בשבועיים האחרונים זכינו לרגעים של אור עם שובם של 18 חטופים. תחילה שוחררו אמילי דורון ורומי, בהמשך שבו גם לירי, דניאלה, קרינה ונעמה, אחריהן ארבל, אגם וגדי ועוד חמישה עובדים תאילנדים ואתמול עופר, קית' וירדן, שהצטרפו למשוחררים הקודמים מהשבי. הלב מתרחב לראות את הבחורות הצעירות שבות אל חיק משפחותיהן, והתמונות המרגשות של החיבוקים והפגישות המחודשות מחממות את לב כולנו. אנו מצפים ומקווים לראות בתקופה הקרובה את יתר החטופים והחטופות חוזרים הביתה.
במבט ראשוני רוב השבים והשבות נראו במצב טוב יחסית, אך מוקדם לשמוח או לשפוט את עומק הפגיעה והטראומה. 484 ימים ויותר בשבי אכזרי ובלתי אנושי הם נצח עבור כל חטוף וחטופה. המראה החיצוני הראשוני עלול להטעות. במקרים רבים השבים סובלים מנזקים גופניים ונפשיים משמעותיים, גם אם אלה אינם נראים לעין במבט ראשוני.
ראשית, חשוב להדגיש – לא ניתן ללמוד ממצב השבים על מצבם של 79 החטופים שנותרו בשבי, או להיות שאננים שאפשר להשאירם שם עוד זמן רב רק כי "התנאים לא קשים כל כך". כל אדם, כל מקרה, וכל מצב הם ייחודיים, וההקלה שאנו חשים היום אינה מעידה דבר על גורלם ומצבם של אלה שעדיין מוחזקים בידי חמאס והג'יהאד האיסלאמי.
אנו נמצאים בטריטוריה לא מוכרת. אירועי הטבח והחטיפה ההמונית של השבעה באוקטובר הם חסרי תקדים בהיסטוריה המודרנית. אין בנמצא ספרות מחקרית שעוסקת במקרה זהה, ואין לנו ניסיון קודם שיכול להנחות אותנו באופן מדויק. את הערכותינו, שפורסמו בדו"חות של מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים והוצגו בהרצאות של "בואו", אנו בונים על בסיס מקורות שונים: מחקרים על מצבים דומים ועדויות של השבים שחזרו בסבבים קודמים. כל אלה מספקים לנו תמונה חלקית בלבד.
תופעה בולטת היא האופוריה הראשונית – אותה התרוממות רוח והקלה עצומה שחווים רבים מהשבים מיד עם שחרורם. יש מקרים שבהם תחושה זו מתחלפת במהירות ב"צניחה" משמעותית במצב הרוח, המלווה בתחושות קשות שעלולות להימשך לאורך זמן רב
מתוך מכלול המקורות הללו, בנינו תמונה המצביעה על פגיעה פוטנציאלית בכל מערכות הגוף והנפש. בחרנו במודע להניח ולהיערך לתרחיש החמור ביותר – גישה מקובלת בטיפול במצבי טראומה ובמצבים רפואיים לא ידועים. חשוב להבין שבמצבים כאלה, כשהמידע המקדים מוגבל או חסר, ראוי להניח הנחות מחמירות, בדומה לטיפול בנפגעי תאונות דרכים כאשר הצוות הרפואי ממהר להניח צווארון מגן מתוך הנחת עבודה שיש לשלול תחילה פגיעה חמורה בעמוד השדרה. רק לאחר בדיקה מקיפה ושלילה הדרגתית של הסיכונים החמורים, ניתן להקל בהגבלות ובאמצעי הזהירות.
הניסיון שנצבר מהשבים בסבבים הקודמים מלמד אותנו שיעור חשוב על המורכבות של תהליך ההערכה והטיפול. תופעה בולטת במיוחד היא האופוריה הראשונית – אותה התרוממות רוח והקלה עצומה שחווים רבים מהשבים מיד עם שחרורם. אולם, למדנו שישנם מקרים בהם תחושה זו מתחלפת במהירות ב"צניחה" משמעותית במצב הרוח, המלווה בתחושות קשות שעלולות להימשך לאורך זמן רב. זוהי תזכורת חשובה לכך שהמצב הנפשי הראשוני אינו מעיד בהכרח על המשך תהליך ההחלמה.
למדנו גם שהביטויים הנפשיים של הטראומה מופיעים בעוצמות משתנות, בצורות שונות, ובעיקר במועדים שונים אצל כל אחד מהשבים. יש מי שהקשיים הנפשיים מתפרצים מיד עם השחרור ויש מי שהתסמינים מתחילים להופיע רק לאחר שבועות או חודשים. זוהי תזכורת נוספת לכך שהמראה החיצוני או ההתנהגות הראשונית אינם מעידים בהכרח על מצבו האמיתי של האדם.
