הפרעת נדודי שינה כרונית (Chronic insomnia disorder, CID) קשורה בדרך כלל להפרעות במצב הרוח. פיתול החגורה (Cingulate gyrus, CG) ממלא תפקיד קריטי בפתופיזיולוגיה של CID וחרדה. עם זאת, המאפיינים הספציפיים של רשתות מוחיות שהשתנו ב-CG במקרים של CID עם חרדה נותרו לא ברורים.
עוד בעניין דומה
במאמר שפורסם בכתב העת Sleep Medicine, החוקרים ביקשו לחקור את המאפיינים של קישוריות תפקודית (functional connectivity, FC) ב-CID עם ובלי חרדה.
החוקרים ביצעו הדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית (MRI) במנוחה אצל 92 מטופלים עם CID ו-36 בקרות בריאות (Healthy Controls, HC). החוקרים חילקו את CID לקבוצות CID עם חרדה (CID-A, N = 37) ו-CID ללא חרדה (CID-NA, N = 55) על סמך ציוני חרדה. באמצעות אטלס המוח האנושי, החוקרים בנו רשת FC תת-איזורי של ה-CG.
תוצאות המחקר הדגימו כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, קבוצת ה-CID הדגימה ירידה משמעותית ב-FC CG עם ה-precuneus, הג'ירוס הקדמי האמצעי (Middle Frontal Gyrus, MFG) וההיפוקמפוס, בעוד שהדגימה ירידה משמעותית ב-FC CG בג'ירוס הטמפורלי האמצעי (Middle Temproal Gyrus, MTG) ועליון (Superior Temporal Gyrus, STG). לעומת זאת, קבוצת ה-CID עם חרדה הדגימה ירידה משמעותית ב-CG FC ברשת ה-salienceי(insular putamen) וברשת מצב ברירת המחדל (default mode network) הכולל בתוכו MTG/STG והאונה פריאטלית התחתונה. בנוסף, קבוצה זו הדגימהCG FC מוגבר משמעותית בתלמוס וב-MFG בהשוואה לקבוצת CID ללא חרדה. יתרה מכך, ניתן לסווג את קבוצות ה-CID עם וללא חרדה עם דיוק של 84.21% על ידי שימוש בתכונות של ה-FC CG. בין התכונות הללו, FC CG ב-MFG, תלמוס, ו-putamen היו בעלי התרומה הגבוהה ביותר.
החוקרים סיכמו כי הבנת שינויים ב-CG FC יכולה לעזור לזהות סמנים ביולוגיים פוטנציאליים ספציפיים ל-CID עם חרדה, אשר עשויים להיות בעלי ערך לגילוי מוקדם והבחנה מתתי-סוגים אחרים של CID.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
