חדשות

האם ביה"ח יכול היה למנוע את התאבדותה של המאושפזת?

מאושפזת במצב פסיכוטי קפצה אל מותה מחלון המחלקה הפנימית ב"הלל יפה" | 14 שנה לאחר האירוע, קבע ביהמ"ש: "סימני אזהרה ברורים חייבו את הצוותים הרפואיים להציב עליה שמירה"

טיפול בחולים מאושפזים. אילוסטרציה

משפחתה של חולה במצב פסיכוטי פעיל, שקפצה אל מותה מחלון המחלקה הפנימית בקומה רביעית בבית החולים הלל יפה בחדרה, פוצתה בכ-400,000 שקל לאחר שהגישה תביעה על רשלנות רפואית.

בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה כי בית החולים הלל יפה התרשל ולא השגיח על החולה שקפצה לאחר ששמעה "קולות". התביעה הוגשה 14 שנה לאחר האירוע.

על פי פסק הדין, החולה שהיתה בעת המקרה בת 52, אושפזה במחלקה הפנימית בבית החולים ללא השגחה מתאימה. השופטת וידיאן חליחל קבעה כי בית החולים התרשל בטיפול במנוחה ועל המדינה לפצות את יורשיה.

לפי פסק הדין, המנוחה, שאובחנה עם סכיזופרניה פרנואידית שנים רבות לפני האשפוז האחרון, הגיעה לבית החולים עם תלונות על מחשבות רדיפה ועל חוסר יכולת להירדם במשך שבועיים. היא טופלה ושוחררה ומאוחר יותר הגיעה שוב אל בית החולים לאחר שהתלוננה על לחצים בחזה, קוצר נשימה והזעה.

בלילה הראשון לאשפוז התנהגה באי שקט, לא ישנה בלילה, היתה בטלטלה רגשית ורצתה לברוח. למרות זאת, הפסיכיאטרית שבדקה אותה הסתפקה במתן זריקת הרגעה ולא הורתה על שמירה מיוחדת עליה.

בפסק הדין מתואר כיצד ביום האשפוז, בשעה 7:00 בבוקר, קיבלה המנוחה את הזריקה ובשעה 10:00 נבדקה פעמיים על ידי שתי אחיות ונמצא כי היא נינוחה. בשעה 13:00 הורדה המנוחה למכון הלב לביצוע בדיקת אקו, אך הבדיקה לא הושלמה והיא הוחזרה לחדרה. בשעה 15:15 נקרא הצוות הרפואי לאחר שנודע כי המנוחה נעלמה. מאוחר יותר התברר כי קפצה מהחלון אל מותה.

לטענת יורשי המנוחה, בית החולים לא נקט באמצעי זהירות מתאימים למרות שידע על מצבה הנפשי של המנוחה וכי היה על הצוות להציב שמירה, להעבירה לחדר בקומת קרקע או עם סורגים, או לנקוט בכל אמצעי אחר שהיה מונע את התאבדותה.

מנגד טענה המדינה כי המנוחה קיבלה טיפול רפואי ראוי וכי התאבדותה היתה בלתי צפויה ולא ניתן היה למנוע אותה.

השופטת חליחל קבעה בפסק הדין כי היתה רשלנות מצד בית החולים, במיוחד לאור העובדה שבאשפוז קודם של המנוחה באותו בית חולים כן הוצבה עליה שמירה בשל מצבה הנפשי. "במקרה דנן", כתבה השופטת, "ולאור העובדה שידוע היה שהמנוחה עלולה לנקוט בפעולות העלולות לסכן את חייה, היה על בית החולים לנקוט באמצעים הפסיכיאטריים המתבקשים לשם מניעת הסיכון".

השופטת ציינה כי "משידעה הפסיכיאטרית כי מחשבות השווא של המנוחה לא ניתנות לשכנוע ואף לאחר מתן הזריקה יידרשו לפחות מספר שעות בכדי שתחל ההשפעה, מתבקש היה כי המנוחה תיבדק שוב בשעות שלאחר מכן וכי עד שתוכח השפעת הזריקה, יינתנו הוראות למתן שמירה למנוחה, כפי שקרה באשפוזה הקודם".

השופטת התייחסה בפסק דינה לסטנדרטים הרפואיים ואמרה: "התנהלות המחלקה הפנימית והטיפול הפסיכיאטרי לא עמדו באמות המידה המקובלות בתחום. אמנם יש להכיר במגבלות הקיימות בתחום בריאות הנפש ובעובדה שאין בידי הפסיכיאטרים יכולת מוחלטת לחזות התנהגות אובדנית גם אצל חולים עם אבחנה נפשית, אך במקרה זה היו סימני אזהרה ברורים שחייבו נקיטת אמצעי זהירות מתאימים".

נושאים קשורים:  בית החולים הלל יפה,  רשלנות רפואית,  סכיזופרניה,  התאבדות,  אשפוז,  חדשות,  פסק דין
תגובות