ארבע לפנות בוקר. ד"ר אסף, מתמחה במחלקה הפנימית, תשוש וטרוט עיניים בתורנות שישית החודש, נקרא לקבל חולה חדש מחדר המיון. הוא מזין את הנתונים של החולה ל-ChatGPT, מקבל אבחנה והמלצות טיפוליות, מציץ עליהן בזווית העין, מקיש העתק-הדבק ושולח לאחות התורנית לביצוע. דמיוני? כלל לא. היכולות האלו כבר כאן.
ובינתיים, מיכל בת 45 מתעוררת לפנות בוקר עם כאבים חזקים בבטן הימנית. מבלי לחשוב פעמיים היא פותחת את אפליקציית הבריאות, משוחחת עם מערכת ה-AI ומצרפת תמונה של אזור הכאב. בתוך שלוש שניות המערכת מאבחנת דלקת של התוספתן, מזמינה עבורה מונית לחדר המיון ומעדכנת את הצוות הרפואי שהיא בדרך.
בחדר המיון, האחות המומחית מבצעת בדיקת אולטרסאונד נייד, מאשרת את האבחנה ושולחת את מיכל היישר לחדר הניתוח, שם מחכה לה עוזר הרופא שמפעיל רובוט כירורגי מתקדם של סוני, בהנחיה מרחוק של רופא מומחה שיושב בביתו, צופה בסדרה בנטפליקס ונותן הוראות במידת הצורך. הניתוח מסתיים בהצלחה ומיכל משוחררת לביתה מבלי שפגשה רופא אפילו פעם אחת. דמיוני? היום עדיין כן, אבל רוב המרכיבים כבר כאן ולא ירחק היום והם יפעלו כך בהרמוניה מלאה.
במקרים רפואיים שגרתיים, מערכות בינה מלאכותית מספקות כיום אבחנות מדויקות יותר מאלו של רופאים. אחים ואחיות מומחים, יחד עם עוזרי רופא ורובוטים כירורגיים, מבצעים כיום פעולות שבעבר נחשבו לנחלתם הבלעדית של רופאים - החל מקביעת מינוני תרופות, דרך ניקור מותני ועד ניתוחים מורכבים. המהפכה הזו ברפואה אינה שיפור הדרגתי, היא שינוי דרמטי, דומה באופיו למהפכה התעשייתית.
כאשר המטלות השגרתיות עוברות לידי אחיות ואחים מומחים, עוזרי רופא ומערכות AI ורובוטים מתקדמים, מקצוע הרפואה באופיו המסורתי מאבד הרבה ממשמעותו וחלק מהתפקידים שהיו בעבר מרכזיים לעבודת הרופא הופכים פחות ופחות רלוונטיים עבורה.
כיצד ייראה הרופא בעתיד?
נשאלת אם כן השאלה, מה תהיה דמותו של הרופא העתידי? רופא שימשיך לעסוק במטלות שגרתיות או יסתמך אך ורק על תוצרי בינה מלאכותית, יבצע "העתק והדבק" של נתונים מבלי להפעיל שיקול דעת, ימצא את עצמו מחוץ למשחק במהרה. הרופא העתידי יהיה חייב להציע ערך מוסף שלא יהיה ניתן להחלפה בקלות על ידי טכנולוגיה.
מערכות AI, מתקדמות ככל שיהיו, אינן מושלמות. הן אינן מסוגלות, לפחות בעתיד הנראה לעין, לפתח ידע חדש או לבצע מחקר עצמאי. יכולתן מוגבלת לניתוח מידע קיים ומתעדכן וזיהוי תבניות, תוך הסתמכות על מאגרי נתונים גדולים מוזנים מראש במגוון בסיסי ותשתיות מידע. מערכות אלו אינן מסוגלות לחשוב מחוץ לקופסה, להעלות שאלות חדשות, לתכנן מחקר מקורי או להתמודד עם מצבים יוצאי דופן שאינם תואמים את התבניות המוכרות להן.
יש להעמיד את החשיבה הביקורתית, השיפוט ושיקול הדעת המקצועי והיכולת לשיתוף הפעולה במרכז ההכשרה, תוך פיתוח היכולת לעבוד לצד מערכות AI, רובוטים וצוותים מקצועיים רב-תחומיים
הרופא העתידי יידרש להתמקצע באותם היבטים שדורשים חשיבה ביקורתית, יצירתיות ומקוריות. הוא יצטרך לזהות בעיות לא מוכרות ולפתח מענים יצירתיים, להתמודד עם מצבים מורכבים שאינם ניתנים לפתרון על ידי מערכות אוטומטיות, ולהוביל פיתוח של גישות טיפוליות חדשות שיתאימו למציאות רפואית וטכנולוגית משתנה ודינמית. לצד זאת, תפקידו יהיה לחקור תחומים שלא נחקרו ולהגדיר שאלות מחקר חדשניות שטרם נבחנו.
הרופא העתידי לא יסתפק בטיפול בלבד, אלא יהיה חוקר, ממציא ומוביל שינוי. הוא יפעל מעבר לגבולות הרפואה המסורתית, יגדיר סטנדרטים חדשים ויפתח את הדור הבא של המחקרים והטיפולים. בד בבד, הוא ישמר ויטפח את הקשר האנושי עם המטופל, לא רק, אבל במיוחד במצבים שבהם הבנה ואמפתיה הן קריטיות להצלחת הטיפול ובעיקר כאשר החידושים הכרוכים בו דורשים התייחסות מוסרית ואתית. לפיכך, גם החינוך הרפואי חייב להשתנות.
