הנחיות קליניות בנושא טיפול בהיפרכולסטרולמיה בקרב מבוגרים מעל גיל 75 ללא מחלות לב וכלי דם איסכמיות פורסמו לאחרונה בכתב העת של האגודה האמריקאית לגריאטריה, Journal of the American Geriatrics Society.
עוד בעניין דומה
ההנחיות נוסחו על ידי צוות מומחים מתחומי הגריאטריה, קרדיולוגיה, אנדוקרינולוגיה, ליפידולוגיה קלינית ורוקחות ומבוססות על קונצנזוס מומחים משתי אגודות מקצועיות מובילות - האגודה האמריקאית לגריאטריה (AGS) והאגודה הלאומית לליפידים (NLA).
צוות המומחים ממליץ על גישה אינדיבידואלית, מותאמת-חולה, המתחשבת בסיכון הקרדיווסקולרי, במחלות רקע, במצב תפקודי וקוגניטיבי, בתוחלת החיים ובהעדפות המטופל. שימוש בכלי הערכת סיכון וקבלת החלטות משותפת הם מרכיבים חיוניים בניהול הטיפול המיטבי במבוגרים מעל גיל 75.
ההנחיות מצביעות על כך שגם בקרב מבוגרים מעל גיל 75, רמות גבוהות של כולסטרול LDL קשורות לעלייה בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים.
במחקר פרוספקטיבי מקופנהגן שכלל משתתפים בגילאי 20-100 נמצא כי הסיכון היחסי לאוטם שריר הלב ולמחלות קרדיווסקולריות איסכמיות יורד עם העלייה בגיל, אך עדיין נשאר משמעותי סטטיסטית גם בגילאי 80-100. חשוב לציין שהסיכון המוחלט דווקא עולה עם הגיל, כלומר, שמספר האנשים שיש לטפל בהם כדי למנוע אירוע אחד (NNT) קטן יותר בקרב מבוגרים.
עוד נכתב כי מדדי הסיכון המסורתיים פחות מדויקים בקרב מבוגרים מעל גיל 75, בעיקר כי הגיל הכרונולוגי מקבל משקל גבוה בנוסחאות אלו. בנוסף, רוב המדדים אינם מתחשבים במחלות נלוות, תפקוד תפקודי, שבריריות וקוגניציה המשפיעים משמעותית על הפרוגנוזה בגיל המבוגר.
הצוות ממליץ לשקול שימוש במודלים המותאמים לניתוח סיכונים מתחרים (כמו SCORE2-OP או NORRISK2) ובבדיקת סידן בעורקים כליליים (CAC) לזיהוי מדויק יותר של מבוגרים בסיכון גבוה.
בהתייחסות ליעילות הסטטינים במניעה ראשונית אצל מבוגרים, נכתב כי ניתוח מחקרים מבוקרים הראה שהטיפול בסטטינים מפחית אירועים קרדיווסקולריים גם בקרב מבוגרים מעל גיל 75, אם כי הראיות מצומצמות יותר מאשר באוכלוסיות צעירות יותר. אצל מבוגרים ללא מחלה קרדיווסקולרית קיימת, ההפחתה בסיכון היתה בגבול המובהקות הסטטיסטית, אך התועלת המוחלטת גבוהה יותר בגלל הסיכון הבסיסי הגבוה יותר בגיל מבוגר.
מהמחקרים עולה כי אין עלייה בסיכון לתופעות לוואי שריריות בקרב מבוגרים מעל גיל 75 בהשוואה לצעירים יותר; קיימת עלייה קטנה בסיכון להתפתחות סוכרת חדשה, אך התועלת הקרדיווסקולרית עולה על סיכון זה ורוב המחקרים אינם מראים פגיעה קוגניטיבית עקב טיפול בסטטינים וחלקם אף מצביעים על אפקט מגן אפשרי.
הצוות מדגיש את חשיבות ההתייחסות למצב התפקודי, הקוגניטיבי והשבריריות בהחלטה על טיפול, ומציע כלים להערכת תוחלת החיים והתפקוד. ההנחיות מצביעות על כך שכלים כמו ה-Clinical Frailty Scale וה-Mini-Cog יכולים לסייע בקבלת החלטה מושכלת. עוד נכתב כי קבלת החלטות משותפת עם המטופל היא קריטית, במיוחד באוכלוסיה המבוגרת.
המאמר מתייחס גם לשאלה מתי ראוי להפסיק טיפול. מחקרי עוקבה גדולים (מצרפת, דנמרק ואיטליה) הראו עלייה בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים בעקבות הפסקת סטטינים, אך בחולים עם מחלה מגבילת חיים ותוחלת חיים מוערכת של פחות משנה, הפסקת הטיפול שיפרה את איכות החיים ללא הבדל בהישרדות.
עוד נכתב כי במבוגרים עם אי-סבילות לסטטינים או שאינם מגיעים ליעד ה-LDL, אפשר לשקול טיפול באזטימיב. מחקר EWTOPIA 75 הראה הפחתה של 34% באירועים קרדיווסקולריים עם אזטימיב במבוגרים מעל גיל 75. עבור אלה עם אי-סבילות לסטטינים, ניתן לשקול גם טיפול בחומצה במפדואית (bempedoic acid), אם כי הנתונים מוגבלים יותר.
כיום מתנהלים שני מחקרים גדולים (STAREE ו-PREVENTABLE) הבוחנים את יעילות ובטיחות הסטטינים במבוגרים במניעה ראשונית וכן שני מחקרים (SITE ו-STREAM) הבודקים את השפעת הפסקת סטטינים. תוצאותיהם ייתנו מענה לשאלות רבות הקיימות כיום.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
