במרץ 2020, מיליארדי אנשים הביטו מבעד לחלונותיהם אל עולם שלא הכירו כשלפתע נאסר עליהם לצאת מבתיהם וחייהם הצטמצמו באחת לארבעה קירות ומסכי מחשב. ברחבי העולם הופיעו מנהיגי המדינות בטלוויזיה כשהם מורים לאזרחיהם להישאר בבית ולצאת ממנו רק לצורך קניית מצרכים חיוניים, בניסיון אחרון לרסן את התפשטות נגיף הקורונה שגבה עד אז חיים של אלפי אנשים.
בכמה מדינות וביניהן שוודיה, טאיוואן, אורוגוואי, איסלנד ואחרות, מעולם לא הטילו סגר ולא חתמו על צווי חירום מחייבים שהוטלו על חלקים נרחבים מאוכלוסיית העולם. מדינות אלו בחרו באמצעים אחרים, כגון הגבלות על התקהלויות גדולות, בדיקות נרחבות, בידוד נדבקים או הגבלות נסיעה. מה אפשר ללמוד מהן?
האם הסגרים הצילו חיים?
בעת שמרבית העולם מצא את עצמו בבידוד חברתי ומוגבל לבתים בחודש מרץ 2020, כשנגיף הקורונה התפשט במהירות מסחררת, מספר מדינות בחרו שלא להטיל מגבלות סגר. חמש שנים לאחר מכן בוחנים כתבי ה-BBC את השלכות ההחלטה.
בשוודיה, אנה מק מנוס, מנהלת משאבי אנוש ובלוגרית, זוכרת כיצד בעלי כלבים במדינות אחרות לא יכלו אפילו להוציא את חיות המחמד שלהם לטיול בשל כללי הסגר. היא זוכרת את עצמה יוצאת לטיולים תכופים באתרי טבע, אך גם את העובדה שהיא ועמיתיה עטו מסיכות בהתמדה בבית החולים הווטרינרי שבו עבדה ב-2020. בנוסף, היא ובן זוגה נמנעו ממסעדות ומפגישות מרובות משתתפים. גם כיום, מק מנוס אומרת שאינה בטוחה מה לחשוב על האסטרטגיה הרשמית של שוודיה. "אני רוצה להתבסס על עובדות כמו כמה אנשים מתו", היא אומרת. "האם יכולנו להציל הרבה יותר אנשים אילו היה לנו סגר?".
מדענים ניסו לענות על שאלה זו. אינגבורג פורטון מהמכון הנורבגי לבריאות הציבור וחוקרים ממדינות אחרות, כולל שוודיה, פרסמו מחקר ב-European Journal of Public Health בחודש מאי האחרון ובו השוותה התמותה העודפת בשוודיה, בנורבגיה, בדנמרק ובפינלנד במהלך השנים הראשונות של המגיפה.
בעוד ששוודיה נמנעה מהגבלות ממשלתיות נוקשות והסתמכה בעיקר על שינויים התנהגותיים מרצון מצד אזרחיה, שלוש המדינות האחרות הטילו סגרים נוקשים בשלבים המוקדמים של המגיפה. נורבגיה, פינלנד ודנמרק סגרו בתי ספר וביקשו מהציבור לעבוד מהבית, אך נמנעו מלהגביל אנשים להישאר רק בבתיהם כפי שעשו מדינות אחרות, ביניהן ישראל.
המדיניות בשוודיה התוותה שגרת קורונה לאורך זמן תוך פגיעה מינימלית בשגרת החיים. צילום: שאטרסטוק
באופן לא מפתיע, החוקרים מצאו זינוק בולט בתמותה עודפת בשוודיה במהלך גלי המגיפה הראשונים באביב ובחורף 2020, כאשר נגיף הקורונה התפשט ביתר חופשיות מאשר במדינות השכנות. אך בעוד שבשנת 2020 עודף התמותה ירד בשלוש המדינות האחרות, בשנים הבאות (2021-2022) הוא עלה בהשוואה לשוודיה.
