במחקר רטרוספקטיבי, החוקרים בחנו את הקשר בין יחס נויטרופילים ללימפוציטים (NLR) – שהוא סמן לדלקת מערכתית – לבין תוצאים קרדיווסקולריים בקרב מטופלים עם או בלי סוכרת, העוברים התערבות כלילית מלעורית (PCI). יחס NLR נמצא קשור בעבר לתוצאים קרדיווסקולריים שליליים, אך קיים מידע מוגבל לגבי חשיבותו הפרוגנוסטית בקרב חולי סוכרת העוברים התערבות כלילית מלעורית.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 9,427 חולים שעברו התערבות כלילית מלעורית בין השנים 2012 ל־2022, מתוכם 48.5% (כ־4,572 חולים) אובחנו עם סוכרת. כלל המטופלים חולקו לרביעונים לפי ערך NLR בתוך קבוצות הסוכרתיים והלא-סוכרתיים. למטופלים עם סוכרת היו יותר מחלות רקע ורמות גבוהות יותר של CRP. בנוסף, מטופלים עם NLR גבוה בשתי הקבוצות הציגו מחלה כלילית רב-כלית עם הסתיידות משמעותית. התוצא העיקרי שנבדק היה אירועים קרדיווסקולרים חמורים שכללו תמותה מכל סיבה, אוטם לבי ספונטני או שבץ. תוצאים משניים כללו כל מרכיב בנפרד, צורך בחידוש אספקת דם לכלי הדם, דימום ופגיעה כלייתית חריפה לאחר הפרוצדורה. בוצע ניתוח סטטיסטי באמצעות מודל רגרסיה רב-משתני של cox, עם התאמה למאפיינים קליניים בסיסיים רלוונטיים.
מתוצאות המחקר עולה כי מטופלים עם סוכרת ברבעון העליון של NLR סבלו משיעור גבוה במיוחד של אירועים קרדיווסקולריים חמורים - 15.7%. נמצא קשר עצמאי בין NLR מוגבר לבין תוצאים שליליים בקרב מטופלים עם סוכרת וגם ללא סוכרת, גם לאחר התאמה למאפיינים קליניים. הקשר היה מובהק בעיקר בהקשר של תמותה מכל סיבה בשתי הקבוצות, וכן אוטם לבבי בקרב חולי הסוכרת.
החוקרים סיכמו כי יחס נויטרופילים ללימפוציטים גבוה קשור לתוצאים קליניים גרועים יותר לאחר התערבות כלילית מלעורית, ללא תלות בנוכחות סוכרת. עם זאת, השילוב של סוכרת ו-NLR גבוה נמצא כמנבא גרוע ביותר לפרוגנוזה קרדיווסקולרית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