השיקום האמיתי והמיטבי יתאפשר רק עם שובם של כל החטופים החיים הביתה והחזרתם של החללים לקבורה מכובדת וראויה בישראל. כל עוד נותרו חטופים בשבי וחללים שלא הובאו למנוחת עולמים, תהליך ההחלמה – הן של השבים והן של משפחותיהם – נותר חלקי ופגוע
ראינו גם כי קיימות בעיות גופניות רבות שאינן נראות לעין, אך מתגלות בבדיקות מעבדה והדמיה. בעיות אלו דורשות זמן לאבחון מדויק וטיפול הולם. יתרה מכך, גם תהליך הטיפול עצמו עלול להיות מורכב ולעתים אף מסוכן – כפי שהוכח במקרים של תסמונת ההאכלה מחדש, מצב שבו חידוש התזונה הרגילה עלול דווקא לגרום לסיבוכים רפואיים משמעותיים. בנוסף, ראינו גם בעיות תפקודיות שבאו לידי ביטוי רק עם החזרה לפעילות גופנית, חברתית ותעסוקתית.
ולעניין השיקום: חשוב להדגיש שהשיקום האמיתי והמיטבי יתאפשר רק עם שובם של כל החטופים החיים הביתה והחזרתם של החללים לקבורה מכובדת וראויה בישראל. כל עוד נותרו חטופים בשבי וחללים שלא הובאו למנוחת עולמים, תהליך ההחלמה – הן של השבים והן של משפחותיהם – נותר חלקי ופגוע. זוהי משימה לאומית שחייבת להיות בראש סדר העדיפויות.
יתרה מזאת, לא רק השבים זקוקים לשיקום. המשפחות, שעברו חודשים ארוכים של סבל בל יתואר, חרדה ואי ודאות, זקוקות אף הן לתהליך החלמה משמעותי. למעשה, החברה הישראלית כולה - שנפצעה עמוקות מהטראומה הקולקטיבית של השבעה באוקטובר והימים שאחריו - תזדקק לתהליך שיקום ארוך ומורכב.
תהליך השיקום הוא מסע ארוך, מלא במהמורות ואתגרים. זהו מסע שדורש מכולנו - מהצוותים המטפלים, מבני המשפחה ומהחברה כולה - סבלנות אין קץ ורגישות עמוקה. רק כך, עם ליווי תומך, מכיל ומתמשך, נוכל לסייע לשבים בדרכם חזרה לחיים
נקודה קריטית נוספת שעלינו לזכור היא חשיבות הפרטיות כמרכיב טיפולי מהותי. לאחר שנה ורבע של שלילת כל שליטה על החיים – מה שאכלו, עם מי נפגשו, מה אמרו – על המשוחררים כעת לחזור ולקבל בהדרגה את השליטה על חייהם בתוך מציאות חדשה. זהו תהליך עדין ומורכב של השבת האוטונומיה האישית. חשוב מאד לאפשר לכל אחת ואחד מהם לעבור את השלב המשמעותי הזה בקצב שלהם, תוך כיבוד מוחלט של בחירותיהם לשתף או להסתגר, להיפגש או להתבודד, לדבר או לשתוק.
ראוי שנימנע משיפוטיות, נהיה קשובים לשבים ולבני המשפחה שלהם ונבין שתהליך ההחלמה והשיקום הוא אישי ושונה מאדם לאדם. תהליך השיקום הוא מסע ארוך, מלא במהמורות ואתגרים. זהו מסע שדורש מכולנו - מהצוותים המטפלים, מבני המשפחה ומהחברה כולה - סבלנות אין קץ ורגישות עמוקה. רק כך, עם ליווי תומך, מכיל ומתמשך, נוכל לסייע לשבים בדרכם חזרה לחיים.
עלינו לזכור תמיד שמאחורי כל מראה חיצוני מסתתר סיפור מורכב של טראומה, כאב והישרדות, וכי הדרך להחלמה היא ארוכה ואינדיבידואלית. בעודנו מחכים בכיליון עיניים לשובם של כל החטופים, אנו יודעים שרק החזרתם המהירה הביתה תאפשר את תחילת תהליך השיקום והגעה לתוצאות המיטביות האפשריות עבור כל אחד ואחת מהם.
ד"ר אמיר בלומנפלד, מייסד שותף של "בואו – באים ומצילים אותם ואותנו", לשעבר ראש ענף טראומה בחיל הרפואה
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