"לארבע המדינות יש מספר דומה של שיעור תמותה חריג כאשר מביאים בחשבון את העובדה שגודל האוכלוסיה שונה", אומרת פורטון. הסגרים השפיעו חלקית על העיתוי שבו התרחשו זינוקים בתמותה העודפת. באשר לגישה של נורבגיה, פורטון מוסיפה: "כנראה שהשארנו בחיים אנשים מבוגרים ופגיעים לתקופה ארוכה יותר". לעומת זאת, הרשויות בשוודיה ספגו ביקורת בשנת 2020 על מספר גבוה של מקרי מוות בבתי אבות.
חוקרים אחרים מדגישים כי הסגרים היו חיוניים להצלת חיים בחלקה המוקדם של המגיפה, לפני שהחיסונים היו זמינים וגם כדי להגביל את הלחץ על שירותי הבריאות. עד חודש מרץ 2020, לחץ זה כבר היה חמור בבריטניה, אומר אדם קוצ'רסקי, פרופ' לאפידמיולוגיה של מחלות זיהומיות בבית הספר להיגיינה ולרפואה טרופית בלונדון. "מערכת הבריאות הבריטית (ה-NHS) הוצפה", הוא אומר בהתייחסו לעדותם הטעונה של רופאים בחקירה הציבורית של בריטניה על מדיניות הממשלה בהתמודדות עם הקורונה וכחלק מהטיעון שלו לכך שהסגר היה הכרחי בבריטניה כדי למנוע את קריסתה של מערכת הבריאות.
קוצ'רסקי מוסיף ואומר כי בשל הקשרים הגלובליים של בריטניה והמספר הגדול של צעירים שחיים עם הוריהם בהשוואה לשוודיה למשל, ייתכן שהיה קשה הרבה יותר לבריטניה לשלוט בהעברת נגיף הקורונה מבלי להטיל סגר.
איסלנד וניו זילנד – מצא את ההבדלים
ייתכן כי לכמה מהמדינות שבחרו שלא להטיל סגר חמור היתה יכולת טובה יותר להתכונן להגעת הקורונה וסיבות חברתיות ומבניות הובילו לסבירות נמוכה יותר להתפשטות מהירה של הנגיף, לעומת מדינות אחרות, אך גם במקרה זה ההשוואות עשויות להיות מפתיעות.
דוגמה טובה לכך הן איסלנד וניו זילנד, שתיהן מדינות איים עשירות עם אוכלוסיות קטנות יחסית, שבחרו בשתי גישות שונות לחלוטין. בעוד ניו זילנד הטילה סגר נוקשה ב-25 במרץ 2020, איסלנד מעולם לא עשתה זאת.
"איסלנד אימצה אסטרטגיית הפחתה", אומרת ליאה גראוט, אנליסטית נתוני מחקר המתמחה בבריאות הציבור מאוניברסיטת דרום קליפורניה למדעי הבריאות. אסטרטגיית הפחתה היא גישה שמתמקדת בהאטת התפשטות המגיפה, להבדיל מניסיון לעצור אותה לגמרי; בהגנה על האוכלוסיות הפגיעות ביותר ובהפחתת העומס על מערכות הבריאות. זאת, בניגוד לאסטרטגיית הכלה או דיכוי קיצונית יותר, כמו סגרים מלאים, או אסטרטגיית חיסון עדר שהיתה פחות מגבילה.
איסלנד השתמשה בתכניות בדיקות ומעקב ממוקדות. נעשה מעקב אחרי הידבקויות ומגעים, כך שיחידים שנמצאו חיוביים לנגיף או מי שבא במגע קרוב עימם, ולא אוכלוסיות שלמות, התבקשו לשמור על בידוד לזמן מה. באמצעי זה נעשה אמנם שימוש במדינות רבות אך זאת רק לאחר שהסגרים הוסרו מהאוכלוסיה.
באיסלנד הוטלו עם זאת מגבלות מסוימות על התקהלויות חברתיות והיא סגרה את גבולותיה לזמן קצר לנוסעים ממדינות עם שיעורי הדבקה גבוהים במיוחד, לנוסעים שלא יכלו להוכיח שהם שליליים לקורונה ולנוסעים שלא התחייבו לעבור בדיקות או בידוד עם הגעתם.
