עם ההודעה על פתיחתן של עוד פקולטות לרפואה בישראל, הגיע הזמן לפקולטה לרפואת משפחה.
אחת הבעיות העיקריות של מערכת הבריאות, שיש נטייה לשכוח אותה, היא המחסור העצום במומחים ברפואת המשפחה. נתונים של משרד הבריאות מעידים על כך כי 50% מרופאי המשפחה בארץ אינם מומחים ברפואת משפחה יהיו מי שיטענו, אז מה, הרופאים הראשונים יפנו את המטופלים לרפואה יועצת ולחדרי המיון, וזה אכן מה שקורה היום: שיעור הפניות מטופלים למיון ולרפואה יועצת על ידי רופא משפחה שאינו מומחה גדול פי שלושה משיעור ההפניות של מומחה ברפואת המשפחה.
מומחיות ברפואת משפחה היא לא רק תוספת ידע ברפואת עור, א.א.ג, ברפואה פנימית ועוד ועוד, אלא שזהו המקצוע הרפואי החשוב ביותר - קל מאוד לעשות טעויות ברפואת משפחה אך זהו המקצוע הרפואי שהכי קשה לעשות אותו מצוין. רפואת משפחה עוסקת בניהול מחלות כרוניות, במניעת מחלות, בטיפול במחלות עונתיות ובדאגה לרווחה בריאותית, גופנית, נפשית וחברתית, של המטופלים ומשפחותיהם.
שיעור בוגרי הסטאז' שמתחילים התמחות ברפואת משפחה בישראל הוא כ-14% מכלל כל ההתמחויות. לעומת זאת באנגליה ("האמא של רפואת המשפחה"), 46% מכלל המתמחים בוחרים ברפואת משפחה והיעד של משרד הבריאות שם הוא להגיע ל-50%
הגישה ההוליסטית בהתמחות ברפואת משפחה היא עיקר העניין והיא זו שמאפיינת את המקצוע. ב-20% מהפניות לרופאים עם סימפטום פיזי, המקור הוא פסיכוסוציאלי תרבותי, דבר שלא מובן מאליו ברוב ההתמחויות. תופעה זו שכיחה יותר בקבוצות אוכלוסיה במעמד חברתי-כלכלי נמוך ובקרב אוכלוסיות עם תרבות קולקטיבית, והכתובת עבור מקרים כאלה היא לא אחרת מאשר רופא מומחה ברפואת משפחה.
במשרד הבריאות מודאגים מהמחסור ברופאים מומחים ברפואת משפחה, או כפי שצוטט ("ישראל היום") אשתקד אלכס בלינסקי מאגף תכנון מדיניות במשרד הבריאות: ״רפואת המשפחה הינו מקצוע מרכזי בעל השפעה ניכרת על תוצאי בריאות של המטופלים ולכן יש לפעול למיגור התופעה״. עוד אמר כי יש "לשים זרקור על ההתמחות ברפואת משפחה ולהפוך את התחום ליוקרתי להתמחות וכן להבטיח המשך הכשרה מעבר להתמחות.
שיעור בוגרי הסטאז' שמתחילים התמחות ברפואת משפחה בישראל הוא כ-14% מכלל כל ההתמחויות. לעומת זאת באנגליה ("האמא של רפואת המשפחה"), 46% מכלל המתמחים בוחרים ברפואת משפחה והיעד של משרד הבריאות שם הוא להגיע ל-50%. הרציונל ברור: ככל שיש יותר מומחים בקהילה נדרשים פחות מומחים לבתי החולים ופחות רפואה מקצועית בקהילה.
ולעניין בתי הספר לרפואה, כשהיה בעבר מחסור ברפואת ילדים, הבינו את הצורך בקידום המקצוע וכיום יש הרבה פקולטות ייעודיות לרפואת ילדים בעולם. זה לא אומר שבוגר פקולטה כזו מתמחה רק ברפואת ילדים, אך הסיכוי רב יותר והסטודנטים נתרמים מחוויית המקצוע, גם אם בהמשך יבחרו במומחיות אחרת.
בישראל פעלו במשך שנים ארוכות רק ארבע פקולטות לרפואה (ירושלים, תל אביב, הטכניון, בן גוריון). לפני יותר מעשור הוקמה הפקולטה החמישית (אוניברסיטת בר אילן בצפון) ואחריה פקולטה שישית באוניברסיטת אריאל. בשנה האחרונה התבשרנו על הקמת הפקולטה באוניברסיטת רייכמן, במכון ויצמן, באוניברסיטת חיפה ואולי בקרוב תקום פקולטה לרפואה גם באילת. האם אחת מהפקולטות החדשות, מתוך אחריותיות חברתית ולטובת בריאות העם (Social and Health Accountability), תחליט על הפקולטה שלה כפקולטה לרפואת משפחה?
