במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת American Journal of Ophthalmology, הוצגו ממצאים היסטופתולוגיים מפורטים של שתי עיניים שעברו אנוקלאציה בעקבות אובדן ראייה חמור המלווה בדימומים ברשתית, ציפוי כלי דם, ואי-פרפוזיה וסקולרית, לאחר מתן מנה ראשונית של פגצטאקופלאן תוך-זגוגיתי. שני המטופלים הציגו סימפטומים חמורים 9 ימים לאחר ההזרקה, ולמרות טיפול בהמשך, לא חלה שיפור במצבם. החוקרים מציעים כי מדובר בתגובה של רגישות יתר לתרופה כמנגנון הפתוגנזה של התסמונת הקלינית, אשר כונתה בעבר "וסקוליטיס חסימתי דימומי של הרשתית".
עוד בעניין דומה
מדובר בסדרת מקרים רטרוספקטיבית, רב-מרכזית, של שתי עיניים שעברו אנוקלאציה משני מטופלים שטופלו בפגצטאקופלאן תוך-זגוגיתי. מדדי התוצא העיקריים היו סקירה היסטופתולוגית ואפיון אימונופנוטיפי.
התוצאים מראים כי שני המטופלים הציגו דלקת ואובדן ראייה משמעותי 9 ימים לאחר ההזרקה הראשונית של פגצטאקופלאן, ללא שיפור לאחר מכן, ועברו אנוקלאציה לשליטה בכאב. בדיקה היסטולוגית של העיניים שהוצאו (מטופל 1 ארבעה חודשים לאחר ההזרקה ומטופל 2 לאחר 40 יום) חשפה פקקת וסקולרית נרחבת, דימומים ונמק ברשתית, ותסנין דלקתי צפוף באוויאה ובאופן משתנה בעצב הראייה, באפיסקלרה ובגידי השרירים, המורכב בעיקר מתאי T, מקרופאגים ואאוזינופילים. בולט במיוחד היה שהתסנין הדלקתי נעדר מהרשתית. בנוסף, עין אחת הדגימה מוקדים מרובים של תפליטים וסקולריים דמויי גלומרולי בטרקט האוויאלי ופקקת עם רה-קנליזציה מוקדית של כלי דם בעצב הראייה.
החוקרים מסיקים כי וסקולופתיה רטינלית ודלקת דמית (כורואידיטיס) מושרות-תרופה ומתווכות-חיסון (DIRVAC) מהוות סיבוך נדיר אך חמור לאחר הזרקת פגצטאקופלאן. הממצאים ההיסטופתולוגיים שחשפו פקקת וסקולרית, דימומים ונמק ברשתית, ותסנין דלקתי באוויאה, בעצב הראייה ובאפיסקלרה, מעידים על תגובת רגישות יתר מושהית כגורם הפתוגני העיקרי. נוסף על כך, הממצאים האימונוהיסטוכימיים הצביעו על השתתפות תאי T, מקרופאגים ואאוזינופילים בתגובה הדלקתית. למרות מגבלות בפירוש הממצאים בשל שינויים בעיניים לפני האנוקלאציה, תוצאות אלו עשויות לשפוך אור על מנגנוני הפגיעה ודרכי ההתמודדות עם סיבוכים כאלה בעת טיפול בפגצטאקופלאן.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