באיסלנד, מגיפת הקורונה היתה מתונה יחסית מבחינת שיעורי תמותה, למרות שיעורי הדבקה גבוהים. עד יוני 2022 נרשמו באיסלנד 188,924 מקרי הדבקה מאומתים ו-153 מקרי מוות בלבד. במדינה שאוכלוסייתה מונה כ-370,000 תושבים, שיעור ההדבקה היה מהגבוהים בעולם בחודשים מרץ-אפריל 2021, עם מקרה אחד לכל ארבעה תושבים בערך. אולם, שיעור הזיהוי הגבוה יוחס למדיניות הבדיקות הנרחבת של איסלנד - המדינה ביצעה את המספר הגבוה ביותר של בדיקות לנפש בעולם, כולל סקר מקיף באוכלוסיה הכללית שנערך על ידי חברת הביוטכנולוגיה האיסלנדית deCODE genetics, במטרה לקבוע את ההתפשטות האמיתית של הנגיף בקהילה.
איסלנד היתה החלוצה ביישום מודל "בדיקות פתוחות" – כל תושב יכול היה להיבדק ללא צורך בתסמינים, כולל בדיקות אקראיות לאוכלוסיה הכללית. עד סוף 2020 בוצעו 182 בדיקות לכל אלף תושבים – אחד השיעורים הגבוהים בעולם. גישה זו אפשרה גם זיהוי של 50% מהנדבקים האסימפטומטיים.
שיעור התמותה הנמוך (153 מקרי מוות) לעומת שיעור ההדבקה הגבוה (188,924 מקרים) משקף את הצלחת איסלנד בהתמודדות עם המגיפה באמצעות אסטרטגיית בדיקות, מעקב וטיפול, מבלי להזדקק לסגר מלא. עד אפריל 2025 נרשמו בסך הכל 209,191 מקרי הדבקה ו-229 מקרי תמותה באיסלנד – שיעור תמותה נמוך של 0.1% מהאוכלוסיה.
ניו זילנד, לעומתה, אימצה גישה של דיכוי מהיר כבר עם הופעת המקרה הראשון ב-28 בפברואר 2020. הממשלה הכריזה על מצב חירום לאומי ב-25 במרץ 2020 והטילה סגר לאומי בן חמישה שבועות (רמה 4), מהמחמירים בעולם. כל העסקים הבלתי חיוניים נסגרו, תנועה בין אזורים הוגבלה ומוסדות החינוך הושבתו. התוצאה: שרשרות ההדבקה נקטעו בתוך שישה שבועות, עם 1,500 מקרים מאומתים ו-22 מקרי תמותה בלבד עד יולי 2020.
שילוט הכוונה למרכז חיסוני קורונה בניו זילנד. צילום: שאטרסטוק
באוגוסט 2020 התגלה מוקד הדבקה באוקלנד, שהוביל לסגר ממוקד בעיר למשך שלושה שבועות. הממשלה יישמה אז מערכת "רמזור" גיאוגרפית עם הגבלות דיפרנציאליות, תוך שימוש נרחב באפליקציית מעקב. עד סוף 2021, ניו זילנד נותרה אחת המדינות עם שיעור התמותה הנמוך בעולם - כ-50 מקרים למיליון תושבים.
בפברואר 2022, עם התפשטות וריאנט האומיקרון, ניו זילנד זנחה רשמית את האסטרטגיה לדיכוי מהיר. הממשלה פתחה את הגבולות בהדרגה: תחילה לתושבים מחוסנים (מרץ 2022) ולבסוף לכל התיירים (אוגוסט 2022). עם זאת, נשמרו דרישות חיסון כפול לעובדי מערכת הבריאות והחינוך, ומסיכות נותרו חובה בתחבורה הציבורית.
הצלחת האסטרטגיה התבססה על אמון ציבורי גבוה בממשלה, תקשורת שקופה ותגובה מהירה של מערכת הבריאות (כולל שימוש בטכנולוגיית RNA לזיהוי מוקדי הדבקה). עם זאת, הביקורת העיקרית נגעה לנזקים ארוכי טווח בחינוך, כתוצאה מסגירת בתי ספר מצטברת של 40 שבועות.
