האם בדיקה לזיהוי סוג אסתמה תשנה את אסטרטגיית הטיפול במחלה?

מחקר שהצליח לאבחן סוגי אסתמה בילדים ובני נוער באמצעות בדיקת משטח מהאף פורסם בסוף השבוע בכתב העת JAMA.

צוות חוקרים מאוניברסיטת פיטסבורג פיתח בדיקה פשוטה ולא פולשנית המאפשרת לזהות את תת הסוג המדויק של האסתמה. המחקר, שכלל שלושה מחקרים נפרדים עם 459 משתתפים בגילאי 6-20, הצליח לזהות פרופילים גנטיים ייחודיים המאפיינים תת סוגים שונים של המחלה.

בהודעה לעיתונות של אוניברסיטת פיטסבורג נכתב כי הבדיקה החדשה המבוססת על ניתוח ביטוי של שמונה גנים ייחודיים ברקמת האף, מזהה שלושה תת סוגים של אסתמה על פי פרופיל גנטי: T2-high המאופיין ברמות גבוהות של תאי T2י;T17-high המאופיין ברמות גבוהות של תאי T17, ו-T2-low/T17-low המאופיין ברמות נמוכות של שני סוגי התאים.

המחקרים הראו התפלגות עקבית של תת הסוגים: כרבע מהמשתתפים (23%-29%) סבלו מאסתמה מסוג T2-high, כ-40% (35%-47%) מסוג T17-high וכשליש (30%-38%) מהסוג T2-low/T17-low.

עד היום, אבחון מדויק של אנדוטיפ דרש ניתוח גנטי של דגימת רקמת ריאה בברונכוסקופיה, הליך הנעשה בהרדמה כללית. "עבור ילדים, במיוחד אלה עם מחלה קלה, אין הצדקה להליך פולשני כזה", מסביר ד"ר חואן סלדון, מנהל רפואת הריאות בבית החולים לילדים UPMC פיטסבורג. "הרופאים נאלצים להסתמך על כלים פחות מדויקים, כמו סמנים חיסוניים בדם, תפקודי ריאות ובדיקות אלרגיה. בדיקות אלו מאפשרות לנו להעריך אם מדובר במחלת T2-high, אך אינן מזהות במדויק את תת הסוגים האחרים".

הפיתוח החדש צפוי לקדם מחקר ופיתוח של טיפולים מותאמים אישית. בעוד שקיימות כיום תרופות ביולוגיות יעילות לטיפול באסתמה מסוג T2-high, אין עדיין טיפולים ייעודיים לשני תת הסוגים האחרים.

המחקר פותח גם אפשרויות חדשות לחקר שאלות יסוד בתחום האסתמה, כמו השפעת גיל ההתבגרות והסיבות להבדלים בשכיחות המחלה בין המינים בגילאים שונים.

"מדובר במחקר מרתק והממצאים הם הפתעה גדולה", אמר פרופ' נוויל ברקמן, מנהל מכון הריאה במרכז הרפואי הדסה ומבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, חבר האיגוד הישראלי לרפואת ריאות, חוקר ורופא מומחה בתחום האסתמה. "החוקרים סקרו גנים מתאים של רירית האף של שלוש קבוצות שונות של ילדים ובני נוער עם אסתמה, בגילאי 20-6, וסוגי האסתמה מופו לשלוש קבוצות. בקרב פחות משליש מאוכלוסיית המחקר הופיעה אסתמה מסוג T2 גבוה, בעוד שבערך אצל 40% מהילדים ובני הנוער התגלתה אסתמה מסוג T17 גבוה, ובקרב שליש אחרים, אסתמה שונה (T2 ו-T17 נמוכים).

"ההפתעה היא בכך שעד היום, הסברה בעולם הרפואי היתה שהשכיחות הגבוהה ביותר היא של אסתמה מסוג T2 גבוה, אליה מכוונות רוב התרופות הביולוגיות הקיימות כיום. חשוב להדגיש שהטיפולים המקובלים לחולי אסתמה בדרגת חומרה נמוכה עד בינונית הם בעזרת משאפים. ייתכן שלממצאים במחקר זה, בעניין שכיחות נמוכה יחסית של אסתמה T2, תהיה בעתיד משמעות מבחינת התאמות טיפול".

עם זאת, מסביר פרופ' ברקמן, "יש מספר הסתייגויות מהמחקר: המשתתפים היו ממוצא אתני מסוים (אפרו-אמריקאי ופורטוריקני), קשה להסיק ממנו לגבי חולי אסתמה אחרים ולגבי מבוגרים והם היו עם אסתמה בדרגה קלה עד בינונית, ולכן אי אפשר להסיק לגבי סוג האסתמה השכיחה בקרב מי שמתמודדים עם אסתמה קשה".

למרות ההסתייגויות הללו, אומר ברקמן, "המחקר למעשה מאפשר לראות באסתמה מחלה מגוונות עם שונות מאדם לאדם, ויש בו קריאה לקהילה הרפואית לגלות פתיחות ועירנות בהתאמת טיפול ראוי לכל חולה וחולה".