26 מומחי אפילפסיה (אפילפטולוגים) למבוגרים בלבד מטפלים בכ-100,000 חולים בישראל – יחס של מומחה אחד על כ-4,000 חולי אפילפסיה מעל גיל 18, והם פועלים רק בחלק מבתי החולים הציבוריים. בפריפריה, המשבר חריף במיוחד. כך עולה מנתוני האיגוד הנוירולוגי בישראל שפורסמו לקראת יום המודעות הבינלאומי למחלת האפילפסיה שיצוין בשבוע הבא (26.3).
עוד בעניין דומה
נציגי האיגוד מתריעים כי כשליש ממאובחני האפילפסיה בארץ אינם מאוזנים תרופתית וכי משבר רפואת המוח פוגע בחולי אפילפסיה כרונית, שהם כ-1% מאוכלוסיית המדינה. בגלל מיעוט המומחים, התורים במערכת הציבורית עומדים על מעל לשמונה חודשים, כאשר במקרים רבים, מרפאות האפילפסיה בבתי החולים לא מאפשרות קבלת חולים חדשים בגלל עומס יתר.
המשבר הוא חלק מהמשבר המחמיר ברפואת המוח בארץ, שנוצר בשל הגידול באוכלוסיה והזדקנותה מחד וגיל הנוירולוגים בארץ - כשליש מהם קרבים לגיל היציאה לגמלאות או חצו את גיל הפנסיה וממשיכים לעבוד בבתי החולים הציבוריים בעשור השביעי והשמיני לחייהם בשל מצוקת כוח אדם.
לדברי יו"ר האיגוד הנוירולוגי בישראל, פרופ' יואב צ'פמן, חסרים בארץ מאות רבות של רופאים מומחים בנוירולוגיה, הרבה מעל ההערכות הסולידיות שניתנו בעבר. אפילפסיה היא אחת משבע תת התמחויות בנוירולוגיה, לצד התמחות בנוירולוגיה וסקולרית, כאבי ראש ומיגרנה,בנוירולוגיה קוגניטיבית, נוירואימונולוגיה, התמחות במחלות עצב שריר והתמחות בהפרעות תנועה.
בתי החולים שמפעילים מרפאות אפילפסיה למבוגרים בצפון הם המרכז הרפואי לגליל בנהריה, רמב"ם בחיפה ולאחרונה גם המרכז הרפואי זיו בצפת. בשאר בתי החולים בחיפה, בצפון ובעמקים, אין מרפאות אפילפסיה. בדרום המדינה פועלת מרפאת אפילפסיה קטנה ויחידה רק ב"ברזילי" באשקלון. במרכז הארץ פועלות מרפאות אפילפסיה למבוגרים במרכזים הרפואיים מאיר, בילינסון, שיבא, איכילוב, שמיר-אסף הרופא ובקפלן וכן באסותא אשדוד ובמרכזים הדסה עין כרם ושערי צדק בירושלים.
ד"ר משה הרשקוביץ מרמב"ם, נציג האיגוד הנוירולוגי בישראל בליגה הבינלאומית למניעת אפילפסיה, מסביר: "רפואת האפילפסיה היא תחום טיפולי המשלב טיפול פרמולוגי וגם ניתוחי, ולכן חייב להתבצע במרכזים רפואיים מולטי-דיסיפלינאריים. מדובר במחלה מילדות ועד זקנה, הדורשת ליווי רפואי לכל החיים. הטיפול במחלה מורכב לרבות באוכלוסיות ייחודיות, כמו: נשים בגיל הפוריות, קשישים ובעלי מחלות רקע אחרות, ידע בתכנות קוצבים למוח ומיומנויות מתקדמות אחרות כהערכת היתכנות לניתוחים או השתלת אלקטרודות תוך מוחיות".
לדבריו: "לפחות שליש מהחולים בארץ מתמודדים עם אפילפסיה עמידה לתרופות וחייבים מעקב צמוד וטיפול על ידי מומחים במחלה, וכמובן גם החולים המאוזנים בזכות תרופות חייבים במעקב רפואי. מדי שנה מתגלים בארץ יותר מ-5,500 חולים חדשים ובפועל, קשה מאוד להשיג תורים במערכת הציבורית. בד בבד, יש מקרים דחופים מחויבי תיעדוף, כמו למשל נשים בהריון עם אפילפסיה. תוחלת החיים של חולי האפילפסיה קצרה מהממוצע, בין היתר בגלל תמותת יתר, על רק חוסר איזון תרופתי".
פרופ' צ'פמן מוסיף: "האפילפסיה היא תמונת ראי של הנוירולוגיה בישראל. כפי שחולה עם התקף לב רוצה שקרדיולוג מומחה יטפל בו, כך גם חולה אפילפסיה עם התקפים חריפים הניצב בסכנת חיים רוצה שאפילפטולוג מומחה יופקד על מחלתו. כפי שחולה לב רוצה להתאשפז במחלקה הקרדיולוגית, כך גם חולה נוירולוגי רוצה להתאשפז במחלקה הייעודית, אלא שקיימת מצוקת מחלקות ומיטות אשפוז בנוירולוגיה וכמחצית מהחולים מאושפזים כברירת מחדל במחלקות הפנימיות וזוכים לטיפול בחסר. איננו מצליחים כמדינה לעמוד בקצב הגבוה של גידול האוכלוסיה והזדקנותה, בד בבד עם הזינוק בתחלואת המוח.
"אני יכול להעיד על עצמי שחציתי את גיל היציאה לגמלאות, אבל כמו קולגות רבים במקצוע בני גילי ואף מבוגרים ממני, אני ממשיך לעבוד במשרד מלאה בבית חולים (שיבא), כי אם חלילה אפרוש לגמלאות ויפרשו בני גילי, לחולים שלנו לא יהיה מענה וזה עצוב ונורא".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