ניטור קפדני או סגר מוחלט
רבות נכתב בשנת 2020 על מאמצי מדינות ועל צעדיהן בהתמודדות עם משבר הקורונה. אורוגוואי, למשל, זכתה לשבחים באותה עת על כך שלכאורה הצליחה להרחיק את הקורונה למרות שמעולם לא הטילה סגר נוקשה. הממשלה אכפה צורות מסוימות של ריחוק חברתי, כולל סגירת מכוני כושר, גבולות המדינה נסגרו לנוסעים מסוימים אבל נמלים נשארו פתוחים ולא היה סגר שהשפיע על כלל האוכלוסיה.
עם זאת, מחקר שפורסם בכתב העת Demographic Research באוקטובר 2024 מצא כי בעוד שמקרי תמותה עודפת היו נמוכים באורוגוואי במהלך 2020, הם למעשה עלו באופן משמעותי בשנים 2021/22. מקרי מוות עודפים בשנת 2021 היו כמעט 19% מעל המספר הצפוי, על סמך מגמות היסטוריות.
ביפן, הממשלה בטוקיו קראה לציבור בחודש אפריל 2020 להישאר בבתים ולבעלי העסקים לסגור את החנויות, אך הסגר היה וולונטרי בלבד והמדינה נמנעה מהטלת קנסות או עונשים. באופן כזה הצליחה יפן לשמור על תמותה מקורונה ברמה נמוכה יחסית בחלק המוקדם של המגיפה. עד קיץ 2022, מקרי המוות מקורונה הגיעו ביפן ל-36,200. כיום הם עומדים על 130,000. הפער נובע מהוריאנט אומיקרון. כידוע, מוטציות של נגיף הקורונה התפשטו ברחבי העולם בשנים 2022 ו-2023.
יפן נחשבה למודל עולמי להתמודדות עם המגיפה. אוכלוסיה גדולה של קשישים אבל שיעור תמותה מהנמוכים ביותר. בתמונה: תחנת רכבת בטוקיו, מרץ 2020. צילום: StreetVJ/ שאטרסטוק
דוגמה נוספת היא החלטת ממשלת טאיוואן, שמעולם לא הטילה סגר ובמקום זאת הסתמכה על עטיית מסיכות, הגבלת גבולות ומעקב אינטנסיבי, שכלל גישה לנתונים אישיים וביניהם מידע על כרטיסים חכמים של נוסעים ונתוני מיקום של טלפונים ניידים. הניטור היה מקיף ולמעשה טאיוואן (ומאוחר יותר דרום קוריאה, שבמידה מסוימת שיקפה את גישתה של טאיוואן) נמנעה מסגר באמצעות ניטור ובקרה מדויקים של אוכלוסיה שלמה.
השלכות כלכליות
בחינת ההשפעות הכלכליות של מגיפת הקורונה על העולם מראה כי מדינות שנקטו באסטרטגיות ממוקדות, המשלבות טכנולוגיה ואכיפה סלקטיבית, הצליחו לצמצם נזקים כלכליים במחצית עד 70%, לעומת מדינות בהן הוטלו סגרים מלאים. הדבר היה תלוי בגורמים כמו צפיפות אוכלוסין, תשתיות דיגיטליות ורמת אמון בממשלה.
בישראל, האתגרים הפוליטיים והמגזריים הקשו על יישום גישה דיפרנציאלית, מה שהביא לעלות מצטברת של כ-200 מיליארד שקל באובדן תוצר ישיר. הסגרים המלאים הובילו לפגיעה כלכלית חריפה. לפי נתוני הבנק המרכזי, התמ"ג ירד ב-6% ב-2020, עם נסיגה של 29% בצריכה הפרטית ברבעון השני של השנה. שיעור האבטלה הגיע לשיא של 36% באפריל 2020, עם 21% ממשקי הבית שדיווחו על צמצום צריכת מזון. בסקטורים כמו תיירות היתה צניחה של 75% בהכנסות וכך גם בסקטורים נוספים דוגמת מסעדנות (66%), פנאי (50%) ועוד. הממשלה הוציאה כ-150 מיליארד שקל על סיוע, אך הנזק המצטבר הוערך בנסיגה של שש עד תשע שנים ברמת התמ"ג לנפש.
