במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Psychiatry נמצא כי הסיכון הפוליגני לסכיזופרניה מתרכז בתאי אמקרין ברשתית, וכי הפרעות בתפקוד הסינפסות בסכיזופרניה משתקפות גם ברשתית. בנוסף, טרשת נפוצה נמצאה קשורה גנטית לתאי מיקרוגליה ואוכלוסיות תאי חיסון ברשתית. המחקר, שבוצע על ידי צוות חוקרים מגרמניה וארה"ב, שילב נתונים מסקירות גנטיות רחבות היקף של הפרעות שונות עם נתונים טרנסקריפטומיים של הרשתית, ומספק תובנות חדשות לגבי הבסיס התאי של שינויים ברשתית בהפרעות נוירופסיכיאטריות ונוירולוגיות.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביקשו לבדוק האם סוגי תאים ספציפיים ברשתית מושפעים מהסיכון הגנומי להפרעות נוירופסיכיאטריות ונוירולוגיות, ולחקור את המנגנונים שדרכם הסיכון הגנומי מתכנס בסוגי תאים אלה. הרשתית, כחלק נגיש של מערכת העצבים המרכזית, מהווה "חלון" ייחודי לחקר מנגנונים פתופיזיולוגיים של הפרעות מוח בבני אדם. מחקרי הדמיה ואלקטרופיזיולוגיה בעבר חשפו שינויים ברשתית במגוון הפרעות נוירופסיכיאטריות ונוירולוגיות, אך נותר לא ברור אילו סוגי תאים ספציפיים ומנגנונים ביולוגיים מעורבים בתהליכים אלה.
מחקר הקשר הגנטי הזה שילב ממצאים ממחקרים גנומיים רחבי היקף (GWAS) בסכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית, דיכאון מג'ורי, טרשת נפוצה, מחלת פרקינסון, מחלת אלצהיימר ושבץ, יחד עם מאגרי נתונים טרנסקריפטומיים של תאים בודדים מהרשתית בבני אדם, קופי מקוק ועכברים. מדד התוצא העיקרי היה העשרה ספציפית לסוגי תאים של עומס סיכון גנטי להפרעות נוירופסיכיאטריות ונוירולוגיות בפרופילי ביטוי הגנים של תאי הרשתית. לזיהוי סוגי תאים רגישים, החוקרים השתמשו בניתוח העשרה של סוגי תאים באמצעות Multi-Marker Analysis of Genomic Annotationי(MAGMA), ובהמשך ביצעו ניתוחי מסלולים ביולוגיים. לתרגום התוצאות לרמה המבנית, החוקרים השתמשו בנתוני טומוגרפיה אופטית של הרשתית (OCT) שנאספו בין השנים 2009-2010, יחד עם נתוני גנוטיפ מקוהורט ה-UK Biobank. ניתוח הנתונים בוצע בין השנים 2022-2024.
התוצאים הראו שפרופילי הביטוי של תאי אמקרין (תאי עצב ביניים ברשתית) היו עשירים באופן מובהק בסיכון גנטי לסכיזופרניה בכל מיני היונקים שנבדקו ובשלבי התפתחות שונים. העשרה זו נבעה בעיקר מגנים המעורבים בביולוגיה של סינפסות. בנוסף, פרופילי ביטוי של אוכלוסיות תאי חיסון ברשתית, כולל תאי מיקרוגליה, היו עשירים בסיכון גנטי לטרשת נפוצה. למרות הבדיקה המקיפה, לא נמצאו קשרים עקביים בין סוגי תאים ברשתית להפרעה דו-קוטבית, דיכאון מג'ורי, מחלת פרקינסון, מחלת אלצהיימר או שבץ.
ברמה המבנית, סיכון פוליגני גבוה יותר לסכיזופרניה היה קשור להידקקות שכבת תאי הגנגליון והשכבה הפלקסיפורמית הפנימית (ganglion cell inner plexiform layer), המכילה דנדריטים וקשרים סינפטיים של תאי אמקרין (B, −0.09; רווח בר-סמך 95%: −0.16 עד −0.03; P = .007; n = 36,349; גיל ממוצע 57.50 שנים, סטיית תקן 8.00; 19,859 נשים [54.63%]). במקביל, סיכון פוליגני גבוה יותר לטרשת נפוצה היה קשור לעיבוי שכבת סיבי העצב ברשתית (retinal nerve fiber layer) (B, 0.06; רווח בר-סמך 95%: 0.02 עד 0.10; P = .007; n = 36,371; גיל ממוצע 57.51 שנים, סטיית תקן 8.00; 19,843 נשים [54.56%]).
מחקר זה מספק תובנות חדשות לגבי הבסיס התאי של שינויים ברשתית בהפרעות נוירופסיכיאטריות ונוירולוגיות, ומדגיש את הפוטנציאל של הרשתית כאמצעי לחקר הפתולוגיה הסינפטית בסכיזופרניה. הממצאים מצביעים על כך שתאי אמקרין ברשתית עשויים לשקף תהליכים סינפטיים פתולוגיים שמתרחשים במערכת העצבים המרכזית בסכיזופרניה, ושתאי מיקרוגליה ותאי חיסון אחרים ברשתית עשויים להיות רלוונטיים לתהליכים הפתולוגיים בטרשת נפוצה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
