בית המשפט פסק פיצוי להורים לילדה שנולדה עם מומים מולדים במוח, בשל אי ביצוע סקירה מערכתית במהלך ההריון. השופטת פניה גיבורט מבית המשפט המחוזי בירושלים פסקה כי בית החולים אלמאסד, האגודה האיסלאמית לצדקה במזרח ירושלים, יפצה את הורי הילדה שמצבה מוגדר 100% נכות, בסך של כ-10.8 מיליון שקל בשל רשלנות רפואית.
עוד בעניין דומה
השופטת כתבה בפסק הדין כי "התרשלות בית החולים הביאה לנזק בלתי הפיך, שהיה ניתן למנוע על ידי ביצוע בדיקות מעקב נאותות במהלך ההריון".
לאחר הלידה אובחנה התינוקת כסובלת ממומים מולדים במוח, כולל היקף ראש קטן מהנורמה, ליקוי בהתפתחות של רקמת עצבים במוח ומומים נוספים במבנה המוח (ממיקרוצפליה, קרופוס קלוסום דיספלסטי ו-TILTED VERMIS. בשנת 2018 נקבע כי היא סובלת מנכות מלאה וזקוקה לסיוע מתמיד בכל פעולותיה היומיומיות.
על פי התביעה, בשנת 2011 האם ההרה עברה בדיקת הריון שגרתית. ההורים טענו כי במהלך ההריון לא בוצעה סקירה מערכתית כנדרש, מה שמנע את האפשרות לאבחן מומים בעובר ולאפשר להם לקבל החלטה מושכלת לגבי המשך ההריון.
בית החולים טען בהגנתו כי הציע לאם לבצע בדיקת מי שפיר והיא סירבה. עוד טען בית החולים כי ייתכן שהמומים התפתחו בשלב מאוחר של ההריון ולא היו ניתנים לגילוי בבדיקות המוקדמות, אך המחלוקת המרכזית נסבה סביב טענת בית החולים כי האם, כאישה מוסלמית דתייה, לא היתה בוחרת בהפסקת הריון גם לו היו מתגלים המומים.
האם הכחישה נחרצות את טענת בית החולים. היא העידה כי היא אמנם מוסלמית, אך היא אישה משכילה, בעלת תואר ראשון בפילוסופיה וכי משפחתה מתגוררת ביישוב ערבי מודרני שאינו דתי. היא הדגישה כי ההחלטה בנוגע להפסקת ההריון היתה צריכה להינתן לה ולא לאחרים.
עוד אמרה כי בעת שחתמה על טפסים לסירוב לבדיקות, לא הוסברה לה משמעות הסירוב. היא העידה כי בזמן אמת לא הוסבר לה כי בחותמה על הטפסים היא מסרבת לביצוען של בדיקות כלשהן מעבר לבדיקת דיקור מי שפיר, והיא סברה לתומה כי היא חותמת על סירוב לביצוע בדיקת דיקור מי שפיר בלבד.
עוד אמרה כי בהריונות הבאים לקחה אחריות מלאה על מעקב ההריון שלה וביצעה את כל הבדיקות המקובלות, כולל סקירת מערכות מקיפה ובדיקת מי שפיר בבית החולים הדסה בירושלים. "לו היו מגלים לי את המומים בזמן, הייתי יכולה לקבל החלטה מושכלת לגבי המשך ההריון", טענה.
השופטת גיבורט דחתה את טענת בית החולים וכתבה כי "אין לשלול מהאם את זכותה הבסיסית לקבל מידע מלא על מצב העובר ולקבל החלטה מושכלת. הנחות על בסיס השתייכות דתית אינן יכולות להצדיק מניעת מידע רפואי חיוני מהמטופלת".
פרופ' צבי אפלמן, שחוות דעתו הוצגה מטעם התביעה, כתב כי ככל שהיתה מבוצעת סקירת מערכות היה עולה כי ה-CSP אינו תקין, והדבר היה מוביל לסקירה מכוונת של המוח, כולל הדגמה של הקורפוס קלוסום. השופטת קיבלה את חוות דעתו של פרופ' אפלמן וכתבה כי בבדיקות מקיפות בעקבות גילוי החסר ב-CSP היה מאובחן במהלך ההריון קורפוס קלוסום היפופלסטי וכי הוועדה להפסקת הריון היתה מאשרת את הפסקתו.
ביחס לטענת בית החולים כי האם היתה מסרבת להפסיק את ההריון לאחר השבוע ה-17 כיוון שמדובר בטאבו בחברה המוסלמית, כתבה השופטת: "לא התרשמתי מביסוס ראייתי מספק לטענה כי ההורים היו מסרבים לביצוע הפסקת הריון במקרה של גילוי המום, שיש בו כדי להפריך את טענותיה של האם כי היתה מבצעת הפסקת הריון כאמור".
בנוגע לסירובה של האם לעבור בדיקת מי שפיר, כתבה השופטת כי "בהינתן אופיה הפולשני של בדיקת מי השפיר, נוכח העיתוי בו הוצעה הבדיקה לאם, קודם לגילוי ממצא חריג במעקב ההריון, ומאחר שזו לא היתה הבדיקה היחידה שיכולה היתה לגלות את התסמונת, הרי שאין בסירוב האם לביצוע בדיקת דיקור מי שפיר כדי לנתק הקשר הסיבתי לגילוי התסמונת".
השופטת גיבורט פסקה תשלום פיצוי בסף 10.8 מיליון שקל להורים, כולל פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות עתידי, הוצאות רפואיות וסיעודיות, עזרת צד ג' והתאמת דיור. בית המשפט גם פסק שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