ארגון הבריאות העולמי ממליץ על יחס של 1 מומחה ברפואת משפחה לאלף נפש, ובישראל - בקושי מגיעים לשליש מהיעד הזה. האם הייתם מסכימים לקבל טיפול אורתופדי מרופא שאין לו התמחות באורתופדיה?
הפנייה מופנית גם לפקולטות הוותיקות ולמשרד הבריאות, שיכולים יחד לממש חזון גדול לטובת בריאות תושבי ישראל. כך, כל אזרח במדינה יזכה לרופא משפחה מומחה ברפואת המשפחה שידאג לבריאותו ולבריאות משפחתו ויחסוך ממנו קביעת תורים לרופאים מומחים רבים ומעקב (לפעמים מיותר) בבתי החולים.
ארגון הבריאות העולמי ממליץ על יחס של 1 מומחה ברפואת משפחה לאלף נפש, ובישראל - בקושי מגיעים לשליש מהיעד הזה. האם הייתם מסכימים לקבל טיפול אורתופדי מרופא שאין לו התמחות באורתופדיה? כיצד, אם כן, מסכימים לכך שמחצית מהמשפחות בישראל מקבלות את השירות הרפואי העיקרי מרופא שאינו מומחה – ולא באשמת הרופא, שרצה להתמחות אך ההתמחות נמנעה ממנו.
בישראל יש הרבה רופאים מומחים למחלות אך אין מומחים לבני אדם - רופא משפחה מומחה, עם גישה הוליסטית ואהבת המטופלים, הוא המומחה לבני אדם ולו הידע והניסיון לטיפול באדם מולו ולא רק באבחנות שנרשמו לו. זה הזמן, עם כניסתם של בתי ספר חדשים לרפואה, שלפחות אחד מהם יוביל את המקצוע החשוב ביותר ומתוך אחריות לקידום בריאות העם. קידום ההתמחות ברפואת משפחה הינו פרויקט לאומי ועל כן יש לקוות שמשרד הבריאות ישים אותו בסדר עדיפות עליון, יגדיל את התקנים להתמחות ואף יממן אותם.
הכתוב, פרופ' בשארה בשאראת, הוא מומחה ברפואת משפחה; יו''ר החברה לקידום בריאות האוכלוסיה הערבית בהסתדרות הרפואית; יו''ר שותף - הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות
אני חוש בת שהגיע הזמן לרפואה הוליסטית ורפואת משפחה יותר מפותחת
מעודדת את דר בשארה על הצעתו
פרופ' בשארה הנכבד,
אני מסכים אתך לחלוטין. השאלה היא איזה בי"ס לרופאה ירים את הכפפה
שיעור ההפניות המיותרות גבוה לדעתי לא בשל חוסר ידע, אלא בגלל צורת ההעסקה. כמה זמן לוקח לטפל בהיפותירואידיזם? וכמה זמן לוקח להפנות לאנדוקרינולוג? כל עוד הקופות מתגמלות את הרופאים רק על כמות ומהירות העבודה, ללא קשר לאיכות, אין סיכוי לרפואת המשפחה להשתפר. אלו שאינם מומחים נוטים להפנות יותר? אולי הם רק מסתנוורים יותר מהכסף.
לצערי נכתב ללא הכרות עם המערכת
מנסיון, התגמול דווקא של יועצים הוא לפי פרוצדורות ושל רופאי משפחה, לפחות בכללית - שיוך. כל המומחים לרפואת משפחה שאני מכירה ממעטים מאד בהפניות. ד"ר בשארה צודק בטענותיו.
בלי קשר לרפואת המשפחה - רפואת הקהילה ,בכלל היא רפואת העתיד וחשוב מאד שכל בתי הספר יכניסו יותר התנסות קהילתית (בירושלים יש כמה תוכניות והרבה מאד חשיפה לרפואת המשפחה, לאורך השנים, בזכות א'גנדה שהובילו פרופ' אמנון להד ואחרים).
העבודה בקהילה שונה ודורשת כלים שכיום מקבלים רק רופאי משפחה, אבל למעשה כל מסיימי בתי הספר לרפואה זקוקים ללמוד כלים לנושא, ויעבדו הרבה בקהילה.
הרעיון הוא יפה, אבל אפשר ביותר פשוט, תוכניות שמעודדות בכל מיני דרכים התמחות ברפואת משפחה, כל קופה תתחרה על הטובים ביותר, התנאים צריכים להיות בהתאם, משכורת, חופשות, גמישות ושכר הולם.
עם אפשרויות של התפתחות מקצועית מעבר למי שרוצה (כבר קיימות), אך ניתן להדגיש זאת, מקומה של רפואת המשפחה הוא קצת מזכיר את ״מלכת הרפואה״ הפנימית, רק שבמשפחה הכיוון נראה יותר חיובי ויותר ויותר צעירים מדברים עליה כאפשרות מאוד לגיטימית.