רפורמה במערכת בריאות הנפש המבוססת על מודל החלמה קהילתי היא הפתרון הנכון למשבר שנוצר בישראל בבריאות הנפש. על כך מצביע מאמר חדש שפורסם בחודש שעבר בכתב העת של המכון הלאומי לחקר מדיניות בריאות (מלמ"ב), Israel Journal of Health Policy Research.
עוד בעניין דומה
המסקנה המשמעותית ביותר העולה מהמאמר היא הצורך הדחוף בשינוי הפרדיגמה, המבוססת על מודל ביו-רפואי ממוקד בתי חולים ואינה מספקת מענה הולם לצרכים הגוברים של האוכלוסיה. החוקרים מדגישים את הצורך בהגדלה משמעותית של תקציב בריאות הנפש בכחמישה מיליארד שקל על פני חמש שנים כדי לממש את השינויים הנדרשים.
כזכור, בשבוע שעבר הציג משרד הבריאות את התכנית הלאומית לבריאות הנפש, "מקום לנפש", שבמסגרתה יעבור מרכז הכובד לטיפול בקהילה. לתכנית הוקצו 660 מיליון שקל מדי שנה לקופות החולים להרחבת שירותי בריאות הנפש, להקמת מרפאות חדשות, להכשרות רופאים ולפיתוח מענים טלפוניים.
קריאת השכמה להחלמה
המאמר, שכותרתו "קריאת השכמה להחלמה: שינוי פרדיגמה לטיפול במשבר העמוק בשירותי בריאות הנפש הציבוריים בישראל בצל השבעה באוקטובר 2023", נכתב על ידי פרופ' אמיר קריבוי, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה, מנהל המרכז למחקר בריאות הנפש של "כללית" ומאוניברסיטת תל אביב, בשיתוף גדי רוזנטל, יו"ר עמותת משפחות בריאות הנפש.
הכותבים מציינים כי המשבר התחדד בשל אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיהם, אשר חשפו את החולשות העמוקות במערכת בריאות הנפש הציבורית בישראל.
במאמר מונים החוקרים ארבעה גורמים עיקריים למשבר: משבר אבחנות עולמי בפסיכיאטריה, מחסור בטיפולים ביולוגיים יעילים, תת תקצוב כרוני בישראל ומודל שירותים ישראלי חסר ומקוטע. התקציב הציבורי לבריאות הנפש עומד על 5.2% בלבד מתקציב הבריאות בישראל, לעומת 10%-16% במדינות מערביות בעלות תוצר גבוה. כל אלה אינם מאפשרים מענה מספק לצרכים ההולכים וגדלים של האוכלוסיה.
הכותבים מציינים כי כ-300 אלף אנשים בישראל סובלים ממחלות נפשיות קשות, ולצידם כ-700 אלף בני משפחה הזקוקים לתמיכה. בנוסף, כ-1.25 מיליון אנשים זקוקים לטיפול אמבולטורי בשל מחלות נפשיות קלות יותר. בסך הכל, כרבע מהאוכלוסיה - כשני מיליון איש - מושפעת ממצבי בריאות הנפש.
שיטות המחקר כללו ניתוח מגמות עולמיות ונתונים ממקורות ישראליים, תוך השוואת נתוני תקציב ושירותים למדינות מערביות אחרות. הנתונים הראו כי שירותי בריאות הנפש בקהילה אינם מספקים, זמני ההמתנה לאבחון ארוכים במיוחד והאופציה המרכזית עבור מטופלים רבים נותרת האשפוז הפסיכיאטרי, לעתים שלא לצורך.
