במחקר רטרוספקטיבי כחלק ממחקר EMPA-KIDNEY, החוקרים בחנו את ההשפעות הלבביות ארוכות הטווח של אמפגליפלוזין (empagliflozin), מעכב SGLT2, על חולים עם מחלת כליות כרונית (CKD) שהיו בסיכון להתקדמות המחלה, במיוחד תוך התמקדות בתוצאים לאחר הפסקת התרופה.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 6,609 חולים עם מחלת כליות כרונית אשר חולקו באקראי לקבלת אמפגליפלוזין 10 מ"ג ליום (43% מהחולים) או אינבו (40%), ומתוכם, 4,891 (74%) המשיכו במעקב של שנתיים בממוצע. לכל המטופלים היה קצב סינון גלומרולרי (eGFR) משוער שנע בין 20 עד פחות מ-90 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר, כאשר אלו עם eGFR בין 45 ל-90 נזקקו ליחס אלבומין-קריאטינין בשתן של לפחות 200. לאחר המחקר הראשוני, מטופלים שהסכימו היו במעקב במשך שנתיים נוספות מבלי שקיבלו את תרופת המחקר, אם כי רופאים מקומיים יכלו לרשום כל מעכב SGLT2 על פי הצורך. התוצא המשולב העיקרי היה התקדמות של מחלת כליות או תמותה קרדיווסקולרי לאורך כל תקופת המחקר.
מתוצאות המחקר עולה כי לאורך התקופה הפעילה והן התקופה שלאחר המחקר, התקדמות מחלת כליות או תמותה קרדיווסקולרית התרחשו ב-865 מתוך 3,304 חולים (26.2%) בקבוצת האמפגליפלוזין בהשוואה ל-1,001 מתוך 3,305 חולים (30.3%) בקבוצת האינבו (יחס סיכון 0.79, רווח בר סמך 95%, 0.72-0.87). בתקופה שלאחר המחקר, יחס הסיכון לאירועים אלו היה 0.87 (רווח בר סמך 95%, 0.76-0.99). במשך כל תקופת המחקר, שיעורי התקדמות מחלת הכליות היו 23.5% בקבוצת האמפגליפלוזין לעומת 27.1% בקבוצת האינבו. תמותה או מחלת כליות סופנית התרחשו ב-16.9% בקבוצת האמפגליפלוזין לעומת 19.6% בקבוצת האינבו. תמותה קרדיווסקולרית התרחשה ב-3.8% בקבוצת האמפגליפלוזין לעומת 4.9% בקבוצת האינבו. אמפגליפלוזין לא השפיע על שיעור מקרי התמותה שאינם קרדיווסקולריים, שעמד על 5.3% בשתי הקבוצות.
החוקרים סיכמו כי אמפגליפלוזין המשיך לספק יתרונות לבביים וכלייתיים עד 12 חודשים לאחר הפסקת הטיפול בחולים עם מחלת כליות כרונית, דבר המצביע על השפעות מתמשכות מעבר לתקופת השימוש הפעיל בתרופות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
