מחקר חדש חושף פערים משמעותיים בין רופאים דוברי עברית לרופאים דוברי ערבית בישראל בנוגע לתפישת מעורבות המטופל בהחלטות רפואיות. המחקר, שפורסם בכתב העת International Journal for Equity in Health, מצא כי רופאים דוברי ערבית נוטים להאמין שמטופלים מעדיפים להסתמך על המלצות הרופא, בעוד שעמיתיהם דוברי העברית מאמינים שהמטופלים רוצים להוביל את קבלת ההחלטות הרפואיות בעצמם.
עוד בעניין דומה
המחקר שערכו פרופ' אורנה טל מהמרכז הרפואי שמיר, ד"ר רועי ברנע ממכון המחקר של אסותא מרכזים רפואיים ופרופ' אביעד טור-סיני מאוניברסיטת חיפה, בחן את נקודות המבט של 192 מנהלים רפואיים זוטרים (JMM) - 96 דוברי עברית ו-96 דוברי ערבית - הלומדים לתואר מתקדם בניהול מערכות בריאות במגוון מוסדות אקדמיים בישראל בשנת 2022. המדגם כלל חלוקה שווה של דוברי עברית וערבית, 71% מהנבדקים היו נשים והגיל הממוצע עמד על 37.7 שנים.
החוקרים ביקשו לחשוף עמדות כלפי "מרכזיות המטופל" בקרב מנהלים רפואיים זוטרים, המגשרים בין אסטרטגיות מדיניות לבין מטופלים, ולחשוף הבדלים תרבותיים על ידי השוואת הדעות של רופאים דוברי ערבית ועברית. המשיבים מילאו שאלון מובנה הכולל ארבעה חלקים: תפיסות של אמון, אחריות, כיסוי ביטוחי ומצב כלכלי; תפיסות לגבי מנגנוני קבלת החלטות; העדפות להשגת הון עצמי ופרטים דמוגרפיים.
הממצאים המשמעותיים ביותר נגעו להבדלים בתפישת תהליך קבלת ההחלטות הרפואיות. כל המשיבים האמינו שמטופלים היו רוצים להיות מעורבים יותר בהחלטות רפואיות. עם זאת, דוברי הערבית תפסו שמטופלים נוטים להסתמך על המלצות הרופאים בעוד שדוברי העברית האמינו שמטופלים רוצים להוביל את ההחלטה הרפואית בעצמם.
בעוד שרוב המשתתפים (91%) העדיפו קבלת החלטות משותפת, נמצאו הבדלים באופן שבו הרופאים תופסים את חלוקת האחריות בקבלת ההחלטות: 60.4% מדוברי הערבית לעומת 54.7% מדוברי העברית האמינו שהרופא צריך להוביל את ההחלטה תוך התחשבות בהעדפות המטופל. ההבדל הדרמטי ביותר התגלה בשיעור הסבורים שהמטופל צריך להחליט, גם כשדעתו מנוגדת להמלצת הרופא - רק 1% מדוברי הערבית לעומת 10.5% מדוברי העברית.
המחקר העלה כי אין הבדלים בין דוברי הערבית והעברית בתפישת האמון, האחריות, הכיסוי הביטוחי והמצב הכלכלי של המטופלים. עם זאת, המשיבים דוברי הערבית סבורים כי אנשי מקצועות הבריאות מעדיפים מטופלים משכילים או כאלה עם משפחות תומכות.
כך למשל, דוברי ערבית דירגו את חשיבות רמת ההשכלה בהשגת שוויון בציון 6.74, לעומת 5.29 בקרב דוברי העברית. הבדלים משמעותיים נמצאו גם בתפישת חשיבותה של המשפחה התומכת (8.00 לעומת 6.89), היכולת הכלכלית (7.68 לעומת 6.61) ומקום המגורים (7.48 לעומת 6.32).
המשתתפים דירגו את האמון במערכת בציון 6.65 מתוך 10 ואת רמת השוויון במערכת ב-5.83 מתוך 10. עם זאת, האמון ברופאים עצמם היה גבוה משמעותית ועמד על 8.84.
המסקנה המרכזית של החוקרים היא שיש צורך ביישום אסטרטגיית מיקוד במטופל הן מלמעלה למטה והן מלמטה למעלה, באופן שקוף ברמה הלאומית. המנהלים הרפואיים הזוטרים הם שחקני מפתח ביישום אסטרטגיה זו, כיוון שהם מיישמים את הנחיות המדיניות בהקשר של פערים חברתיים ומאפשרים דיאלוג מותאם אישית וידידותי עם המטופלים שלהם.
החוקרים קוראים להשקיע בהכשרתם של מנהלים אלה כסוכני שינוי, לא רק בסביבה הרפואית אלא בחברה בכללותה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
