, הכלכליות, הבריאותיות והנפשיות של המלחמה הממושכת והמחיר הכבד שגבתה, ובעיקר מההשלכות הבריאותיות הגופניות והנפשיות של לוחמי צה"ל ובני משפחותיהם. בהקשר זה ראוי לציין באופן במיוחד את הפקרת החטופים הישראלים בשבי האויב וחשיפתם לסכנת חיים מיידית, ואת ההרג והנזק הבריאותי רחבי ההיקף בעזה, כתוצאה ישירה של המלחמה.
אם שיעור גדול של רופאים מתייצבים לצד מדיניות אחת ובניגוד לאחרת, יש לעובדה זו משמעות לדיון הציבורי. אם 300 רופאים משרתי מילואים פעילים חותמים על עצומה כנגד חידוש המלחמה, ומספר החותמים בצד השני הוא בעליל זעום ביותר, ראוי הדבר שיוודע ברבים ולא יוסתר מן הציבור, אשר ישקול את משמעות הדברים. אם אלפי רופאות ורופאים, בעלי משרות אקדמיות, יוצאים באופן מפורש, מנומק ובפומבי כנגד מה שמכונה "הרפורמה המשפטית", תוך שהם עומדים על הזיקה החזקה בין משטר דמוקרטי לשירותי בריאות ורפואה, יש לכך משמעות עבור הציבור וראוי שהדבר יובא לידיעתו.
הקביעה כי הרפואה והרופאים צריכים לנתק עצמם מפוליטיקה, אינה תואמת את רפואת ההמונים המודרנית ואת הקוד האתי שלה המבוטא בחוזה המקצוענות
3. צודק פרופ' שטראוס שמדובר בסוגיה פוליטית, שכן פוליטיקה מבטאת כאמור מתח בין ערכים. אמנת המקצוענות הרפואית, הקוראת בין השאר לשוויון וצדק חברתי, היא לפיכך אמנה פוליטית בהגדרתה. יתרה מכך, מהנעשה בארה"ב בחודשים האחרונים בתחום הבריאות, אנו למדים שאפילו המחויבות לידע מדעי, שהיא אחד העקרונות הבסיסיים והמהותיים ביותר במקצוענות הרפואית, הינה פוליטית, כשהיא נרמסת באופן בוטה על ידי נבחרי ציבור והממונים על ידם מתוך אג'נדה פוליטית ברורה.
הזכות לשירותי בריאות נאותים, מדיניות חיסונים, עניינים שבבריאות הציבור, חלוקה הוגנת של משאבי בריאות ואספקת שירותי בריאות הם עניינים פוליטיים בהווייתם שכן הם מושפעים ממתח בין ערכים ומהתמודדות עם יחסי הכוח השונים בחברה. לפיכך, הקביעה כי הרפואה והרופאים צריכים לנתק עצמם מפוליטיקה, אינה תואמת את רפואת ההמונים המודרנית ואת הקוד האתי שלה המבוטא בחוזה המקצוענות.
4. העיסוק ברפואה חייב להיות ללא משוא פנים, תוך שיוויון מלא וחתירה לצדק חברתי וללא הבדל דת, גזע, מין או עמדה פוליטית. צודק פרופ' שטראוס כי עדיף שהטיפול הרפואי יתבצע באווירה וסביבה נייטרליות ככל האפשר, במטרה ליצור "מרחב טיפולי בטוח, נטול שיפוט, חשדנות או ניכור" כלשונו, אך אין הדבר אומר שרופא צריך להימנע מלהביע את זהותו ועמדתו הפוליטית מחוץ למרחב הטיפולי. חזקה עליו שיוכל להתגבר על רגשותיו, עמדותיו או ענייניו האישיים בבואו לטפל באיש או אישה שעמדותיהם מנוגדים לעמדותיו, שהאינטרס האישי שלהם מנוגד לשלו, או שמעשיהם אינם ראויים בעיניו; אמנת המקצוענות הרפואית נועדה להבטיח זאת.
5. הבעת דעה מנומקת על שאלות חברתיות משמעותיות, מתוך מחויבות לצדק חברתי ובריאות הציבור, הינה פעולה ראויה ואף רצויה, בפרט לאור המחויבות של רופאים לערך האמת ולהימנעות ממניפולציות שלה. צודק פרופ' שטראוס כשהוא מזהיר מפני שימוש לרעה ברופאים כנשק פוליטי תוך ניצול ציני של מעמדם החברתי. כיוון שרופאים עומדים על דעתם, מצופה מהם להפעיל שיקול דעת ביחס לכל עמדה שמביעים ולבחון אותה באופן ביקורתי.
6. המצב המיוחד בישראל: אולי דווקא משום היות ישראל דמוקרטיה תוססת, המתמודדת עם קונפליקטים פנימיים וחיצוניים רבים, הפוליטיקה המדינית והתרבותית שזורה במערכת הרפואית בישראל. בתקופת ההינתקות, כשנתלו פשקווילים בבתי החולים בירושלים וצוות רפואי ענד צמידים כתומים, איש לא טען שמדובר ב"חריגה מגבולות". דגלי ישראל המשולבים בכיתוב "יחד ננצח" מביעים אף הם עמדה מדינית פוליטית, והם תלויים כיום בבתי החולים בישראל. סמלים אלה עלולים לפגוע בחלק מסוים מציבור המטופלים שאינו מזדהה עם מטרות המערכה הצבאית בעזה, ובכל זאת איש לא מפקפק במחויבות הצוות הרפואי לתפקוד מיטבי בנסיבות אלו.
