מחקר ישראלי מציע גישה טיפולית חדשה להתמודדות עם הלם דימומי

צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית וחיל הרפואה מציג גישה טיפולית חדשה להתמודדות עם הלם דימומי – מצב מסכן חיים הנגרם מאובדן דם חמור. במחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת Scientific Reports, הוכיחו החוקרים כי הפעלה של קינאז חלבון C אפסילון (PKC-ε) זמן קצר לאחר תחילת הדימום החמור, משפרת באופן דרמטי את שיעורי ההישרדות הראשוניים ואת היציבות ההמודינמית לאחר דימום חמור.

המחקר נערך בהובלת סא"ל ד"ר אריאל פורר וד"ר מאיה שמחוני מהאוניברסיטה העברית והמכון לרפואה צבאית – פרויקט משותף של הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, בית החולים הדסה וחיל הרפואה. במודל חזיר שבוצע במחקר, החוקרים יצרו הלם דימומי באמצעות שאיבת 35% מנפח הדם הכולל. בעלי חיים שטופלו בפפטיד מפעיל PKC-ε חמש דקות בלבד לאחר תחילת הדימום הראו שיפור דרמטי בשיעורי ההישרדות – 73% מהנבדקים שטופלו שרדו, לעומת 25% בלבד בקבוצת הביקורת.

נתון מרשים נוסף מהמחקר הוא שבעלי החיים שטופלו שמרו על יציבות לבבית טובה בהרבה, כולל לחץ דם, קצב לב ותפוקת לב - כולם מדדים קריטיים להתמודדות מוצלחת עם טראומה חמורה. ניתוח מפורט של פעילות המיטוכונדריות גילה עלייה קלה אך משמעותית סטטיסטית בפעילות קומפלקס Iבמיטוכונדריה של רקמת הלב בבעלי חיים שטופלו ב-PKC-ε, עם עלייה של 14% בהשוואה לקבוצת הביקורת.

המיטוכונדריות מהוות מקור עיקרי לייצור אנרגיה בתא, וממצאים אלה מצביעים על כך שהפעלת PKC-ε מסייעת לשמור על רמות אנרגיה באיברים בעת מצוקה ובכך עשויה להגן על הרקמות מנזק נוסף הנגרם כתוצאה מאובדן דם חמור. בנוסף, ניתוח פרוטאומי הצביע על שינויים בביטוי של 42 חלבונים, בדגש על אלה הקשורים לתפקוד קומפלקס ולפעילות מיטוכונדריאלית.

בניגוד לגישות הטיפול המקובלות בהלם היפולמי, הכוללות החזרת נוזלים שעלולה להחמיר את הנזק לרקמות עקב פציעת איסכמיה-ריפרפוזיה, הגישה החדשה עשויה להפחית באופן משמעותי את ההשפעות המזיקות הללו, לשפר את סיכויי ההישרדות ולהפחית את הסיבוכים הקשורים לטראומה חמורה.

ד"ר פורר ציין כי "אובדן דם מאסיבי נותר אתגר קריטי במיוחד ברפואה דחופה, הן בזירת הקרב והן במקרי טראומה אזרחיים. הממצאים שלנו מצביעים על כך שהפעלת PKC-ε יכולה להיות גישה טיפולית יעילה ביותר, אשר עשויה לחולל מהפכה בטיפול בטראומה על ידי מתן כלי חזק למטפלים בקו הראשון לשיפור סיכויי ההחלמה של הפצועים". עם זאת, ד"ר פורר הדגיש כי נדרש מחקר קליני נוסף לפני שניתן יהיה ליישם את הטיפול באופן רחב בשטח.

ד"ר שמחוני הוסיפה כי "בשעה שאנחנו משיגים הישגים יוצאי דופן בהצלת חיי אדם מפציעות קשות ביותר, חוקרי החיל והאוניברסיטה העברית בוחנים ומפתחים את נתיבי הטיפול העתידיים, שיכללו כלים חדשים ותרופות שיוכלו להיות בארגז הכלים של כל חובש ומטפל בכיר. הכוונה לתת טיפול מסוג זה זמן קצר מאוד לאחר הפציעה ולאפשר להגביר את יציבות הפצועים המדממים דימום משמעותי בין אם במקרי טראומה אזרחית או צבאית".