בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק לתאומות פיצויים בסך כ-9.7 מיליון שקל בגין "חיים בעוולה" בשל רשלנות רפואית שהתבטאה באי גילוי החשד להיותן תאומות סיאמיות במהלך הריון.
עוד בעניין דומה
התביעה עסקה בשאלה האם רופאי בית החולים שיבא חשדו טרם הלידה שהתאומות מחוברות ולא שיתפו את הוריהן בחשדם, או שמא הופתעו מהממצאים. התאומות נולדו בשנת 1998 במרכז הרפואי שיבא כשהן מחוברות במעי וסבלו ממומים נוספים כגון היעדר מעי גס, פי טבעת סגור, מעי קצר ובעיות מבניות במערכת השתן, הכליות והרבייה.
על פי פסק הדין, כבר בשלבים מוקדמים של ההריון, הרופאים זיהו בבדיקות האולטרסאונד ממצאים חריגים, כולל רקמה חריגה וחיבור יוצא דופן בחבלי הטבור. בישיבות צוות שהתקיימו בבית החולים, כולל דיון מתועד כשבועיים וחצי לפני הלידה, העלו הרופאים במפורש את החשד לתאומות סיאמיות והחליטו אף לבצע בדיקת MRI לבירור הקשר בין העוברים.
על פי פסק הדין, כחמישה חודשים לפני הלידה התגלו ממצאים חריגים בבדיקות. למרות שנצפתה מחיצה בין העוברים, חלק מהרופאים קבעו שמדובר בתאומים החולקים שק הריוני משותף - מצב המגלם סיכון גבוה למומים.
בחודש מרץ 1998, בבדיקות בבית החולים סורוקה, התגלתה רקמה חריגה הלוחצת על כלי הדם הטבוריים וחיבור בלתי רגיל של חבלי הטבור. ההורים המודאגים ביקשו אז להפסיק את ההריון, אך הופנו להתייעצות נוספת עם מומחה למיילדות, גינקולוגיה, רפואת העובר ואולטראסאונד מיילדותי מ"שיבא".
שלושה חודשים מאוחר יותר בדק המומחה מ"שיבא" את האם והרגיע אותה, למרות הממצאים המדאיגים. על פי פסק הדין, הוא קבע שמדובר בבקע טבורי פשוט הניתן לתיקון והתעלם מכך שלא הצליח לזהות למי משני העוברים שייכת רקמת המעי שנצפתה. במכתב לרופאת הנשים אף השמיט את המידע על רקמת המעי החריגה שנמצאה בחבל הטבור. בית המשפט קבע כי כבר בשלב זה היה צריך להתעורר חשד שמדובר ברקמת מעי משותפת ובתאומות סיאמיות.
ביהמ"ש: "חובת הגילוי קמה ביתר שאת"
השופטת אירית קלמן ברום כתבה בפסק הדין כי "התמונה שעולה מצביעה על דאגה מוצדקת מצד צוות רופאי הנתבעת כאשר להורים הועברו מסרים אחרים בדבר בעיה קלה לתיקון".
הלידה בוצעה בניתוח קיסרי דחוף בשל הופעת כאבים ופעילות רחמית. למרות שבגיליון ההרדמה נרשם Siamic twins pregn, להורים לא נאמר דבר על כך. רק לאחר שהתאומות נולדו כשהן מחוברות זו לזו, הוזעק האב לבית החולים והתבשר לראשונה על מצבן האמיתי של בנותיו כשנדרש לחתום על הסכמה לניתוח הפרדה.
עורכי הדין של התובעות הציגו לבית המשפט תיעוד המוכיח כי הצוות הרפואי היה מודע לכך שמדובר בתאומות סיאמיות, ומנגד המדינה טענה כי הרופאים הופתעו מהעובדה שהתגלתה בלידה כי התובעות נולדו כתאומות סיאמיות, כאשר רופאי "שיבא" לא חשדו שהחיבור בין התאומות הינו מעבר לחבלי הטבור, וכי נוכחות מחיצה בין התאומות הובילה את הרופאים להאמין כי אין חיבור באיברים פנימיים.
בית המשפט קבע כי הרופאים התרשלו בכך שלא יידעו את ההורים אודות החשד לקיום תאומות סיאמיות וכתוצאה מכך נמנעה מההורים האפשרות להפסיק את ההריון. השופטת הדגישה כי "חובת הגילוי קמה ביתר שאת... אין מדובר במידע לא משמעותי או בסיכון רחוק ובוודאי שלא בסיכון בלתי משמעותי". היא קבעה כי הסתרת המידע שללה מההורים את זכותם הבסיסית לקבל החלטה מושכלת לגבי המשך ההריון.
התאומות סבלו במהלך חייהן מניתוחים רבים להפרדת מערכת העיכול שהותירו אותן עם נזקים גופנים ונפשיים, אשפוזים חוזרים וקשיים תפקודיים משמעותיים.
בית המשפט פסק פיצויים בסך 4.56 מיליון שקל לתאומה הראשונה ו-5.11 מיליון שקל לתאומה השנייה, בניכוי קצבאות ביטוח לאומי. הפיצוי כלל רכיבים של הוצאות רפואיות, עזרת צד ג', אובדן כושר השתכרות, כאב וסבל.
בית החולים שיבא מתכוון לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון. בתגובה נמסר כי "על אף שמדובר במקרה מלפני 27 שנים, כבר אז ב'שיבא' היה את המכשור המתקדם ביותר ואת המומחים המובילים בתחום אשר טיפלו, אבחנו ופעלו מול ההורים במקצועיות ובשקיפות מלאה".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