עד כה, סירוב להענקת טיפול רפואי על רקע פוליטי ועמדה אישית הגיע מרופאים המחזיקים בעמדות שמרניות ולאומניות. סירוב להעניק טיפול מציל חיים למחבלים עצורים או אסירים בטחוניים, סירוב לבצע טיפולי פוריות עבור זוגות חד מיניים, סירוב לממן טיפולים רפואיים למניעת מחלות המועברות ביחסי מין, הן דוגמאות לאפליה רפואית על רקע פוליטי
בבתי החולים במרכז הארץ מלמדים פרחי רפואה מאוניברסיטת אריאל בשומרון, אשר עצם קיומה אינו מקובל על חלק מהציבור בישראל, ובכל זאת אין קיפוח של הוראת הרפואה לסטודנטים אלה ולא נשמעת טענה כאילו נוכחותם בבתי החולים מפריעה לאמון בין המטופלים לצוות. בית החולים שבו עובד פרופ' שטראוס בעצמו מצהיר כי הוא כפוף לדיני ההלכה היהודית. לפי אתר בית החולים, הנהלתו נשמעת לוועד רבנים, ואחד מהם לפחות ידוע כפוסק בדיני טהרת המשפחה. בכל זאת, איש אינו טוען שעבור נשים חילוניות רבות, שאורח חייהן מנוגד להלכה היהודית, זיקה זו של בית החולים להלכה ולדיני הטהרה פוגע בהיותו "מרחב טיפולי בטוח, נטול שיפוט, חשדנות או ניכור".
באופן ברור התנהגויות אלו ורבות אחרות אינן פוגעות בכבוד המקצוע והן אינן יוצרות חיץ בין מטופלים למטפלים. לפיכך, פרופ' שטראוס לא מבקר מופעים רפואיים של הזדהות לאומית-יהודית העלולות לפגוע באזרחי ישראל הערבים או החילונים. הוא יודע היטב שגם רופאים האוחזים בעמדות אלו מחויבים למקצוענות הרפואית ולא ייתנו לניגוד עניינים להשפיע על עבודתם. נראה שבעיני פרופ' שטראוס רק עמדה פוליטית המתנגדת לפעולות הממשלה הנוכחית, פוגעת בכבוד המקצוע ובאמון שבין רופאים למטופליהם.
7. הקריאה לנייטרליות והדרישה להוציא את העמדה הפוליטית מהעיסוק היומיומי ברפואה, מגיעה כולה מהצד הלא נייטרלי והלא סובלני של המתרס הפוליטי. כאן טמון האבסורד בטענתו של פרופ' שטראוס, המתעלמת מהסכנה האמיתית לאתיקה הרפואית בעת הזו. עד כה, סירוב להענקת טיפול רפואי על רקע פוליטי ועמדה אישית הגיע מרופאים המחזיקים בעמדות שמרניות ולאומניות. סירוב להעניק טיפול מציל חיים למחבלים עצורים או אסירים בטחוניים, סירוב לבצע טיפולי פוריות עבור זוגות חד מיניים, סירוב לממן טיפולים רפואיים למניעת מחלות המועברות ביחסי מין, הן דוגמאות לאפליה רפואית על רקע פוליטי. מעולם לא נרשם סירוב של רופא/ה ישראלי/ת בעל עמדות ליברליות לטפל באדם בשל נטיותיו, עמדותיו או מעשיו.
בימים כה קשים של מלחמה ארוכה, שנכפתה על מדינת ישראל בטבח השבעה באוקטובר, שבות ועולות עמדות ביקורתיות מקבוצות מקצועיות שונות ובפרט הפרופסיות המחויבות לחברה (אקדמיה, עורכי דין ומשפטנים, חינוך, הייטק ותעשיה, מקצועות בריאות הגוף והנפש ועוד). הביקורת מתייחסת למשך המלחמה והיקפה, מטרותיה ותוצאותיה הרות הגורל עבור החטופים, חיילי צה"ל, תושבי מדינת ישראל, כלל האזרחים היושבים בין הים לירדן ותושבי עזה.
כאשר בכנסת ישראל נבחרי ציבור מטעם הקואליציה טוענים שפעוטות אינם זכאים לטיפול רפואי כלל ואף אינם זכאים למשככי כאבים אם ידם נקטעה למשל, נראה כי המחויבות המקצועית של רופאים, בעיקר אלה העוסקים באתיקה רפואית, הינה להתנגד באופן פומבי ונחרץ לנבחרי ציבור אלה ולעמדתם הרפואית-פוליטית.
הקהילה הרפואית בישראל צריכה להעלות על נס את הרופאים והרופאות האמיצים, המעזים בימים אלה לפעול לאור מחויבותם המקצועית לשלום ורווחת הציבור, לכבוד האדם ולהצלתם של חסרי הישע. יום יבוא והם ייזכרו בספרי ההיסטוריה כמי ששמרו על אורה של הפרופסיה הרפואית בתקופה של חשיכה.
ד"ר רני ברנע הוא מומחה בנוירולוגיה וברפואה פנימית,
מנהל המרכז למניעת שבץ מוחי בבית החולים בילינסון, מזכיר האיגוד הנוירולוגי וחבר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל
ד"ר איילת שי היא מנהלת היחידה לגידולי שד באגף האונקולוגי בבית החולים רמב"ם, חברת הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