מערכת החינוך הרפואי חייבת לעבור שינוי מהותי
כדי להכשיר את דור הרופאים הבא, מערכת החינוך הרפואי חייבת לעבור שינוי מהותי. בתי הספר לרפואה ממשיכים כיום, במידה רבה, להכשיר רופאים לתפקד בעולם הולך ונעלם - הכשרה המבוססת על שינון אינסופי של מידע אנציקלופדי, ביצוע פעולות ידניות טכניות ותיעוד מייגע.
החינוך הרפואי חייב להתמקד כבר היום בהיבטים המרכזיים המותאמים למציאות המשתנה. ראשית, יש להעמיד את החשיבה הביקורתית, השיפוט ושיקול הדעת המקצועי והיכולת לשיתוף הפעולה במרכז ההכשרה, תוך פיתוח היכולת לעבוד לצד מערכות AI, רובוטים וצוותים מקצועיים רב-תחומיים.
התמחות שתמשיך להתבסס על גישה "טכנאית", ללא תכנית מובנית, איכותית ומותאמת אישית להתמודדות עם אתגרי העתיד, תכשיר רופאים שלא יהיו מוכנים לרפואת המחר
שנית, על ההכשרה להדגיש את פיתוח כישורי החקר והחדשנות הנדרשים לצורך התמודדות עם בעיות רפואיות מורכבות וליצירת ידע חדש. בנוסף, יש להטמיע תרבות של למידה מתמשכת לאורך כל הקריירה המקצועית, בקצב ובאופן המוכתבים על ידי עולם הרפואה המשתנה במהירות וללא הרף.
גם תקופת ההתמחות חייבת להתאים את עצמה למציאות החדשה. עליה להקנות ולחזק מיומנויות רלוונטיות, תוך מתן הזדמנות משמעותית ומובנית להתנסות בעולם המחקר, כמו גם במרחבי החדשנות והיזמות. התמחות שתמשיך להתבסס על גישה "טכנאית", ללא תכנית מובנית, איכותית ומותאמת אישית להתמודדות עם אתגרי העתיד, תכשיר רופאים שלא יהיו מוכנים לרפואת המחר.
יהיו מי שינסו להיאחז בעולם הישן ולהיצמד לכלים ולמיומנויות המסורתיים. הרי זה הפתרון הנוח והקל: להעניק הכשרה בינונית להמוני רופאים חדשים, למצות את השדות הקליניים ולבטל תקופות "מיותרות" של מחקר לטובת קיצור משך הלימודים
השינוי הנדרש בחינוך הרפואי הוא לא רק הכרח אלא תנאי להבטחת הרלוונטיות של מקצוע הרפואה בעידן שבו הטכנולוגיה הופכת לכלי מרכזי, אך איננה תחליף ליכולות האנושיות הייחודיות של הרופא.
להוביל או להישאר מאחור
כמו בכל מהפכה, יהיו מי שינסו להיאחז בעולם הישן ולהיצמד לכלים ולמיומנויות המסורתיים. הרי זה הפתרון הנוח והקל: להעניק הכשרה בינונית להמוני רופאים חדשים, למצות את השדות הקליניים ולבטל תקופות "מיותרות" של מחקר לטובת קיצור משך הלימודים או ההתמחות. לכאורה, כך ניתן לפתור את סוגית המחסור הקיים ברופאים והצפוי להחריף בתוך שמונה-עשר שנים. במציאות, רופאים שיקבלו הכשרה שטחית כזו יהפכו ללא רלוונטיים בעידן החדש, ממש כמו טכנאי הרפואה והפלצ'רים של רוסיה הסובייטית.
מערכת הבריאות נדרשת לשאול את עצמה שאלות קריטיות לאיכות השירות הרפואי ובריאות האדם בישראל: האם המרוץ להכשרה מהירה יותר רופאים אינו פוגע בעצם באיכותם? האם ההשקעה בטווח הקצר, שמטרתה לפתור מחסור מיידי, אינה יוצרת בעיה חמורה יותר של רופאים שאינם מותאמים לעולם המשתנה ומשום כך, יהפכו שחוקים ומתוסכלים? האם מוקדשים משאבים ראויים להקניית כישורים קריטיים כמו חקר, חדשנות, עבודה עם טכנולוגיות מתקדמות, החיוניים לרפואת העתיד?
אלו שאלות שחייבים לשאול את עצמם גם הרופאים והרופאות הנמצאים בתחילת דרכם המקצועית. בעידן שבו הרפואה משתנה בקצב חסר תקדים, כל היסוס או דריכה במקום עלולים להשאיר אותם אישית מאחור.
הבחירה היא בידינו: להוביל, לחדש ולהסתגל למציאות המשתנה לטובת מערכת בריאות איכותית וחסונה, או לאבד רלוונטיות ולהיעלם כשחקנים משמעותיים בעולם הרפואה החדש.
פרופ' עידו וולף הוא מנהל המערך האונקולוגי במרכז הרפואי איכילוב וראש ביה"ס לרפואה באוניברסיטת תל אביב
פרופ' (אמריטוס) רבקה כרמי היא נשיאת האקדמיה לרפואה מדעית שליד ההסתדרות הרפואית בישראל
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