שוטרים אוכפים את הוראות הסגר בכיכר דיזנגוף בתל אביב, ינואר 2021. צילום ארכיון: מרים אליסטר/ פלאש 90
לעומת זאת בטאיוואן, שנמנעה כאמור כמעט לחלוטין מסגרים בזכות שילוב של בקרת גבולות קפדנית, מערכת בריאות דיגיטלית ותיעול משאבים לייצור מסיכות, הנזק הכלכלי הצטמצם לירידה של 0.58% בתמ"ג ב-2020 – הנמוכה ביותר ב-OECD. הממשלה חיברה בין מסדי נתונים של ביטוח בריאות, הגירה ואכיפה, תוך הטלת קנסות של עד 10,000 דולר על הפרת בידוד. תכנית "חלוקת מסיכות בשקיפות" הבטיחה אספקה שוויונית דרך בתי מרקחת, עם ייצור מקומי שהוגדל ל-20 מיליון מסיכות ביום.
באיסלנד, ששילבה בין בדיקות המוניות (15% מהאוכלוסיה נבדקו), בידוד ממוקד של חולים ותמריצים כלכליים לסגירת עסקים וולונטרית, הממשלה סיפקה פיצוי של 75% מהשכר לעובדים בסגרים חלקיים, תוך שמירה על 90% מתעסוקת התיירות. למרות הירידה החדה במספר התיירים (משני מיליון מבקרים שנתיים לפני המגיפה לכמה אלפים בלבד ב-2020), רוב המלונות והאטרקציות התיירותיות נשארו פתוחים עם הסדרי בטיחות קפדניים. התיירות הפנימית קיבלה דחיפה משמעותית והאזרחים ניצלו את ההטבות הממשלתיות לטיולים מקומיים.
בנוסף, איסלנד היתה בין המדינות הראשונות שהשיקו "דרכוני קורונה" דיגיטליים, שאפשרו לתיירים מחוסנים או מחלימים להיכנס למדינה ללא בידוד – צעד שסייע להחזרה הדרגתית של תיירות חוץ החל מקיץ 2021. גישה זו אפשרה צמיחה של 1.9% בתמ"ג ב-2021, עם עלייה של 3.2% בצריכה הפרטית, בניגוד לירידה של 5% בישראל. עם זאת, האסטרטגיה התבססה על אמון ציבורי גבוה ותשתיות בריאות חזקות.
בניו זילנד הובילו הסגרים התכופים לצניחה של 12% בתמ"ג ברבעון השני של 2020, אך ההתאוששות היתה מהירה יחסית בזכות תמריצים ממשלתיים (סובסידיות שכר, מענקים לעסקים). עם זאת, ענף התיירות (6% מהתמ"ג) ספג מהלומה קשה – מספר התיירים ירד מ-3.8 מיליון ב-2019 ל-200,000 ב-2021. אתגר נוסף היה הפגיעה בבריאות הנפש שהתבטא בעלייה של 25% בדיווחים על דיכאון וחרדה.
השלכות הסגרים
אין ספק, צו סגר גורף הוא התערבות קיצונית עם השלכות שליליות, ובשנת 2020 ממשלות נאלצו לשקול האם הן יכולות לאכוף בהצלחה אמצעי כזה. לדברי קוצ'רסקי הבריטי, "לא היינו צריכים להגיע לנקודה שבה היינו בצרה כה גדולה, עם כה מעט ראיות על מה המגיפה עושה". בשל חוסר ודאות לגבי מה יקרה בהמשך וכיוון שלא היו בנמצא התערבויות אחרות על השולחן, בריטניה נאלצה להיכנס לסגר, הוא טוען.
רבים עדיין לא התאוששו מהשפעות הסגר. מחקרים רבים מראים כי בידוד חברתי ובדידות השפיעו על אלפי אנשים במהלך המגיפה, והבעיה החריפה במיוחד במהלך סגרים לאומיים. היו גם השפעות כלכליות שליליות על בעלי עסקים שנאלצו להשבית את מקורות הפרנסה שלהם ועל הורים יחידים, שמצאו שקשה יותר להתפרנס בעודם מטפלים בילדיהם.
