"אטלס פרנקופף", שנחשב למשך עשרות שנים למקור הסמכות הגדול ביותר באנטומיה אנושית, נושא עימו את אחד הכתמים האפלים ביותר בהיסטוריה הרפואית המודרנית. האטלס, שפורסם בשבעה כרכים בין השנים 1937 ל-1960, נוצר בהנחייתו של ד"ר אדוארד פרנקופף, רופא נאצי נלהב, שמונה לדיקן בית הספר לרפואה באוניברסיטת וינה לאחר האנשלוס בשנת 1938. תחת הנהגתו פוטרו כמעט 80% מאנשי סגל בית הספר, כולל כל היהודים ומתנגדי המשטר הנאצי.
בעקבות פניות של יד ושם בירושלים פתחה אוניברסיטת וינה בחקירה שחשפה את האמת המזעזעת: האיורים המפורטים והמדויקים להפליא התבססו על גופותיהם של לפחות 1,377 אנשים שהוצאו להורג על ידי הנאצים בין השנים 1938 ל-1945. למרות מקורו המחריד, רבים בקהילה הרפואית המשיכו להשתמש באטלס במשך עשרות שנים, גם לאחר חשיפת האמת, בטענה שאיכותו הגבוהה והדיוק שלו עולים על כל חלופה קיימת, במיוחד בתיאור מערכת העצבים ההיקפית.
הדילמה האתית הובילה ליצירת "פרוטוקול וינה" בשנת 2017, מסמך שנכתב בהתייעצות עם מומחים להלכה יהודית, שקבע כי ניתן להשתמש באטלס במקרים מצילי חיים, בתנאי שהמטופל מודע למקורו ומסכים לכך. אך עבור רופא אחד, פתרון זה לא היה מספק.
מלימוד על השואה לפעולה נגד עוול רפואי
"זה עלבון לאנושות", אומר ד"ר קליאנם שיבקומר, קרדיולוג ומנהל מרכז הפרעות קצב הלב בבית הספר לרפואה ב-UCLA. "איך יכולה הרפואה לשאת כתם כזה?". את הדברים אמר בראיון לאתר UCLA Health שנערך לרגל השקת החלק השני של האטלס החדש שיצר בחודש ינואר האחרון.
בשנת 2012, כששמע לראשונה על מקורות אטלס פרנקופף, החליט ד"ר שיבקומר לעשות מעשה שרבים טענו שהוא בלתי אפשרי – ליצור אלטרנטיבה טובה יותר שתהפוך את הצורך באטלס המקורי למיותר.
ד"ר שיבקומר, שנולד ב-1968 בצ'נאי שבהודו, זוכר היטב את החשיפה הראשונה שלו לזוועות השואה. "הייתי בן 12 כשסבי הביא חבר, צלם מלחמה בריטי, להראות תמונות ממחנות הריכוז", הוא מספר. "אני זוכר את אבי וסבי מצטטים את הסופר היהודי איטלקי פרימו לוי: 'זה קרה, זה יכול לקרות שוב וזה יכול לקרות בכל מקום'".
כאלקטרופיזיולוג מוביל, ד"ר שיבקומר התמחה בטיפול בהפרעות קצב לב. תחת הנהגתו, מרכז הפרעות קצב הלב של UCLA זכה לפרסום בינלאומי והפך למוקד לניתוחים והתייעצויות במקרים המורכבים ביותר. בספטמבר 2023 קיבלה קבוצתו מענק של 11.5 מיליון דולר מהמכונים הלאומיים לבריאות (NIH) לחקר השימוש במודולציה של מערכת העצבים למניעת הפרעות קצב קטלניות.
"כל הדרכים הובילו לפרנקופף": כשאתיקה פוגשת אנטומיה
עם התפתחות עבודתו בתחום מודולציית עצבים לטיפול במחלות לב, נזקק ד"ר שיבקומר למקור אנטומי מפורט של מערכת העצבים ההיקפית. "כל הדרכים הובילו לפרנקופף", הוא אומר בצער. בשנת 2012 קיבל במתנה מעמית קנדי סט שלם של אטלס פרנקופף ואז התוודע לראשונה להיסטוריה האפלה שלו.
"הוא היה מזועזע מכך", מספרת ד"ר ברברה נטרסון-הורוביץ, עמיתה של ד"ר שיבקומר ומנהלת שותפה של תכנית הרפואה האבולוציונית ב-UCLA. "הוא נעשה אובססיבי להגיע לשורש העניין. הייתי נכנסת למשרדו ומוצאת אותו נפגש עם רבנים, מנסה ללמוד עוד".
