מטרת החוקרים הייתה לבחון שכיחות, מהלך קליני, ניהול אבחוני וטיפולי ומעקב ארוך טווח של חסימת מעיים מדומה בילדים (paediatric intestinal pseudo-obstruction - PIPO) בהולנד בין השנים 2000-2020.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע במתכונת של מחקר רב-מרכזי, ארצי, רטרוספקטיבי ותצפיתי. במחקר הוכללו מטופלים בני פחות מ-18 שנים שאובחנו עם PIPO וטופלו בין השנים 2000-2020 במרכזים רפואיים אקדמיים בהולנד. התוצאים כללו נתונים דמוגרפיים, שכיחות, תסמינים, שיטות אבחון וטיפול בשימוש במהלך המעקב, מספר האשפוזים בבית החולים ותמותה.
תוצאות המחקר הדגימו שבין השנים 2000-2020, 43 ילדים (גיל חציוני 120 חודשים, טווח 13-301, 54% נשים) אובחנו עם PIPO בהולנד. השכיחות הממוצעת הייתה 0.008/100,000/שנים (טווח 0/100,000-0.029/100,000). 26 חולים פיתחו PIPO בחודש הראשון לחיים. התסמינים הראשוניים היו הקאות ( חולים 21/35, 60%) ונפיחות באזור הבטן (חולים 14/35, 40%). אסטרטגיות אבחון כללו הדמיה, מנומטריה, היסטופתולוגיה, בדיקות מטבוליות וגנטיות, אנדוסקופיה וניתוחי מחקר. הטיפול התחלק לתמיכה תזונתית, טיפול תרופתי והתערבויות כירורגיות, כאשר תזונה וניתוח היו אבני היסוד לטיפול. במהלך תקופת המחקר הנצפית, המספר החציוני של אשפוזים בבית החולים היה 22.5 (טווח 1-176) עם חציון של 157.5 ימים (טווח 3-840) במהלך מעקב של 20 שנים. שני חולים (6%) מתו: אחד מאלח דם ואחד עקב מחלה נוירולוגית קשה. הטרוגניות קיימת בשיטות טיפול ואבחון בין מטופלים.
החוקרים הסיקו כי PIPO היא מחלה מורכבת, נדירה וארוכה, הדורשת מספר רב של התערבויות אבחנתיות וטיפוליות ואשפוזים בבתי חולים. עם זאת, שיעור התמותה נמוך יחסית. בהתבסס על תוצאות המחקר, יש לגבש קווים מנחים וסטנדרטיזציה של הטיפול במחלה נדירה ומורכבת זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