המטרה: תפקוד והצלחה בקהילה לצד התסמינים
הכותבים ממליצים על מעבר ממודל ביו-רפואי המבוסס על בתי חולים למודל קהילתי משולב המבוסס על חזון ההחלמה כיעד טיפולי. לדבריהם, יש לבצע שינוי פרדיגמטי, מעבר ממערכת המתמקדת בניהול תסמינים באמצעות אשפוז וטיפול תרופתי, למודל מבוסס-קהילה המתמקד בהחלמה ושיקום ומדגיש חזרה לקהילה לחיים בעלי ערך ומשמעות לצד התסמינים, על פני התמקדות בהעלמת התסמינים.
הם מציעים להקים מרכזי בריאות נפש אזוריים כמוקדי שירות, שיהיו אחראים לבנייה ואספקה של כל רצף השירותים בבריאות הנפש. הם ישלבו שירותי אשפוז, שירותי טיפול אינטנסיביים, צוותי טיפול ביתיים, התערבויות במשבר ושיקום תעסוקתי וחברתי.
כמו כן ממליצים הכותבים על השקעה משמעותית בצוותי בריאות נפש קהילתיים שיהיו מוכווני החלמה בקהילה. בנוסף, הם מדגישים את חשיבות ההתערבות המוקדמת, השימוש בטכנולוגיה, את הצורך בשינוי מנגנוני התמריצים הכלכליים למעבר לשירותים קהילתיים ואת מעורבות המטופלים ומשפחותיהם. כל זאת במטרה ליצור מערכת בריאות נפש הוליסטית, יעילה וממוקדת מטופל, המוכנה טוב יותר להתמודד עם אתגרי העתיד.
מודל ההחלמה הקהילתי מציע חזון נועז ותפישה חדשה בתחום בריאות הנפש, שהיא מקיפה הרבה יותר מאשר העברה טכנית של שירותים מבתי החולים לקהילה. במרכז הגישה עומדת התפישה של מסע אישי, שבו המטופל מחפש משמעות וערך בחייו תוך התמודדות עם האתגרים הנפשיים. המשפחה היא חלק בלתי נפרד ממסע זה, והמטרה היא להשיג תפקוד והצלחה בקהילה לצד התסמינים, במקום, כאמור, להתמקד רק בניסיון להעלים אותם.
בבסיס המודל עומדת ההתייחסות לאדם כשלם, ולא רק כאוסף של תסמינים או אבחנה רפואית. הגישה מדגישה את חשיבות החיבור להיבטים הבריאים של האדם ומציעה מערך שירותים מקיף שכולל צוותי טיפול רב-מקצועיים בקהילה, שירותי התערבות במשברים, טיפולי בית, תמיכת עמיתים וקבוצות תמיכה משפחתיות. בנוסף, המודל מדגיש את החשיבות של נגישות גבוהה לטיפולים פסיכולוגיים, הן קבוצתיים והן פרטניים.
חשוב להדגיש כי המודל הקהילתי אינו שולל את הצורך באשפוז פסיכיאטרי. במקום זאת, הוא מציע לשמור את האשפוז בעיקר למצבים של התלקחויות חריפות או כאשר נדרש אשפוז כפוי. ההבדל המשמעותי הוא שגם במהלך תקופת האשפוז, האחריות על רצף הטיפול נשארת בידי הצוותים בקהילה, מה שמבטיח המשכיות טיפולית, ומעבר חלק ורצוף יותר בחזרה לקהילה.
לדברי החוקרים, רק מעבר למודל שיקומי מבוסס-החלמה, תוך השקעה משמעותית בשירותים שיהוו רצף בין אשפוז לקהילה, יאפשר התמודדות עם הביקוש הגובר וימנע קריסה מוחלטת של המערכת.
לסיכום אומר פרופ קריבוי: ״מערכת בריאות הנפש כיום נעדרת חזון ורעיון מסדר. האתגר המרכזי הוא אימוץ ההחלמה כיעד הטיפול העיקרי של כלל רכיבי המערכת. כלומר, כל המעשה הטיפולי מכוון ללוות את המתמודדים ובני משפחתם במסע ההחלמה בקהילה לחיים בעלי ערך ומשמעות עם התמיכות המתאימות".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