בניגוד לגישה שהסתפקה בהכרת האתיקה המורכבת של השימוש באטלס, ד"ר שיבקומר החליט לנקוט בגישה אקטיבית יותר. מוקדם יותר הוא כבר התנסה בפרויקט דומה, כאשר מצא, רכש אוסף של אלפי שקופיות המציגות את האנטומיה של הלב, שצילם ד"ר וואלאס א. מקאלפין בשנות ה-70.
ב-1975, ד"ר מקאלפין, מנתח לב מטולדו, אוהיו, פרסם אטלס אנטומי של הלב והעורקים הכליליים, המציג תמונות פוטוגרפיות מפורטות מאוד של האנטומיה הלבבית. "הוא הפך את המרתף של ביתו לסטודיו לצילום", אומר ד"ר שיבקומר. "התוצאה היתה יצירת אמנות".
ד"ר שיבקומר נתקל באטלס זה לא רב לאחר מותו של ד"ר מקאלפין בשנת 2005, ואז יצא לחפש את התמונות המקוריות. בסופו של דבר, הוא מצא את האוסף שכלל כ-4,000 שקופיות במרתף ספריית קליבלנד קליניק, רכש אותן והפך אותן לדיגיטליות וזמינות בחינם.
עם התקדמות המחקר נוכח ד"ר שיבקומר לדעת כי עד שנת 2010, מודולציה עצבית הפכה למפתח מרכזי בטיפול במחלות לב וכלי דם. למרות ערכו הרב של אטלס מקאלפין, חסרונו הגדול היה ברור - הוא התמקד בלב בלבד ולא סיפק את המידע החיוני על מערכת העצבים ההיקפית הדרושה לפיתוח טיפולים חדשניים. כאן החל ד"ר שיבקומר לחפש משאבים אנטומיים שמספקים מפה מפורטת של העצבים ההיקפיים כדי לסייע לקבוצתו בפיתוח פרוצדורות חדשות.
"כשאמרתי לאנטומאים שאנחנו הולכים ליצור אטלס חדש שיחליף את פרנקופף, הם אמרו שזה בלתי אפשרי", מספר ד"ר שיבקומר. "אבל כאלקטרופיזיולוגים, לא נתקלנו באף הפרעת קצב שאיננו מסוגלים לנהל. עשינו דברים קשים יותר. זה אפשרי".
היד הנצחית: מחזון לפרויקט אנטומי חדשני
ד"ר שיבקומר נעזר בעמיתיו והיה מחויב למאמץ שנמשך עשר שנים ליצירת אטלס אנטומי חדש וטוב יותר, שיהיה זמין בחינם לקהילה הרפואית והמדעית. אך הפרויקט התרחב הרבה מעבר לחזון הראשוני. יחד עם ד"ר נטרסון-הורוביץ הוא יסד את פרויקט Amara Yad – שילוב של סנסקריט ועברית שמתורגם ל"היד הנצחית" – שבמסגרתו יופקו עד 40 אטלסים אנטומיים בגישה פתוחה.
ד"ר קליאנם שיבקומר וד"ר ברברה נטרסון-הורוביץ מציגים את הכרך הראשון של האטלס החדש שנוצר על ידי פרויקט Amara Yad. צילום: מילו מיטשל/ UCLA
הפרויקט הושק רשמית בשנת 2012 במרכז הפרעות קצב הלב של UCLA. הכרך הראשון בסדרת The Anatomical Basis of Cardiac Interventions, אטלס האנטומיה הלבבית, פורסם ב-2022, ואחריו בינואר 2025 הושק הכרך השני המתמקד באלקטרופיזיולוגיה התערבותית. בסך הכל, הסדרה תכלול שבעה כרכים המוקדשים לאנטומיה של הלב, לפני שהפרויקט יתרחב וימפה את כל הגוף האנושי.
פרויקט Amara Yad שם לו למטרה להפיק עד 40 אטלסים אנטומיים בגישה פתוחה, תוך ניצול התקדמויות מדעיות וטכנולוגיות למיפוי הגוף האנושי כולו. מעבר לכך, הפרויקט מבקש לחנך סטודנטים לרפואה ומתמחים בנושא דילמות מוסריות מהעבר ומההווה של מקצוע הרפואי, תוך תמיכה בכלים להתמודדות עם הנזק ושיקום האמון וחינוך דור חדש של רופאים על חובתם האתית כלפי מטופליהם.
במאמר מערכת בכתב העת של הקולג' האמריקאי לקרדיולוגיה JACC מינואר האחרון, עליו חתומים ד"ר שיבקומר וד"ר הרלן קרומהולץ, נכתב כי בניגוד לאטלסים האנטומיים המסורתיים, האטלסים נוצרו על ידי קרדיולוגים פעילים ולא אנטומאים, מה שמעניק להם רלוונטיות קלינית ייחודית.
