חסר מולד ב-FVII הוא הפרעה גנטית המאופיינת בירידה בפעילות FVII, שלעתים מובילה לדימום קטלני. וריאנטים רבים נמצאו במחסור ב-FVII, אך מוטציות משתנות בין החולים. כל מוטציה מצריכה מחקר נוסף עבור כל חולה בסיכון לדימום. החוקרים דיווחו בעבר על חולה סיני עם מוטציות הטרוזיגוטיות p.L68R∗37 ו-p.T241N.
עוד בעניין דומה
לאחרונה, פורסמו בכתב העת Blood Coagulation and Fibrinolysis, ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו להעריך in vitro את ההשפעה של המוטציות ההטרוזיגוטיות p.L68R∗37 ו-p.T241N על ביטוי FVII.
החוקרים ביצעו הכנסה של מוטציות לאזור המקודד ב-FVII באמצעות מוטגנזה מכוונת-אתר, ו-FVII רקומביננטי שולב עם שני פלסמידים שונים, ולאחר מכן בוצעו ניתוחי PCR כמותיים ותספיג חלבון.
תוצאות המחקר הדגימו שלמוטציה p.L68R∗37 לא הייתה השפעה על רמות ה-mRNA אך גרמה לירידה משמעותית ברמות החלבון. בוקטור המוטנטי p.T241N, רמות ה-mRNA לא הראו ירידה ניכרת, אך רמות החלבון הראו ירידה קלה. ניתוח מבני גילה שהמוטציה ב-p.T241N הביאה לשינוי במבנה משני ואי יציבות חלבון, דבר המעיד על פגיעה בתכונות התפקודיות.
החוקרים הסיקו כי המוטציות p.L68R∗37 ו-p.T241N השפיעו על רמות החלבון והתפקוד של FVII, מה שהוביל בסופו של דבר להפחתה חמורה בפעילות FVII. ממצאי המחקר עשויים לתרום להבנה נוספת של הפתוגנזה המולקולרית של מחסור ב-FVII ולהציע תובנות לייעוץ גנטי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
