במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The American Journal of Medicine, החוקרים שאפו להשוות תוצאים בין מטופלים עם ממצאי אק"ג תקינים ולא תקינים ולהעריך את ההשפעה של הפרעות ספציפיות על הסיכון הקרדיווסקולרי.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 5,876 מטופלים, מתוכם ל-49.4% (2,901) היו מעקבי אק"ג תקינים ול-50.6% (2975) היו מעקבי אק"ג לא תקינים. לחולים עם אק"ג לא תקין היו הפרעות רה-פולריזציה, כגון צניחת מקטע ST (≥ 0.5 מ"מ) והיפוך גלי T (≥ 1 מ"מ), או הפרעות הולכה, כולל LBBB ו-RBBB. התוצא העיקרי היה תמותה קרדיווסקולרית, והתוצאים נותחו באמצעות מודל רגרסיה של Cox מותאם למשתנים.
מתוצאות המחקר עולה כי תמותה קרדיווסקולרית התרחשה ב-8.6% (257 מתוך 2975) מהמטופלים עם אק"ג חריג ו-3.3% (97 מתוך 2901) מאלו עם אק"ג תקין במהלך מעקב חציוני של 3.1 שנים (IQR 2.1-4.2). אק"ג לא תקין היה קשור לסיכון גבוה יותר באופן מובהק לתמותה קרדיווסקולרית (יחס סיכון מותאם 2.01, רווח בר סמך 95%, 1.58-2.55). הפרעות אק"ג ספציפיות היו קשורות באופן עצמאי לתמותה קרדיווסקולרית, כולל צניחת מקטע ST (יחס סיכון מותאם 2.0, רווח בר סמך 95%, 1.52-2.63) היפוך גלי T (יחס סיכון מותאם 1.74, רווח בר סמך 95%, 1.05–2.90), LBBB (יחס סיכון מותאם 1.74, רווח בר סמך 95%, 1.05–2.90) ו-RBBB (יחס סיכון מותאם 1.52, רווח בר סמך 95%, 1.04–2.22). הקשר היה עקבי בין תת-קבוצות, למעט חולים ממוצא אפרו-אמריקאי ומעשנים פעילים, בהם לא נצפתה עלייה מובהקת בסיכון.
החוקרים סיכמו כי בחולים עם תסמונת כלילית כרונית, מעקב אק"ג לא תקין היה קשור לסיכון גבוה יותר לתמותה קרדיווסקולרית, תוך שימת דגש על חשיבות האק"ג בהערכת סיכון קרדיווסקולרי ובפרוגנוזה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