הצוות מיישם טכניקות מתקדמות של שימור והחדרת נוזלים בלחץ (pressure perfusion) שפיתח ד"ר מקאלפין ומשלב אותן עם טכנולוגיות חדשניות של הדמיה תלת מימדית בחדות גבוהה. האטלסים כוללים רצפי דיסקציה מתקדמים, תצוגות תלת מימדיות באמצעות אנאגליפים מיוחדים, ומספקים פרספקטיבות המותאמות לפרוצדורות התערבותיות מודרניות.
מפרי עץ מורעל למשאב של ריפוי וכבוד
"בניגוד למסמכים של פרנקופף המתעדים מוות, האטלסים האנטומיים של שיבקומר יהיו כלים רבי עוצמה להצלת חיים", אומרת ד"ר נטרסון-הורוביץ.
הרב מייקל ברנבאום, מנהל מכון סיגי צירינג לחקר ההשלכות האתיות והדתיות של השואה באוניברסיטה היהודית האמריקאית, משווה את הידע שמקורו בעבודתו של פרנקופף לפרי מעץ מורעל. "אלה הם רווחים שהושגו בדרכים פסולות", הוא מסביר. "למרות שהמידע חיוני, לא היינו רוצים ליהנות מאותם פשעים רפואיים. אנחנו רוצים למצוא את הידע הזה באופן שאינו מפר אתיקה ונורמות".
ד"ר ריצ'רד פאנוש, רופא שהוביל מאבק נגד השימוש באטלס פרנקופף עוד בשנות ה-90, רואה בעבודתו של ד"ר שיבקומר צעד משמעותי. "המעשה שלו הוא הרואי", הוא אומר. "הוא שינה לחלוטין את השיח. אם האטלס הופך למיושן, כל הסוגיות האתיות האחרות הופכות לחסרות חשיבות".
"אפילו במקצוע שנשבע להגן ולרפא, התנהגות אנושית יכולה להידרדר למקומות נמוכים ומרושעים מאוד", מוסיפה ליבה גפט, לשעבר מנהלת מוזיאון הסובלנות בלוס אנג'לס. "לעולם איננו יכולים לעבור לסדר היום על ניצול הכוח והסמכות שניתנו בידי הרופא למען תפישה מפוקפקת כלשהי של קידמה מדעית".
במשרדו במרכז הפרעות קצב הלב של UCLA, ד"ר שיבקומר מציג בגאווה פוסטר ממוסגר של "פירמידת ההצלחה" של ג'ון וודן, המאמן האגדי של נבחרת הכדורסל של UCLA. אחד הציטוטים האהובים עליו של וודן הוא: "זה לא כל כך חשוב מי מתחיל את המשחק, אלא מי מסיים אותו".
עבור ד"ר שיבקומר, המשפט הזה מתמצת את מאמציו להחליף את מורשתו האכזרית של ד"ר פרנקופף. "כשאתה מגלה שהיסוד של מה שחשבת עליו כבניין יפה הוא רקוב, אתה לא ממשיך לבנות עליו", הוא אומר. באמצעות פרויקט Amara Yad, הוא מקווה לסיים את המשחק עם ניצחון לאתיקה הרפואית ולכבוד האדם.
"אל תגידו יום יבוא - הביאו את היום"
"שנים רבות אנו מלמדים אודות אטלס פרנקופף והדילמות האתיות העולות מתוך המשך השימוש בו, עכשיו הדיון האתי מתייתר", אומר לדוקטורס אונלי ד"ר מתי פוקס, רכז תכנית לימודי רפואה בשואה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. "כל הכבוד לקרדיולוג ד"ר שיבקומר על הפרויקט. אני מקווה שבעתיד ימשיכו ללמוד על האטלס אך כדוגמה לגבולות שיש להציב בפני חוקרים המבקשים לקדם את המדע והאנושות תוך פגיעה בזכויות הפרט של המטופלים, ודרכים להתמודדות נאותה כאשר עוולות מתגלות במחקר".
לדברי ד"ר פוקס, מעשיו של ד"ר שיבקומר הם שיעור בנושא לקיחת האחריות האישית על המקצוע. "גם עם העוול נעשה על ידי רופא אחר, ישנה אחריות של כלל הרופאים למקצוע. נחישותו לשנות את פני המקצוע לטובה ולא להשלים עם עלוות העבר היא בבחינת 'אל תגידו יום יבוא - הביאו את היום' כמילותיו של יעקב רוטבליט ב'שיר לשלום'".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