בנוסף, עלה חשש כי האובדן הפתאומי של אינטראקציה חברתית ואי גישה למסגרות חינוכיות ישפיעו על התפתחותם של ילדים צעירים וכיום כבר קיימות מספר ראיות המצביעות על השפעת הצעדים ובין היתר על מיומנויות השפה של ילדים. יותר ממיליארד ילדים ותלמידים מצאו את עצמם מנותקים משיטות הלימוד הרגילות שלהם. מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Nature ואסף נתונים מ-72 מדינות מראה כי סגירת בתי ספר במהלך המגיפה הובילה לירידה בציוני המתמטיקה בממוצע של 14% - שווה לשבעה חודשי למידה.
במדינות רבות, כולל בריטניה, סגר נקשר לעלייה באלימות במשפחה. יתר על כן, לסגרים היתה השפעה עצומה על הגישה לטיפול רפואי. בדיקות וטיפולים שונים, ביניהם לחולי סרטן, נדחו או בוטלו.
שלושה סגרים בישראל - 12,500 מקרי מוות
בישראל, הגל הראשון של המגיפה התאפיין בהגבלות מחמירות: סגירת מוסדות חינוך, ביטול אירועים ציבוריים, הגבלת תנועה, סגר כללי וחובת עטיית מסיכות. במהלך מרץ-מאי 2020, הממשלה נקטה במדיניות של סגרים והגבלות תנועה, תוך ניסיון לאזן בין שמירה על בריאות הציבור לבין המשך פעילות המשק. פסח 2020 צוין תחת סגר הדוק, והמשטרה והצבא גויסו לאכיפת ההנחיות.
עם הירידה בתחלואה בחודשים אפריל-מאי, החלה חזרה הדרגתית לשגרה, אך זו נקטעה עם הגל השני, בין יוני לאוקטובר 2020, שהתאפיין בעלייה מחודשת במספר הנדבקים והחולים הקשים והביא להחמרה מחודשת של ההגבלות, כולל סגר נוסף בספטמבר-אוקטובר, במיוחד סביב חגי תשרי. הממשלה ניסתה ליישם מודלים דיפרנציאליים כמו "תכנית הרמזור", שנועדה להתאים את ההגבלות לרמת התחלואה בכל יישוב והתמודדה במקביל עם אתגרים פוליטיים, חברתיים וכלכליים, כולל מחאות ציבוריות, מתחים בין מגזרים וביקורת על תהליך קבלת ההחלטות.
הגל השלישי, שהחל בדצמבר 2020, הושפע מהופעת וריאנטים חדשים של הנגיף, בראשם וריאנט האלפא ("הזן הבריטי") והוביל לסגר שלישי בישראל. במקביל, החל מבצע החיסונים של הציבור. במהלך 2021 ו-2022, ישראל התמודדה עם גלים נוספים של תחלואה, בעיקר בעקבות הופעת וריאנטים חדשים כמו דלתא ואומיקרון. כל גל לווה בהתאמות במדיניות: חיסוני בוסטר, הגבלות ממוקדות, בדיקות המוניות והמשך המאמצים לאיזון בין בריאות הציבור לכלכלה. לצד זאת, נרשמו אתגרים מתמשכים בניהול מערכת הבריאות, מחסור בכוח אדם, עומסים בבתי החולים ושחיקה בקרב הצוותים הרפואיים.
בסך הכל, עד מאי 2023, נרשמו בישראל כ-4.8 מיליון מקרי הדבקה מאומתים, מתוכם כ-12,500 מקרי מוות.
לסיכום, בעוד שמקרי המבחן לעיל מראים שהיה אפשרי להתמודד עם מגיפת הקורונה מבלי לנקוט בסגרים לאומיים, נראה כי התוצאות הסופיות תלויות במאפייני מדינות ספציפיות, האוכלוסיות ומערכות הבריאות שלהן. בסופו של דבר, הרוב המכריע של המדינות הטיל סגרים בנקודה כלשהי במהלך 2020 או 2021.
חמש שנים לאחר מגיפת הקורונה, השפעותיהם ארוכות הטווח של הסגרים על מיליוני אנשים ברחבי העולם הפכו ברורות יותר ועל אף ראיות לכך כי הסגרים הצילו חיים, חוקרים רבים מזהירים מפני נקיטת צעד קיצוני זה בעתיד.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות